ראשי > גאווה >  כתבה
בארכיון האתר
אם כבר למות, אז עם לביבות בטטה
רועי מורן צפה בסרט "הבועה" של גל אוחובסקי ואיתן פוקס וחזר עם תובנות לגבי המשחק הטוב של השחקנים - והתסריט המופרך של הסרט. זהירות: הכתבה מכילה ספוילרים
לכתבה הקודמתדפדף בגאווהלכתבה הבאה
 רועי מורן
2/7/2006 11:19
:עוד בכתבה
סוף מופרך לתסריט בעייתי
אוהד קנולר מאוד נאה. כבר ביוסי וג'אגר העדפתי אותו על פני חברו הפורח בטלנובלות. גם תל אביב מאוד נאה. אבל שתי העובדות האלה לא מחפות על הקושי המסורתי של פוקס ואוחובסקי שמתבטא בכל אחת ואחת מהפקותיהם: העדר תסריט משכנע.

אני מתנצל מראש אם אקלקל למישהו את חוויית הצפיה הרעננה בסרט. טמונים במאמר הזה כמה ספוילרים. אבל נדמה לי שאין סיבה ממשית לדאגה. לטעמי, חלקים מהסרט טובים ממש וחלקים ממנו די רעים, כך שאולי על מנת להשיג הנאה שלמה מהסרט כדאי לדעת מראש מה רע ולהתייחס אליו בביטול תוך כדי צפיה.

מלודרמת הקולנוע החדשה של אוחובסקי ופוקס, אותה הם מכנים "שיר אהבה לתל אביב", אכן עושה עבודת שירות לא רעה לעיר. פרט לשני פיגועים שמתרחשים כמעט באותו מקום תוך שבוע, העיר נראית כמו מרחב נטול דאגות רציניות שקיומו מתמצה בלביבות בטטה, משרות קטנות ובלתי מלחיצות וחירות הומוסקסואלית מובנת מאליה.

חלקו הראשון של הסרט מוקדש לתיאור גווני החיים במרחב הזה כפי שהם מתגלמים בקיומם נטול המחוייבות של מי שאמורים לייצג את נשמתה של תל אביב: שני הומואים וסטרייטית שחולקים דירה אי-שם על יד שינקין ועוסקים בעבודות פעוטות. האחד ממלצר אצל "אורנה ואלה", השני מוכר דיסקים ב"אוזן השלישית" והבחורה
עובדת ב"סבון של פעם". מעניין לשים לב, אגב, שהיחיד בסרט שיש לו קריירה של ממש, העורך מ-time out, הוא גם מניאק סדרתי שלא מגלה רגישות כלפי השואה.

לחייהם של אלה מתפרץ כבר בתחילת הסרט פלסטיני טוב מראה. כשם שביוסי וג'אגר הקדישו עצמם פוקס ואוחובסקי לויזואליזציית אהבתם של שני קצינים קרביים, גם בבועה הם לא מתרחקים הרבה ממוחו של ההומו המצוי ומתמקדים בפנטזיה המנצחת של אהבת יהודי ופלסטיני. אשרף, הפלסטיני הנאה, בועל את קנולר לחרדתה של הציונות לדורותיה, משתלב בחייו ומחייב את מוכרי הסבונים והדיסקים להרחיב מעט את הווייתם אל מעבר ל"אורנה ואלה" ולחוש את תוגת הקונפליקט המזרח תיכוני.

אינני בטוח שפוקס ואוחובסקי סיפקו תיאור מדוייק של החיים במרכז תל אביב של ימינו אלה. הרי שינקין של היום כבר מזמן איננה אותה תופעה תרבותית שהיתה לפני עשר שנים, וגם רוב דייריה ההומואים של הסביבה מתעניינים יותר בחדר כושר ובמסיבות סוף השבוע מאשר ב"רייב נגד הכיבוש". אבל התוצאה היא בכל מקרה מענגת מאוד. דמויות כמיקי בוגנים וגיא פינס מבליחות לפרקים ויוצרות פמיליאריות נעימה, ושירלי לילו המבצעת את "בוקר טוב עולם" מקשרת את עולמן של הדמויות הסינמטיות לעולמנו שלנו הארוג גם הוא משטויות.

לצפייה בטריילר מתוך הסרט "הבועה" לחצו על PLAY בנגן הווידאו
סוף מופרך לתסריט בעייתי
הקשיים האמיתיים בסרט מתגלים בחלקו השני, כשמגיע הרגע להפסיק בדסקרפטיביות ובהזרמת האטמוספירה התל אביבית וצריך להתחיל להניע את העלילה. מבלי לקלקל הרבה, אציין בזריזות שאשרף מתגלגל במסלול חתחתים שתחילתו במנוסה מתל אביב ושיבה לשכם וסופו בהיהרגה של אחותו על ידי כוחות הכיבוש והחלטתו לפוצץ עצמו מול "אורנה ואלה".

נתחיל בהתמקדות במות אחותו של אשרף. בבוקר שלאחר חתונתה, מגיע למול בית האחות "אביר" מצ'וקמק של צה"ל ושני חיילים צועקים "וואקף אלא בטוחכ" או מה שלא אומרים בנוהל מעצר חשוד. השניים, שהתכוונו ללכוד מבוקשי חמאס שהסתתרו בבית, יורים בה בשוגג ומסתלקים במהירות בהותירם אותה שרועה ומדממת.

הצגת צה"ל ככוח שרירותי ודורס היורה בלי הבחנה היא הבעת עמדה שאמנם לא מוצאת חן בעיני, אבל לא זו הבעיה האסתטית. הקושי הילדותי טמון בחוסר האמינות שבעצם העניין כולו. איש לא שולח אביר בן שני חיילים לליבה של שכם כדי לעצור מבוקשי חמאס, ובטח שלא עושים את זה בנוהל מעצר חשוד של שמירה בקריה. כאילו שאל את עצמו אוחובסקי: "טוב, כיצד נהרוג את הבחורה?" והשיב לאחר חצי דקה: "ג'יפ של צבא הכיבוש יבוא ויהרוג אותה סתם כך!"

אצל אשרף המסכן, שאהב את אחותו מאוד, מתחוללת מפולת נפשית שלמה. ההומו שזה אך אתמול ריקד מסטול על חוף הים של תל אביב, הופך את עורו ותוך שתי דקות מצטרף לחמאס. בלי לספר כיצד, הוא מופיע עטוף במעיל מול "אורנה ואלה" ומפוצץ הן את עצמו והן את אוהד קנולר נעים האחוריים.

העניין כולו כה מופרך שקשה להחליט מהיכן להתחיל ולחורר את הפתרון התסריטאי הזה לסיומו של הסרט. אולי מספיק לומר שלהיות מחבל מתאבד זה לא כמו להזמין פורנו מהאינטרנט? זה לא משהו שפשוט עושים. מעבר לזה, מדוע לפלסטיני לפוצץ דווקא את אהובו? אשרף רואה את קנולר בעל השפתיים הרכות ובכל זאת מתפוצץ. מותם של השניים יחדיו, כסמל לזוועת בעייתנו האיזורית, הוא אמנם דרמתי, אבל כלל לא מוסבר ברמות הפסיכולוגית והעלילתית.

עם זאת, את המשחק ב"בועה" אני רוצה לשבח. קנולר, סווד, וירסר ופרידמן נותנים משחק משכנע מאוד וכן. גם הקומפוזיציה הכללית בסרט מאוד מספקת. כמעט כל סצינה פשוט נראית יפה, והאפקט הזה רק מועצם כשמזהים את המקומות עצמם, שאנו מכירים מחיינו שלנו היום-יומיים.

בסופו של דבר נותרתי עם תחושת סיפוק עצמי שטוב לחיות בתל אביב. ואם למות, אז לפחות שזה יהיה עם לביבות בטטה בצד.
משחק משכנע וכן. שחקני "הבועה". צילום: יח"צ
סקר
הסרט של השנה
''הבועה''
''ידיים קשורות''