תגובות עד כה: 9 תגובות, ב- 7 דיונים. הוסף תגובה 7.  אתה צודק ולא צודק     אזרח רגיל,  מרכז,    14/12/04 11:32 בין האנשים אין הבדל בלב אין מדרגים מי שמבדיל ביננו זו המדינה שלא השכילה ליצור מנגנון מאחד אלא בנתה מנגנון מפריד אנחנו כולנו אותו הדבר בכאבנו למה המדינה לא רואה את זה הגב לתגובה זו 6.  סיפורים עצובים מהחיים     שמואל,  דרום,    11/12/04 20:19 סיפורים עצובים מהחיים שני קליקים ביום חורפי גשום וסוער, יצאתי יחד עם חברי לצוות עמליה וצביקה ליום עבודה רגיל ושגרתי אצל אחד מקבלני המשנה בצפון הארץ. נפגשנו שם עם האנשים המקצועיים והטכניים ודנו יחד איתם בנושאים הרלוונטים עליהם תיכננו לדון מבעוד מועד. חשבתי לעצמי כי, בעידן שבו תוכניות המציאות והמכרזים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מלוח מישדרי הטלוויזיה, ומכירתם של מוצרים באתרי האינטרנייט, כאשר מחיר התחלתי הוא רק 99 שקלים ובר השגה לכל מהמר, אזי נראה לי שהנסיעה שלנו ביום שכזה לא נתפשה על ידי אף אחד מהמונים שלנו כמשהו יוצא דופן. בדרך חזרה למחוז חפצנו תכננו לעשות חניית ביינים והפסקת התרעננות קצרה בחנות הרהיטים המאוד מרשימה ופופולרית באחרונה ''איקיה'', השוכנת על אם הדרך בואך לאיזור התעשייה של נתניה. ישבנו רגועים וניננוחים בכסאות המרופדים של בית הקפה המקומי, הזמנו מהמלצרית 3 קפה הפוך ועוגת גבינה. חיכינו עד שיקראו לנו לקחת את ההזמנה. בתחילה, חשבתי לעצמי כי הכל יתנהל כרגיל כמידי פעם כשאנו יוצאים למשימה של קבלני מישנה . אך הפעם הכל היה שונה. בלי כל הכנה מראש ומחשבה שניה פניתי ישירות אל חברי המסובים איתי לשולחן ואמרתי: ''מי לדעתכם כאן מסביב לשולחן הזה, עבר את הטראומה הכי גדולה בחייו?'' עצם השאלה הקפיאה את כולם לכיסאותיהם. הצגת השאלה ועוצמתה הייתה כאילו הופצצנו מהאוויר בפצצת נפלם. המשכתי בשלי ''שלושתינו חווינו את חווית הפרידה ו/או האובדן, אך מאידך כל אחד מאיתנו גילה בגרות יתר ולקח לעצמו את התיק שנתפר עבורו ואיך שהוא נעשה ניסיון להשתקם ולבנות את חיים חדשים''. צביקה, אמרתי לאחר שחלפו שניות ההלם הראשונות, אתה איבדת את אישתך היקרה, חברתך מילדות שכל כך אהבת לאחר, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני יותר מ- 20 שנה. את עמליה יקירתי, חווית גם את חווית הפרידה וגירושין מבעלך לפני לא יותר משלוש שנים, מאז את חיה בנפרד. אני לעומתכם, אבדתי את בני הבכור רותם, בהיותו בן 27, בשרות מילואים, בעת תרגיל חטיבת ''עוצבת הברזל'' של חייל השריון. מאז האובדן, שלושתינו חיים תחת תחושת הלהיות לבד, העזיבה, הצער והייגון והשכול אך להפתעתנו הרבה אנו התגלינו בלהיות כל כך ''גיבורים'' עד לסיטואציה שכל אחד מאיתנו מצא את הדרך והנתיב בא ילך. צביקה, נישא בשנית ויילד עוד שני ילדים, בנוסף לשלושת ילדיו שנולדו לו מאישתו הראשונה. החליף את עיר מגוריו ועבר לגור בדירה גדולה הקרובה למקום העבודה. הילדים הבוגרים כבר נשואים וצביקה ממתין בקוצר רוח, שבקרוב יהפוך להיות סבא. עמליה, לאחר שעזבה את בייתה, השתקמה במהירות ורכשה בכספי החלוקה והפיצויים בית פרטי ששייך רק לה, היא עיצבה אותו לטעמה כדי שתוכל לארח בו את 3 ילדיה. בינתיים, יש לה כבר חבר והם קשורים בחוזה אישי. יוצאים לבלות, מטיילים בארץ ובחול וחיים יחד כזוג נשוי. היא מנסה בכל כוחה לשקם את חייה ולבנות את פרק ב' של חייה, שיהיה בהצלחה. מקשיב אני לקולות ולמילים, ולא מחבר בין המשפטים. נבוך קצת ואומר לבסוף ''אני לא יכול לומר בפה מלא כי שקמתי את עצמי, כי בניתי ועשיתי דבר מה חדש. לא יכול לומר כי, מצאתי תחליף, כי מצאתי פיתרון אחר לבני האהוב. נשארתי אב השכול. אני הורה שכול למשך כל ימי חיי. הורה שכול במישרה מלאה, אני חלק ממשפחת השכול''. הייתה שתיקה רועמת!!!. סיימנו את שתיית הקפה, ההפסקה התארכה לנו קצת מעבר לזמן המתוכנן. נכנסנו למכונית ויצאנו לדרך נבוכים ומשוחררים מעצם העלת הנושא ומחווית השיחה הקשה. לא חשבנו, בסופה של שיחה לדרג מי מאיתנו נמצא במקום הראשון, השני ו/או השלישי בדרוג העצובים. כל אחד מאיתנו וודאי סיווג ודירג בליבו את עצמו בתוך סולם הדירוגים הזה. הגב לתגובה זו 5.  יש הבדל גדול     עודד,    11/12/04 13:03 קשה להפריד בין שכול לשכול, כי כל שכול הוא פרטי וכואב במידה שווה. אך הנסיבות חשובות למדינה. חייל, אשר במודע, ותןך כדי שרות המדינה על ידיה הוא נשלח, נהרג במילוי משימתו, שונה מאזרח שהזדמן להרצח. החייל נדרש לאומץ, ודבקות במשימה, הוא נציגה של המדינה ושליח שלה. הוא לוקח על עצמו את הסכנות מתוך מודעות לכך שחייו בסכנה, ולמרות זאת עליו לבצע את משימתו. אזרח על האוטובוס אינו נדרש לכך, הוא אינו שליח המדינה ואינו משרת אותה. הוא לא שליח המדינה, אלא קורבן שנרצח עקב היותו עך אותו אוטובוס הגב לתגובה זו 4.  One little different     Limon Hoomtsat,    10/12/04 00:31 חלל צה''ל i reffer to any soldier killed while on duty in the middle of is military service. The key is the man dies when he was on service and probably died as part of the big effort protecting Israel. Therefore we owe him something more ! With all the respect and the sympathy your son is not חלל צה''ל הגב לתגובה זו 3.  גם תאונות דרכים = שכול סוג זין     המבקרת,    09/12/04 22:18 לפי ההגיון הזה גם שכול מתאונות דרכים שווה . אבל בישראל יש סוגים וסיווגים שונים לנפגעים שונים . אם חייל מת בתאונת דרכים בצבא הוא שווה יותר מזה שהשתחרר יום אחד , ומת באותה תאונה שבה מת החייל .!!! יש בישראל מחירון שונה למוות וגם לפציעה שאינו עובר ההיגיון האנושי . אם לתקן את המחירון זה המטרה אז בסדר נעשה מחירון מוות ונפרסם אותו ברבים . אבל זה לא יקרה כי פירסום מחירון כזה לא יעבור בכנסת שם ירצו לטשטש את האמת הנוראה הזו !!! הגב לתגובה זו 2.  רצח אזרחים חמור מלוחמה נגד צבא     הרוגי הטרור,  חשובים יותר,    09/12/04 15:52 חייל הוא אדם במדים שמשרת בארגון שתוחלתו לחימה. כשאדם מת במהלך שירות צבאי אפשר להתנחם בעובדה שהוא נהרג על הגנת ארצו. כשאזרח בשיגרת חייו הולך ברחוב, עולה על אוטובוס, או יושב בבית קפה, רציחתו מטעמים פוליטיים אינה זהה ללחימה מול אדם שמשרת בצבא. על המשפחות השכולות לדרוש מהמדינה לפצות אותן מכספי הרשות הפלשתינית, שמפלגת השלטון שלה - הפת''ח אחראית לפיגועי גדודי אל אקצה, ומשטרתה מסרבת לטפל בחמאס בניגוד להסכמים המדיניים. על הפלשתינים לשלם את מחיר הטרור במלואו. הגב לתגובה זו          חייל לא חייב מדים: מסתרעבים...  ל"ת          סז,    10/12/04 13:15 הגב לתגובה זו 1.  דין חללי הטרור אינו כדין חילים     מקשה,    09/12/04 13:36 אין מלים בפי לנחם אב שכול שאיבד את בנו בפיגוע, בקרב, בתאונה, מחלה או כל אירוע טראגי אחר. אבדן אדם קרוב הוא אירוע עצוב ואבדן ילד בדמי ימיו הוא טראומה שההורים לא יוכלו להתאושש ממנה. עם זאת יש להעביר קו הפרדה, ככל שזה אכזרי ומתסכל, בין חייל שנהרג במסגרת שרותו הצבאי, בין אם בקרב ובין אם בתאונה טפשית, לבין אזרחים, גם אם נהרגו בפעולת טרור. חללי צהל נשלחו אל מותם, ואפילו עמדו בטרמפיאדה כשהתחולל שם פיגוע, ולכן צהל, כלומר משלם המיסים, אחראי לכל מה שקורה להם וחייב בתגמולים למשפחות. אמנם מדינת ישראל מחויבת לבטחון אזרחיה, אך מדוע יחול דין אחר על אזרח שנהרג בפיגוע חבלני ועל אזרח שנהרג בתאונה בכביש מסוכן, שמפאת חוסר תקציב אין משפצים אותו. הגב לתגובה זו          שכול הוא שכול, המחבל לא הבדיל  ל"ת          אחות,    09/12/04 16:05 הגב לתגובה זו