תגובות עד כה: 5 תגובות, ב- 5 דיונים. הוסף תגובה 5.  צר לי על אובדן אחיך.     ציוני,    11/05/05 16:20 הרשי לי בכל זאת להצטער על אובדן אחיך. אני בטוח שצר לך כשאת רואה גור בעל חיים שמיילל ליד אימו שנפחה נישמתה. וכנראה שאת משתתפת בצערו, אין זה אומר שאת גורעת מצערו. אז לא כל שכן אני ורבים שכמותי יצטערו על אובדן אחיך שיצא להגן על חיינו שלנו. אין מילים לנחם, את חייה בצערך ולנו אין לעשות דבר אך גם אנו משתתפים בצערך (אומנם צערנו הינו קמצוץ שבקמצוצים לעומת צערך) יהי זיכרו ברוך! באהבה, ציוני, הגב לתגובה זו 4.  http://www.amirmeir.co.il/     יעל,    11/05/05 15:56 http://www.amirmeir.co.il/ הגב לתגובה זו 3.  תומכת בך     גלית,  דרום הארץ,    11/05/05 15:46 רותם שלום שתינו שייכות לאותה משפחה- השכול. אבי נהרג לפני כשלוש וחצי שנים. כשקראתי את מכתבך, כל שנותר לי הוא להנהן ולומר לך- וואלה, צודקת. אם יורשה לי, אני ארצה לקחת את המילים שלך, ולשמור אותם אצלי- אני מרגישה כאילו הוצאת על נייר את כל מה שעובר לי בראש. ובר אחד ברור לשתינו- החיים חזקים מכל דבר אחר- וחייבים להמשיך בשבילם ובשבילנו! מאחלת לך חג עצמאות שמח (עד כמה שניתן) והרבה אושר. שלך, גלית הגב לתגובה זו 2.  תגובה לכתבה     נימרוד,    11/05/05 14:16 לצערי שום דבר לא יחזיר את אמיר... אני מנסה להתנחם עם האמון הפרטי שלי בצידקת הדרך, במוסר, ובאמונה שיש סיבה לכל דבר שקורה – גם אם הוא עצוב ואכזרי ולא מובן כמו מות יקיר במלחמה. האמונה שלי שיש סיבה (בין אם אפשר להבין אותה ובין אם לאו) מעודדת אותי ונותנת לי כוח לחיים... הגב לתגובה זו 1.  כל כך כואב שבא לחבק.  ל"ת      אחד שמצטער,    11/05/05 13:45 הגב לתגובה זו