אך, אך ימי אוסלו העליזים שחלפו ללא שוב.
איך צהלנו לשמע דברי הראיס, חתן פרס נובל לשלום ( נשמע קצת הזוי ? ) כשדיבר על שלום של אמיצים, ובעינו הפוזלת קרץ לאישור הפיגוע הבא.
איך חילקנו לקורבנות הפיגוע פרוסות מעוגת השלום שזה עתה יצאה מהתנור.
השמאל הרוחני מומחה בחוויות הזויות, הוא מטיף להן, יוצר אותן, משתתף בהן ומאשים את הימין בתוצאותיהן.
השמאל אשף ההסברה והשיווק ומומחה למותגים :
''חלון הזדמנויות לשלום'' - המתבונן מבעד לחלון אינו רואה אלא קאסאמים ופצמרי''ם.
''קורבנות השלום'' - קורבנות של מלחמה הנקראת שלום.
''סרבנות מצפונית'' - סרבנות מעומק הלב הבאה למנוע פציעה אפשרית של ילד פלשתינאי בעת חיסול אחיו המחבל.
''התנתקות'' - ביצוע נסיגה ללא תנאי במטרה לאפשר לאוייב התחמשות חופשית ולקרב אותו למרכזי אוכלוסין.
''חופש הדיבור'' - החופש לשדר את הסרט ג'נין ג'נין ולמנוע את תגובות הצופים.
''דמוקרטיה'' - הזכות להשתמש בקולות הימין לביצוע מדיניות השמאל.
''שלטון החוק'' - כפיית השקפתה של חבורה הממנה את חבריה על הציבור ועל נבחריו.
הגב לתגובה זו