זה שיש רוב גם של 99% שמעדיפים להתחתן בחתונה יהודית רגילה, לא יכול למנוע מ1% להתחתן בחתונה כפי שהוא רוצה, אם זה רפורמית ואם זה אזרחית.
במדינה דמוקרטית הרוב יכול לומר את דברו בעניינים מסוימים של הכרעות קולקטיביות אבל הוא לא יכול לומר לי מה לחשוב בענייני אמונה, ובכלל כל מה שקשור לחופש הפרט.
לכן, המציאות העולה מן הסקר, שיש 24% שמעדיפים שלא להתחתן בחתונה יהודית רגילה והמדינה לא מכירה בחתונתם זה עוול בכל מובן.
מתי נבין אנו הדתיים את מיגבלות הכוח (הפוליטי)? יבוא יום שעוד יקבעו לנו בקונסטלציה כזו או אחרת בכנסת שהמדינה מכירה רק בחתונה רפורמית או אזרחית. ואז כדי להתחתן נצטרך לעשות שני טקסים, גם כדת משה וישראל וגם אח''כ בעירייה. רק אז נוכל ליהנות מההטבות והזכויות שהמדינה נותנת לזוג נשוי (משכנתא וכדו')
האם אנחנו צריכים לחכות שתתרחש סיטואציה כזו או שעצם אפשרות התרחשותה (והרי זה ''אפשרי המציאות'') צריכה לגרום לנו להתנהג בהגינות גם כלפי אלו שכרגע לא שולטים בכיפה? ולו כדי שבבוא היום נהיה אנו מוגנים ואף אחד לא יוכל לקבוע לנו מהו אופן החתונה הראוי במדינת ישראל.
תחשבו על זה.
הגב לתגובה זו