- 33.
- 32.
dafna57, 31/08/05 18:49
שאבי נפטר לא כאב לי,אבי יצא מ8 שנים של סבל במיטה ,אני לא התגעגעתי כי שמחתי שהפסיק לסבול.
אמי נפטרה לפני 5 שנים לאחר חצי שנה בלי הכרה,יום לפני מותה הודיעו לי מבי''ח רעות כי אמי התעוררה,אני ובני הגדול שהיה אוהב את הסבתא שלו היגענו,כמובן על כיסא גלגלים לקחנו אותה לגינה שלא ראתה כבר חצי שנה,טוב שלמדתי מניסים אמון מדיטציה שלימד אותי לחיות את ההווה ולכן גם אין געגועים.אודטה כדי לך ללמוד כי מגעגועים אם לא נפגע הנפש נפגע בטוח הגוף
- 31.
שהם, 31/08/05 12:06
לאחר קריאת הדברים של 1 ושל 27אני מבין יותר מתמיד למה טוענים בעולם שאנחנו עם של חארות.-
לימור.א, 02/09/05 04:13
אתה צודק אנחנו לא יודעים לפרגן. הפכנו לכאלה בשנים האחרונות וחבל. אחד אוכל את השני. והשמחה היחידה היא השמחה לעיד.
-
- 30.
אודטה- כמה שאני מבינה אותך !!!
שושנה ו., 29/08/05 18:43
אתמול כשקראתי את הכתבה בכיתי
מעומק לבי. גם לי נפטרה אמי לפני פחות משנתיים , ומה שתארת שיקף בדיוק רב את הרגשתי . גם אני כמוך רוצה את אמא שלי !!!!! גםאני כמוך מתגעגעת אליה ורוצה לספר לה דברים ולשתף אותה בשמחתי, אבל היא איננה !!!! גם אני לא מחקתי את מס' הטלפון שלה מהסלולרי שלי!!!!!!!
ולבי נקרע מגעגועים אליה .
החיים נמשכים , ולמרות הכאב הצורב
עלינו להמשיך ולחיות למען אהובינו .
מבינה אותך ומשתתפת בצערך מכל
הלב .
שושנה
- 29.
יאיר נווה, 29/08/05 18:22
http://www.notes.co.il/ben-hateva/11013.asp
- 28.
נורית, 28/08/05 14:29
לא יודעת איך ולמה אך תוך כדי קריאת מכתבה המרגש של אודטה לאימה מצאתי עצמי זולגת דמעות ולא דמעות של תנין... פשוטף דמעות אמת וכנראה גם הזדהות.. לכולנו מסתבר היתה ( או יש) היהן שהוא אימא ומה שלא יהיה אמא זו אמא גם כשהיא כבר מתה... ריגשת אותי אודטה ושלא ילעיזו הקנאים... פשוט מקום הרגש במוחם נמחק... אהבתי...
- 27.
אלינה, 28/08/05 12:44
אוי לאותה בושה בה הכותב בעיתון (שהרי אודטה אינה עיתונאית) מביע את דעתו בנושאX או את הגיגי נפשו הנוגעים לקינה על מות האם הפרטית שלו.והרי הנ''ל אינה פוצחת בנהי ובכי על מות דמות ציבורית אלא על הפרטית שלה.אז יופי אני משתתפת בצערה שלה ,ושל עוד רבים רבים במדינה.אבל מפה עד לדחוף לי בכוח את הסיפורים על הנכד הגאון או על סבתא רבא הדרך מאוד מאוד מאוד מאוד ארוכה.ובא לציון גואל,אבל לא בבית ספרי.
- 26.
אודטה, את מנעימה לנו את החיים!
רחלה, 28/08/05 05:35
עד כמה שידוע לי אף אחד לא מכריח את המלעיזים פה לקרוא את הטור של אודטה. אבל הם ממש חייבים לעבור פה, וגם להגיב בצורה לא נעימה.
אודטה עושה עבודה נפלאה וכל הכבוד לה על שהיא מכניסה אותנו ככה לחייה, ומשתפת אותנו. הרי כל מה שהיא אומרת כל כך מבטא מה שכולנו מרגישים - רק שאין לנו את כושר הביטוי בו היא ניחנה.
אודטה, יישר כוחך - רובנו מרגישים טוב עם עצמנו ולכן אנחנו מסוגלים גם לאהוב. או במילותיו של מהטמה גנדי:
''הפחדן לא מסוגל להפגין אהבה, זוהי רק זכות של אמיצים''.
- 25.
אודטה, פשוט ריגשת אותי!!! לפני
שרית, 27/08/05 20:00
שנה וחודשיים אמא שלי ניפטרה. ואני.. מרגישה שדיברת לאמא שלי, כאילו במקומי. פשוט בכיתי מרוב התרגשות, מרוב הזדהות עם מילותייך החומות, שגורמות מרגע לרגע געגועים גדולים יותר ויותר. תודה לך על המכתב המרגש שכתבת לאימך. יהיה זיכרה של אמא שלך ברוך!!! יהיה זכרה של אמא שלי ברוך!!!
- 24.
שלי, 27/08/05 19:57
מזכיר איך פעם דודו טופז אילץ אולם שלם לעמוד על רגליו ולקבל את האמא שלו יש גבול
- 23.
- 22.
לא צופה, 27/08/05 18:26
דבש מר לידה.
בעעעעעעעע
מלוקקת, מצחקקת קקת קקת קקת קקת..
זוכרים איך ה-כל היה יופי-טופי פרפקט דה-לוקס ופתאום בווום, גירושין.
איך אפשר להאמין לה?
דיי כבר אוףףף. -
- 21.
מעריצה של אודטה, 27/08/05 16:34
וכל הכבוד לכל התגובות החיוביות.
באמת מרגשת הכתבה.
וכל התגובות המגעילות - מי שלא רוצה שלא יקרא, אבל מספיק כבר עם השנאה שלכם!!!! די.... זאת אודטה, וזהו, מי שלא טוב לא - יעביר עמוד או אתר, אלה שאוהבים לקרוא את דבריה - ימשיכו לקרוא תמיד.-
עדנה, 27/08/05 17:30
רק סוכר,דבש וקינמון....
''בלי מילה רעה'' ?!
מי שלא יכול לעמוד בבקורת שיכתוב למגירה.
שלא לדבר על ה''פמליריות''הכל כך שקופה. באמת...
-
- 20.
- 19.
ציפי נשמה, 27/08/05 11:40
להתפשט בפרהסיה בלי קורטוב של צנעת הפרט גם שמדובר בנושא אישי פרטי אינטימי.
חסר לי ...באתר הנעליים שלי כבר הייתם?
- 18.
ענתי44, 27/08/05 11:15
עשינו לאבא שלי מסיבת הפתעה ביום הולדתו ה-60 ביום הולדת הבא כבר עשינו גילוי מצבה. ואני שנים אחזתי בעקב כף רגלו של אבי המת, יעקב, ונשארנו כך תלויים בין שמיים וארץ הוא לא יכול לעוף למחוזות אחרים ואני לא להמשיך את החיים. כמו פו הדב האוחז ביד רועדת את הבלון כלוא בכלא שיצר לעצמו.
עד שלבסוף החיים היו חזקים יותר והרפתי נפלתי לקרקע המציאות בלי כתפיו החסונות של אבא להגן.
זה היה לפני קרוב ל-16 שנה. הנכדים שהוא כה אהב האיש הגדול הזה שהתגושש איתם על הריצפה כמוך כבר חיילים וגם הנכדים שלא הכיר גדלים.
ואני למדתי לשתף אותו בחיי גם כיום. כי החסרון רק מעמיק לא נרגע. לא דרך האבן בבית העלמין ואפילו לא בחוף הים שהוא כה אהב. פשוט עוצמת העיניים ומדברת בתוכי אליו.
את מבכה את רגש היתמות שלך על אם נפלאה שנפרדת ממנה רק עכשיו ואני מבכה גם את אמא שלי. זו שאבא שלי העריץ את האדמה עליה דרכה כף רגלה ואשר הבטחתי לו ,על ערש דווי שאשמור עליה. כן עליה אני בוכה אותה אני מספידה למרות שהיא פה לידי, מתבוננת בי כשאני כותבת על ה'' טלוויזיה השנייה שמראה את התמונות של הנכדים שלה'' - יש לי אמא חולת אלצהיימר ושעברה גם אירוע מוחי. אני סועדת אותה. מאכילה, מלבישה, נותנת כדורים, מנגבת טוסיק ומכבסת כותונת וסדין רטובים, ומחבקת ומנשקת ומדברת רכות וצועקת ומתייסרת ומחפשת בתוך הגוף הזה המוכר לי כל כך בין העיניים שהשמש לא שקעה בהם 72 שנה- עד המחלה.מחפשת לשווא את אמא שלי. כל כך מתגעגעת אליה.
ואת יודעת מה אודטה היא שלא אהבה לצפות בטלוויזיה והיתה אישה פעלתנית, כל כך אוהבת את התוכנית שלך.צוחקת כל פעם כשאת מבטיחה שתהיי פה אחרי הפרסומות. לא תמיד מבינה את האייטמים שלך אבל כשאת צוחקת גם היא. כי אמא שלי כשהיתה בריאה תמיד הבחינה בזיוף וצביעות וזה נשאר לה גם היום אני רואה איך היא מגיבה ליחס מתנשא אליה או מתחסד ואליך היא נפתחת כי היא מרגישה שזה בא ממקום טהור ונקי מהלב הענק והחם שלך. בגלל זה אמא שלך תשכון בו תמיד ולכן לר תצטרכי לחייג אליה כי היא איתך לעד.
גם אני למדתי ליהנות מתוכניתך ולא רק האייטמים המרתקים אלא מתורת החיים שלך הפשוטה והשלמה ומאהבת החינם שבך, ממש כמו תורת חייו של אבא שלי.
יישר כח אודטה והרבה נועם ונוחם מהנכד
ענת-
א, 02/09/05 18:06
אני לא מוצאת את המילים כדי לומר לך עד כמה ריגשת אותי, וגם לא יודעת מה לאחל לך. שיהיה לך כמה שיותר קל.
-
- 17.
אשה אחת, 27/08/05 10:07
אודטה יקרה, אני מאמינה שריגשת את ההמונים ואני בתוכם הדמעות נשטפות מעל המקלדת , מה יש עוד להוסיף? שהשמש תאיר לך פנים
(בלי נזקים)כנראה שאלה הם החיים ואת נתת לנו את התמצית המרגשת.
- 16.
דינה, 27/08/05 09:34
לפני הכל, תנחומי הכנים.
אמי נפטרה לפני 12 שנים ועדיין אני מתגעגעת מאוד. אני מוצאת את עצמי משתפת אותה במה שקורה עם נכדיה, ובקורות אותי. אני מוצאת עצמי לפחות מספר פעמים בשבוע אומרת בכל ''אמא, את חסרה לי''. תודה שנתת לי להבין שמה שקורה לי זה לא ''מחלה'' שמה שקורה לי הוא דבר טבעי שנקרא געגוע.
- 15.
אנה, 27/08/05 00:30
איזו כתבה מרגשת ממש בכיתי והרגשתי אותך בוכה גם כן. אין מרפא בחיים לאדם אהוב שהלך וטוב שאת פורקת מליבך אל הדף או לאזני בעלך או חברה לא משנה העיקר לפרוק לספר לכתוב ולא לשמור בבטן.
כתוב בהמון רגש וכאב. בקשר לחול בעיניים זו גם תמונתה של אחותי שראיתי בפעם האחרונה כל כך צעירה ויפה היא היתה ובמותה עוד יותר כל כך רגועה ושלוה עם מעט ורוד בלחיים אבל לעזאזל למה החול בעיניים הגדולות והיפות שכל כך בכו בשנה האחרונה לחייה???? אין מה לעשות צריכים להתחזק ולשמור את אהובנו בליבנו ורק לשאוב אהבה לחיים כי זה בטוח מה שהם היו רוצים שנעשה. אני אוהבת אותך אודטה ומאחלת לך רק טוב...
- 14.
אלה, 26/08/05 22:35
כואב לי מאוד לקרוא את את הכאב שלך,תהיי חזקה...
חיבוק גדול!
- 13.
- 12.
אזרחית, 26/08/05 20:52
אודטה את אשה מיוחדת. אני אוהבת אותך!
- 11.
tal, 26/08/05 18:06
Odetta, tears covered my face when I read your words today about your mother and you.
- 10.
- 9.
לימור .א, 26/08/05 14:11
אודטה יקרה
כל כך התרגשתי ונהניתי מלקרוא את רגשותייך. את נהדרת. אמיתית.מקסימה והלוואי וירבו כמותך. תהיה לנו ארץ נהדרת. ראויה.
אני אוהבת אותך עד מאוד.
גם סיפורייך על נכדך מאוד מרתקים, אותי .
יש לי בקשה אם ראית סרט טוב או הצגה , או קראת ספר ספרי לנו אני רוצה גם.
ביי לימור
- 8.
אורית, 26/08/05 12:48
זו את במיטבך, כמו שהיית פעם. יודעת לגעת בנימים הכי עדינים של הנפש. לקרוא בני אדם.
מאוד נהניתי לקרוא.
- 7.
- 6.
- 5.
רינה גבעון, 26/08/05 07:50
שלום לך אודטה.
כמי שקוראת אותך לא עד הסוף ומתרגזת ,למרות שיש לך הצעות מענינות ,וצופה לפעמים בתכניות שלך ומעבירה מהר למרות שאת מביאה אנשים מענינים .רציתי להודות לך על הכתבה על אימך השבוע קראתי גם בזמנו על מותה.אני מרגישה כמוך לגבי אחותי שנפטרה לפני חצי שנה .גם אני מספרת לה וכותבת אליה .
אלה שהלכו מאיתנו חסרונם רב .
קשה לנו להתנחם למרות שאנו ממשיכים כך הם רצו .
בכל מקרה תנוחמי במעשיך ובמשפחתך.
מזדהה איתך
שבת שלום רינה גבעון.
- 4.
-
אהרונה, 26/08/05 23:39
נו שרון, את עצתו הטובה של אב הצלחת להבין(כי את תגובתי-לא כל כך...). אז איפה ההתנצלות על התלהמותך?
-
- 3.
אולגה בידרמן, 26/08/05 05:09
מדוע לא ללכת לבית הקברות ולומר למנוחה את מה שעל הלב - מדוע זה מגיע לקוראים?-
רחלה, 26/08/05 21:59
למה אנשים לא מתחתנים בשקט - כי זה עניין שלהם?
כי כאב ושמחה זה משהו שמתחלקים עם אחרים. ככה זה.-
מאשר על הסבתא, 27/08/05 10:52
חלאס שטויות. אודטה רוצה לספר לנו עליה כסבתא ועל הנכד ועל כמה אמא שלה היתה יפה . זהו זה . והופ מלאה עוד עמוד בעיתון ....... .
-
-
- 2.
מלי כהן, 26/08/05 00:28
נשאר זכרון מתוק/תמונות חויות/רגעי קסם.
עם הזמן שעובר הגעגוע גובר.
עם הזמן מבינים שאהבתם היתה גדולה וכמה היא חסרה.
מרגש , את כותבת נפלא את שהאחרים מרגישים וקשה להם לבטא ,
- 1.
קוראת, 25/08/05 22:50
מה זה הקשקושים האלה. את מי זה מעניין הנכד שלך חוץ ממך? כנ''ל לגבי אמא'לה-
-
קוראת, 29/08/05 22:05
זה באמת מעניין אותכם לדעת כמה הנכד שלה חמוד? שתהיה מאושרת, וזכרה של אמה יהיה ברוך, למה לא. אבל זה לא נושא לכתבה בעתון. זה סתם שמאלץ
-
-
אהרונה, 26/08/05 01:08
לא מכירה אותך ובטח לא מעוניינת בכך. אבל הפעם זה סוג נמוך ביותר של יצור מגעיל ודוחה(את-אם עדיין לא קלטת!)
איפה בדיוק הבעיה שלך?!!!!!!?
לא מתאים לך-אל תקראי! עובדה שבכל זאת בחרת לקרוא עד תום!
גם אני לא תמיד תמימת דעים עם נושאיה ורשימותיה של אודטה. אבל הפעם-ריגשה אותי מאד. כל הכבוד ,אודטה. ניצרי זכר אימך ושתפי אותנו, אם תרגישי צורך, ואף לגוזלך הקטן שמורות מילים טובות. יישר כח.
-