. בדרך לטכס למדתי שיעור מאלף בדרכי פעולתו של מנגנון התעמולה של ''קול ישראל''. בערב הקודם, בשובנו מן ההפגנה נגד החרבת חבל קטיף, העביר בעלי את שידורי הרדיו במכונית מקול המוסיקה (באין ערוץ 7) לשידור החדשות בקול ישראל. על כן, כשהדלקתי את הרדיו (כ''ז בשבט) במכונית שמעתי את איילה חסון ואת אלעזר שטרום ''מראיינים'' את הרב אלייקים לבנון, שליט''א. בסופה של האינקויזיציה ציפיתי לאמירה - התביעה סיימה, העד (וליתר הדיוק, הנאשם) עומד לרשות כבוד השופט..
המראיינים בקשו, כביכול, לשמוע דעת תורה שעליה התבססו הרבנים, נגד גירוש יהודים מארץ ישראל. אני מעידה בזאת – כי המאזינים לראיון לא החכימו ממנו, כמלוא הנימה, כי לא ניתן להם לשמוע את נימוקי הרבנים לפסיקתם. שטרום שאל, שטרום ענה. הוא תקף את הרב בטיעוני נגד, עוד לפני שנתן לרב להציג את משנתו.
בכל פעם שהרב ניסה לענות, קפץ כנגדו השטרום, וקטע את דבריו באיבם, מחשש, שהרב יצליח סוף סוף לענות על השאלה הראשונה. הוא נתן לרב להבין שהוא מדבר שטויות, ולמעשה דרש כי ב''מסגרת הזמן הקצר שנותר לנו'', יודה הרב סוף סוף באשמה...
מה שהבינו המאזינים הוא – שאחיזה בארץ ישראל הוא פיקוח נפש. מכאן, אצל רבנים מסוגו של הרב לבנון חיי אדם חשובים כקליפת השום, והם מעדיפים עליהם אדמה. לעומתם, רבנים, כמו ''הרב של ש''ס'' וכמו הרב שך, שפסקו שפיקוח נפש דוחה ארץ ישראל, הם אוהבי אדם.
החסון והשטרום לא שכחו להזכיר את רצח רבין ואת חקירת הרבנים שנחשדו בפסיקת דין רודף. הרב לבנון הזכיר ששום רב לא עמד לדין, אבל זה נבלע בהמשך המתקפה.
ובלי ''גזענות'' אי אפשר – הרב דב ליאור אמר כי – מגרשים יהודים מפני רוכבי גמלים. האמירה הזו מזכירה לשטרום זמנים אפלים. הוא תובע מן הרב לבנון לגנות את דברי הרב ליאור, בשיטת ה- כן או לא - כפי שנדרשים לעשות עדים או נאשמים. הרב לבנון אמר שהוא, למשל, לא היה משתמש באמירה כזו, אך לא היה מוכן לגנות. הוא גם שאל – האם הערבים אינם רוכבי גמלים?
כך נעשית שטיפת המח האלימה לעם. אין למאזינים שהות לחשוב, שהרב ליאור נקט לשון המעטה מופלגת, ובמקום לומר רוצחי תינוקות, אמר רוכבי גמלים, כשכוונתו, שמדינת ישראל מבקשת לגרש את מפריחי המדבר מפני אבות המדבר.
והעם מקבל כאקסיומה שהאחיזה בארץ ישראל היא פיקוח נפש, כשההיפך הגמור הוא הנכון.
לא ניתן לרב להסביר, שהמלחמה על ארץ ישראל, היא מלחמת מצווה, הגובה קרבנות כמו כל מלחמה אחרת, וכי פיקוח הנפש שבה הוא של יחידים ולא של האומה. ועוד, שגם במלחמת רשות, מצווה על העם לנצח! שאם לא כן, ייגרם שפך דמים של הרבים.
בסוף הראיון הבטיח השטרום, כי בזה לא תם העיסוק בנושא (לא חששנו) ובסיפוק רב החמיא לאיילה חסון על התבטאותה ''מלים יורות..'', ''וואללה, מלים חזקות''.
על כן, היערכו להמשך הירי בכל תותחי השלום הקדושים, שכבר הפילו אלפי חללים בקרב ישראל, שלא לדבר על רוח העם, שנרצחה ונקברה קבורת חמור.
הגב לתגובה זו