תגובות עד כה: 61 תגובות, ב- 58 דיונים. הוסף תגובה 58.  שום מסר גדול לא יצא מהאסון הקו     בלומה,  כפר בלום,    10/09/05 11:49 ''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג בחורבן צאלים הראשון. הגב לתגובה זו 57.  למגיב הסדרתי קרא את     שכול,    08/09/05 16:51 ''פוליטיקה של שכול הספר אומר ובגדול את כל מה שאתה מנסה לומר כאן. ואתה צודק בכל דברך הגב לתגובה זו          תגובה         דורי,  נהריה,    10/09/05 11:46 הייתי רוצה לקרוא בו אולם כידוע לך הספר הושמד בבית הדפוס והורד מן המדפים עפ''י צו של בית המשפט. הגב לתגובה זו 56.  ומה עים     פקק תנועה,  קרית ביאליק,    08/09/05 11:51 ועדת חקירה עבור החילות הערומות של חל האויר הגב לתגובה זו 55.  ''עזוב את זה, מה יצא לך מזה..?''     יעקב,  חיפה,    08/09/05 11:39 ''....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל ''למה לך?'' כתשובה. ''עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?'' עודד רענן, בנו של יעקב רענן זכרונו לברכה, מפקד הצוללת דקר. הגב לתגובה זו 54.  ''מה זה יתן לך....''     בתיה,  כפר-בתיה,    08/09/05 11:38 ''מָה זה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת'' ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?'' כרמלה מנור, אמא של אורי מנור זכרונו לברכה, טייס חיל-האוויר. הגב לתגובה זו 53.  היו לו פנים מובסות     רות,  מבשרת,    08/09/05 11:37 ''היו לו פנים מובסות'' אסתר בר-נתן, אמא של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, כשראתה את פני בנה לאחר מותו. הגב לתגובה זו 52.  מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת     אסתר,  ירושלים,    08/09/05 11:35 ''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...'' רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה. הגב לתגובה זו 51.  עלבון מוחלט     בינה,  גבעתיים,    08/09/05 11:34 'כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא. שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים ? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט. חושבים שאנו מטומטמים. הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' אחותו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון. הגב לתגובה זו 50.  אלו אינם ההורים של פעם     אורית,  תל אביב,    08/09/05 11:18 אלו אינם ההורים של פעם וגם לחיים של היום אין, כמו אתמול, את אותו טעם משאלה צפונה בבקבוּק פְקוּק-שעם תתגשם ותָּכֶּה כמו ברק טרם רעם. הגב לתגובה זו 49.  השכול הוא שפעת ?     חיה,  פתח-תקוה,    08/09/05 11:14 לאה אומרת, כי אנשים חושבים, שהשכול הוא שפעת ! אך הם שעברו זאת, יודעים, כי אויב בריאות האדם הוא לנצח. מדעת. במילון לא תמצא הגדרה מדוייקת שתצליח לבטא שכול בצורה חותכת. נוקבת. קולעת. מַגְמָה רותחת. לוחכת. פורצת מהר געש פָעִיל, הטָמוּן בגרעין אותה פקעת. כי מה שעושה השכול לנשמה עוֹשָה לגוף (אולי?) הצרעת והיעדרותה של שמחת החיים, הנה (לבטח), חסרון עיקרי, ברור ובולט, בלי כל צל של ספק, מגרעת. אם פעם רוחנו היתה מכסה מרחבים אדירים... מרחקים כבירים מדבירה וגומעת... היום: רק בשנת נדודים, בלילות טרופים, מצטיינת היא. בגודש שופעת. שורף, צורב הוא השכול, בהגיונו מוטב לא לגעת ! גם דעתו, מרצון או מבלי... ברוחנו פוגעת... אותה משגעת ! כל הִרְהוּר בו את תאי זיכרוננו, חוט מחשבתנו, קורעת. שוסעת. קוטעת. גודעת. שממה של דממה. שִבְרוֹן לב. אדמה אכזריה. נכריה. רעה ומרושעת. יש בו בשכול (לדאבוננו הרב), סבלנות מעורערת, פוקעת קוצר-רוח מדהים הגורם לאדם אי-שקט מַתְמִיד וחוסר-נצח בנחת. למצוא מנוחה לנשמה... כמו לחפש מחט בערמת שחת, בפרט כאשר נזכרים כי מדובר ברשלנות נוראה. איומה. פושעת. עיקשת. נמנעת ! מאופיינת על ידי ''סמוך עלי!'', אדישות תהומית מקוממת, מלווה בחוסר ברור של משמעת, וקצינים אשר במקום להשתמש במוח ושכל - בחרו (משום מה?) להפעיל רק ראש דלעת. אך מה שלאה לא אמרה והיא היטב זאת יודעת... הוא כשהעין בוכה ונוטפת, שוטפת, מוצפת, קולחת, דומעת היא נזכרת, בלית כל ברירה: באותה רשלנות איומה ! נוראה ! לא-מקרית ! עיקשת ! קישחת ! נמנעת ! ארורה ופושעת ! הגב לתגובה זו 48.  תדע כל אם עבריה     דוד,  תל-אביב,    08/09/05 11:10 ''תדע כל אם עבריה כי מסרה את בניה לידי מפקדים הראויים לכך'' דוד בן-גוריון הגב לתגובה זו 47.  הבן שלך לא שייך לך     נחום,  כפר-נחום,    08/09/05 11:07 ''...אם היו מרשים לי להביא תובע אזרחי או שאני הייתי פשוט התובע הצבאי לפי מה וכמו שבמשפט אזרחי עושים. למרות שאני לא צד במשפט. כי הרי ההורה הוא לא צד. הצבא הוא התובע, כך שלך אין מה לומר בעניין. אתה בכלל לא שייך למשפט. התביעה היא תביעה צבאית. ההגנה היא הגנה צבאית. אין פה צד אזרחי שאתה יכול לתבוע. אתה הבעת את הדעה שלך אבל הבן שלך לא שייך לך – הוא שייך לצבא...'' צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה, שנהרג באימונים בבית-גוברין. הגב לתגובה זו 46.  ''כשצה''ל מודיע...''     גיא,  חדרה,    08/09/05 11:06 כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם ! מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם ! בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם. כי כשבצה''ל מודיעים ש... ''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם צה''ל עשה את שלו: התרשל... קבר וחָתַם. ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!'' אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד האדיש הרגיש, האוויל המחריש, הנתין המתיש, האטום המשריש הצבר הממחיש, הגדא הביש, הממתין לתרחיש: הבּוֹאֵש, המַבְאִיש, המֵבִיש ! הנבער, הנרגן או המנומנם טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם. תשמיע דבריך באופן ברור. לא כמו דובר צה''ל: בטון מעורפל, מעומעם, מגומגם. אכן חציר. עם לבדד ישכון. סגולה הוא. אין כל סימן בו לדופי או פגם. חייל ! אזרח ! זכור ! כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...'' אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי. יסודי. חיובי. מוחלט. גמור ומושלם ! צה''ל השלים את מלאכתו... התרשל, קבר וחתם. ...וכמו להוסיף חטא על פשע מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! ! תם אך לא נשלם. הגב לתגובה זו 45.  הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח     מיכאל,  ירושלים,    08/09/05 11:01 ''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח. התפישה הזאת קיימת אך השאלה היא מה אתה עושה כדי למנוע תאונה ? כדי להעניש ? התפישה שאתה שולח את בנך לשלוש שנים, אחר-כך כל שנה לחודש מילואים והוא שייך למערכת זה נכון. זה עדיין קיים. וודאי... התפישה שהוא רכוש צה''ל קיימת. אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...'' צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה שנהרג בתאונות אימונים בבית-גוברין. הגב לתגובה זו 44.  הצבא הוא לא חברת-ביטוח     מלכה,  טבריה,    08/09/05 11:00 ''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו רהורים לשלוח את בניהם אליכם... ?'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות. הגב לתגובה זו 43.  אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''     שולה,  מטולה,    08/09/05 10:59 ''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו....'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות, עמוד 57. הגב לתגובה זו 42.  יגורתי פן גם הוא ילך מאיתנו     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:33 יגורתי פן ילך גם הוא מאיתנו בלא ברכת הפרידה... כה נוגות העיניים: בזוויות הפה מרירות נצפנה; בשעשועי תינוקות יסתכל רציני, יגעש ולפתע ידום, כאומר: הכל אחד... וערב יהיה ובמסיבת חברים מקומו ייפקד, ונשכה הביטחה כפתן. וחיוורים נתרומם כולנו, וחרדנו לחדרו והוא איננו, ועל גבי השולחן אחרון מכתביו ילבין... הגב לתגובה זו 41.  שתיקה     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:32 שתיקה זה נטל השתיקה לארץ מדכאני, זו חרב השתיקה גוזרה את לבבי. אני עודני פה וממתינה - עודני, ודם שירי פלוט עוד מאדים סביבי. המוות הוא דומם, אכן נידום כולנו כתום, בבוא היום, הארח הקצר; אך לחיים יש קול וניב להם, ולנו המייה לניב הזה והד צלול וער. היא מקפיאה אותי. עמה אימת הקבר את פיה העקום פוערת לבלי חוק - אני עודני פה - עודני פה - מעבר הכני במילים ! אך אל נא - אל תשתוק ! רחל קיץ תרפ''ט הגב לתגובה זו 40.  ואולי לא היו הדברים מעולם     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:31 ואולי לא היו הדברים... ואולי לא היו הדברים מעולם, אולי מעולם לא השכמתי עם שחר לגן, לעבדו בזיעת-אפי ? מעולם, בימים ארוכים ויוקדים של קציר, במרומי עגלה עמוסת אלומות לא נתתי קולי בשיר ? מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה ובתום של כינרת שלי... הוי, כינרת שלי, ההיית, או חלמתי חלום ? רחל תרפ''ז הגב לתגובה זו 39.  השכול הוא שפעת ?     חיה,  פתח-תקוה,    08/09/05 06:29 לאה אומרת, כי אנשים חושבים, שהשכול הוא שפעת ! אך הם שעברו זאת, יודעים, כי אויב בריאות האדם הוא לנצח. מדעת. במילון לא תמצא הגדרה מדוייקת שתצליח לבטא שכול בצורה חותכת. נוקבת. קולעת. מַגְמָה רותחת. לוחכת. פורצת מהר געש פָעִיל, הטָמוּן בגרעין אותה פקעת. כי מה שעושה השכול לנשמה עוֹשָה לגוף (אולי?) הצרעת והיעדרותה של שמחת החיים, הנה (לבטח), חסרון עיקרי, ברור ובולט, בלי כל צל של ספק, מגרעת. אם פעם רוחנו היתה מכסה מרחבים אדירים... מרחקים כבירים מדבירה וגומעת... היום: רק בשנת נדודים, בלילות טרופים, מצטיינת היא. בגודש שופעת. שורף, צורב הוא השכול, בהגיונו מוטב לא לגעת ! גם דעתו, מרצון או מבלי... ברוחנו פוגעת... אותה משגעת ! כל הִרְהוּר בו את תאי זיכרוננו, חוט מחשבתנו, קורעת. שוסעת. קוטעת. גודעת. שממה של דממה. שִבְרוֹן לב. אדמה אכזריה. נכריה. רעה ומרושעת. יש בו בשכול (לדאבוננו הרב), סבלנות מעורערת, פוקעת קוצר-רוח מדהים הגורם לאדם אי-שקט מַתְמִיד וחוסר-נצח בנחת. למצוא מנוחה לנשמה... כמו לחפש מחט בערמת שחת, בפרט כאשר נזכרים כי מדובר ברשלנות נוראה. איומה. פושעת. עיקשת. נמנעת ! מאופיינת על ידי ''סמוך עלי!'', אדישות תהומית מקוממת, מלווה בחוסר ברור של משמעת, וקצינים אשר במקום להשתמש במוח ושכל - בחרו (משום מה?) להפעיל רק ראש דלעת. אך מה שלאה לא אמרה והיא היטב זאת יודעת... הוא כשהעין בוכה ונוטפת, שוטפת, מוצפת, קולחת, היא נזכרת, בלית כל ברירה: באותה רשלנות איומה ! נוראה ! לא-מקרית ! עיקשת ! קישחת ! נמנעת ! ארורה ופושעת ! הגב לתגובה זו 38.  החול יזכור את הגלים     נתן יונתן,  תל-אביב,    08/09/05 06:28 החול יזכור את הגלים החול יזכור את הגלים, אבל לקצף אין זוכר זולת ההם, אשר עברו עם רוח לילה מאחר מזיכרונם הוא לעולם לא יימחה, לא יימחה. הכל ישוב אל המצולות, זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו, הידידות, האהבה הנעורים, שבאו פתע אל סופם. כמוהו גם, על חוף לבם, רטט אז משהו חיוור, והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר האיר פתאום, פנים זרות ושחוק רפה. הכל ישוב אל המצולות, זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו, הידידות, האהבה הנעורים, שבאו פתע אל סופם. היו שם קונכיות ריקות, שנהמו קינה של ים, ובית עלמין על הגבעות ושניים שחלפו דומם בין החצב והקברים והשקמה. הכל ישוב אל המצולות, זולת הקצף הלבן נרות הלילה דעכו, הידידות, האהבה הנעורים, שבאו פתע אל סופם. מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן הגב לתגובה זו 37.  אלו אינם ההורים של פעם     אורית,  תל-אביב,    08/09/05 06:27 אלו אינם ההורים של פעם וגם לחיים של היום אין, כמו אתמול, את אותו טעם משאלה צפונה בבקבוּק פְקוּק-שעם תתגשם ותָּכֶּה כמו ברק טרם רעם. הגב לתגובה זו 36.  אכן חציר העם     ח. נ. ביאליק,  תל-אביב,    08/09/05 06:26 אָכֵן חָצִיר הָעָם ''כִּי רוּחַ ה' נָשְבָה בּו... אָכֵן חָצִיר הָעָם'' (ישעיה מ', ז') אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵש הָיָה כָּעֵץ, אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ ; אֲשֶר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפה גַם-מִשָם - וְלא-נָע וְלא-זָע וֱלא-חָרַד הָעָם. וֱלא-קָם כָּאֲרִי וֱלא-נֵעוֹר כַּכְפִיר, וֱלא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִיש אֶחָד מֵעִיר. וְלא-רָעַד בַּגִיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם מִיָמִין וּמִשְמאל וּמִיָם וְעַד-יָם, בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי, אֲשֶר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדוֹנָי. גַּם-לא פָשַט הַיָּד, גַּם לא שָאַל לִשְלוֹם כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְמוֹ בָּאֱמוּנָה וּבְתוֹם. וּבִשְאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז נֶחְבָּא קוֹל אֱלוֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז. וּבְלֵב נָבָל וָרַע, וּבִכְלִימּוֹת וָרוֹק יִבֶז דְּבַר אֲדוֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק. אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִיקְלֶה וָרוֹש, כּוּלוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶּל עַד-ראש ! שֶלא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב רַב פְּעָלִים, אִיש חַי, אֲשֶר יִפְעַם בּוֹ לֵב, וּבַלֵב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם, וּבָראש יִגַּה שְבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם ; אֲשֶר יֵקַר לוֹ שֵם כָּל-הַגּוֹי וֵאלוֹהָיו גַם מֵהוֹן וּמִפָּז - מֵאֱלִילֵי הַשָוְא: אֲשֶר מְעַט מַשָא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז שִנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵי עַבְדוּת וָבוּז. חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדוֹל שֶבֶר עַמוֹ הָאוּמְלָל וּכְכוֹבֶד הָעוֹל - כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָם כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵש, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל : ''קוּם-עֲבוֹד, קוּם-עֲשֵה, כִּי עִימָנוּ יַד-אֵל!'' אֵָכֵן אוֹבֵד הָעָם, שוֹאֵף חֶרְפָּה וָרוֹק, אֵין לְמַעֲשָיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חוֹק, אַלְפֵי שְנוֹת חַיֵי נְדוֹד, גָּלוּת גְדוֹלָה מִנְּשוֹא הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגוֹי. לִמוּד שֵבֶט וָשוֹט - הַאִם יָחוּש כְּאֵב חֶרְפַּת נֶפֶש בַּצָּר מִלְבַד מְדוּשַת הַגֵו ! אוֹ אִם-יוּכַל דְאוֹג מִלְבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם עַם מִתְגַלְגֵּל בְּגֵּיא גָלוּת חֲשְכָה כַתְּהוֹם לָשֵאת נַפְשוֹ לַיוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר, לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַווֹת דָבָר לַדּוֹר ! הוּא לא-יִיקַץ אִם-לא יְעִירֶנוּ הַשוֹט הוּא לא יָקוּם אִם-לא יְקִימֶנוּ הַשוֹד עָלֶה נוֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עוֹלֶה בַּגָּל גֶפֶן בוֹקֵק, צִיץ מָק - הַיְחַיֶּנוּ הַטָּל ? גַּם-בִּתְקוֹעַ הַשוֹפָר וּבְהִינָשֵא הַנֵס - הַיִתְעוֹרֵר הַמֵּת ? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת ? חיים נחמן ביאליק תרנ''ז הגב לתגובה זו 35.  אני כואבת את מריחת חקירת האסון     בת-שבע,  באר-שבע,    08/09/05 06:24 'אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצתה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון. הגב לתגובה זו 34.  ששוני הזעיר     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:23 ששוני הזעיר... הפרח שטיפחתי ביד חרדה בגינת חיי השוממת, באדמת חיי הכבדה. ששוני הזעיר ! ידעתי, לא ימוט החוק האכזר; כל טיפה של טל להדיח בניטפי דמעות אין מספר. זו הדרך - אחרת איננה, בה ללכת, ללכת עד תום; ולזכור, ולשיר, ולכמוה ולזכור, ולידום... ולידום... רחל סוף קיץ, תר''ץ הגב לתגובה זו 33.  תגיד לי עם יד על הלב     חיים,  גדרה,    08/09/05 06:22 נילי פלד, אב בית הדין במשפטם של ששת הקצינים והחיילים שהואשמו בהתרשלות אשר גרמה את מותו של אליחי טובים זכרונו לברכה, פנתה לקראת סוף המשפט אל עוזרי דותן, הזוטר שבנאשמים, באומרה: ''תגיד לי עם יד על הלב!''. נעמי, אמו של אליחי טובים ז''ל, הספיקה לקלוט משפט זה של נילי הצופן בחובו את תמצית המשפט כולו. בפנותה אל השופטת שאלה נעמי טובים: ''מדוע אינך פונה גם אל שאר הנאשמים באותה שאלה ?''. דומה היה כי לזמן-מה, דיבורה של נילי נעתק כליל מפיה. היא נותרה פעורת-פה, אילמת ונדהמת. בסופה של אותה שתיקה ארוכה הפטירה השופטת: ''טעיתי''. ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי ואל תבלף - איך חטאת ? פשעת ? כשלת ? בתפקידך כל-כך התרשלת. ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי ואל תחַפֵף איך כשלת, זִלזלת, נכשלת, כזאת לאילי שלנו עוללת ? ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי אם גם לבך דואב וכואב ? האם גם אתה על אילי שלנו חושב ? איך נמוג לו עולם מלא ואוהב ? ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי אם גם לבך שטוף כאב ? האם גם אותך מייסר המצפון ובמפקדיך אתה נותן עוד אמון ? ? ? ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי ואל תכזב איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ? לשמור חיי אילי שלנו נכשלת ! ''תגיד לי עם יד על הלב!'' אמור לי ואל תִתְנדֵף כיצד לאילי שלנו כך עוללת את האשמה מעצמך והלאה גִלְגלת ! הגב לתגובה זו 32.  תנ''כי פתוח בספר איוב     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:21 תנ''כי פתוח בספר איוב - איש מופלא ! למדנו גם אנו לקבל את הרע כקבל את הטוב בברכה לאל שהיכנו. לו כמוך נדע בהגה והי לפניו לשפוך את השיח, וכמוך נבוא בחיקו האבהי את הראש העייף להניח ? רחל חשון, תרצ''א הגב לתגובה זו 31.  כשצה''ל מודיע     גיא,  חדרה,    08/09/05 06:20 כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם ! מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם ! בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם. כי כשבצה''ל מודיעים ש... ''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...'' יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם צה''ל עשה את שלו: התרשל... קבר וחָתַם. ''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!'' אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד האדיש הרגיש, האוויל המחריש, הנתין המתיש, האטום המשריש הצבר הממחיש, הגדא הביש, הממתין לתרחיש: הבּוֹאֵש, המַבְאִיש, המֵבִיש ! הנבער, הנרגן או המנומנם טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם. תשמיע דבריך באופן ברור. לא כמו דובר צה''ל: בטון מעורפל, מעומעם, מגומגם. אכן חציר. עם לבדד ישכון. סגולה הוא. אין כל סימן בו לדופי או פגם. חייל ! אזרח ! זכור ! כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...'' אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי. יסודי. חיובי. מוחלט. גמור ומושלם ! צה''ל השלים את מלאכתו... התרשל, קבר וחתם. ...וכמו להוסיף חטא על פשע מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! ! תם אך לא נשלם. הגב לתגובה זו 30.  ראי אדמה     שאול,  תל-אביב,    08/09/05 06:19 רְאִי, אֲדָמָה רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה, גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה. רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד : פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד, אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה, מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה. וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם, וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם. הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת, בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת, וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא, אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ? וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ ! מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ ! בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד... רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! שאול טשרניחובסקי הגב לתגובה זו 29.  יגורתי פן גם הוא ילך מאיתנו     רחל,  כינרת,    08/09/05 06:18 רְאִי, אֲדָמָה רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה, גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה. רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד : פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד, אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה, מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה. וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם, וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם. הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת, בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת, וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא, אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ? וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ ! מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ ! בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד... רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! שאול טשרניחובסקי הגב לתגובה זו 28.  בעיר ההריגה     ח. נ. ביאליק,  תל-אביב,    08/09/05 06:16 ''...וְאֶל מִחוּץ לָעִיר תֵצֵא וּבָאתָ אֶל בֵית-הָעוֹלָם, וְאַל-יִרְאֲך אִיש וִיחִידִי תָבוֹא שָמָה, וּפָקַדְתָ קִבְרוֹת הַקְדוֹשִים לְמִקְטַנָם וְעַד-גְדוֹלָם, ונִיצַבְתָ עַל עֲפָרָם התָחוּח וְהִשְלַטְתִי עָלֶיך דְמָמָה. ולְבָבְך יִמַק בְך מעצֶר כְאֵב וכְלִימָה - וְעָצַרְתִי את-עֵינֶיך ולא-תִהְיֶה דִמְעָה, וְיָדַעְתָ כי-עֵת לִגְעוֹת היא כְשוֹר עָקוּד על הַמַּעֲרָכָה - וְהִקְשַחְתִי את-לְבָבְך ולא-תָבוֹא אֲּנָחָה. הִנֵה עֶגְלֵי הטִיבְחָה, הִנֵה הֵם שוֹכְבִים כוּלָם - אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ? סִילְחוּ לי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלוֹהֵיכֶם עָנִי כְּמוֹתְכֶם, עָנִי הוא בְחַיֵיכֶם וְקַל-וָחוֹמֶר בְמוֹתְכֶם, כי תָבוֹאוּ מָחָר על-שְכַרְכֶם וּדְפַקְתֶם על-דְלָתָי - אֶפְתְחָה לכם, בוֹאוּ ורְאוּ: יָרַדְתִי מִנְכָסָי ! וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם: חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם, וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם. ושְכִינָה מָה אוֹמֶרֶת ? - הִיא תִכְבוֹש בֶעָנָן רֹאשָה וּמֵעוֹצֶר כְּאֵב וכְּלִימָה פוֹרֶשֶת וּבוֹשָה... וְגַם-אֲנִי בַלַיְלָה בַלַיְלָה אֵרֵד על-הַקְבָרִים, אֶעֱמוֹד אַבִיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹש בַמִיסְתָרִים - וְאוּלָם, חַי אֲנִי, נְאוּם יי, אִם-אוֹרִיד דִמְעָה. וגָדוֹל הכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִימָה - וּמָה-מִשְנֵיהֶם גָדוֹל ? - אֱמוֹר אַתָה, בֶן-אָדָם ! אוֹ טוֹב מִזֶה - שְתוֹק ! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי, כִּי מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי. וּבְשוּבְך אֶל בְנֵי עַמְך - אל-תָשוּב אֲלֵיהֶם רֵיקָם, כִּי מוּסָר כְּלִימָתִי תִשָא והוֹרַדתוֹ על-קֳדְקֳדָם, וּמִכְאֵבִי תִקַח עִמְך והֲשֵבוֹתוֹ אל חֵיקָם''. חיים נחמן ביאליק, בעיר הַהֲרֵיגָה תמוז-תשרי, תרס''ד הגב לתגובה זו 27.  דרושה עזות מצח     הילה,  עפולה,    08/09/05 06:15 ''דרושה עזות מצח והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים שאינם אמת הרגשה איומה. תופעה זו היא אחד הביטויים לניוון שהשתלט על חיינו. כזב ושקר ועשיית עוול במשפט, בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה'' אריה אבי חיים בר-נתן אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה. הגב לתגובה זו 26.  זה מה שקורה     ד''ר ואן טוחעס,    08/09/05 01:18 כשנותנים לאישה לנהוג. הגב לתגובה זו 25.  נהג צריך לדעת לשלוט על המהירות     גירמיק,    08/09/05 00:45 בהתאם לפני השטח וכנראה הפעם הנהג התרשל ובגדול! הגב לתגובה זו 24.  לא הייתי שיריונר אבל...     קובי,  י-ם,    08/09/05 00:37 נראה לי קצת תמוהה אם באימונים לא יבחנו את יכולת המכונה - אם לא ידעו מה המגבלות של הקלי אז לא ידעו להשתמש בו במקסימום בשעת הצורך... עם מגבלות בטיחות כמובן. (זה עדיין תרגיל) אבל למרות זאת באמת נשמע שראיינו קצינים שאין להם חצי מושג ירוק על מה הם מדברים. לדעתי האישית חיילים צריכים למתוח את מגבלות הטנק כחלק מתרגול רטוב - רק ככה לומדים. הגב לתגובה זו 23.  ידעתם שחילים לוקחים טריפים  ל"ת      חייל קרבי,    07/09/05 23:37 הגב לתגובה זו 22.  אויב העם     רן,  רחובות,    07/09/05 23:29 ''אויב העם'' ''יותר חשוב בעיני, יותר חשוב אפילו ממה שאני אדע את האמת, חשוב לי שהארץ הזאת תטוהר. שהארץ הזאת תצא לדרך אחרת. כי היום אני רואה שהארץ מדרדרת לתהום שאין מוצא ממנה... וזה לא כמו, אני חושבת, שהבכירים בצה''ל שחושבים שאני מעוררת דמורליזציה בעם. אני חושבת את ההפך. פה צריך לטהר את המערכות. אם ישתיקו דבר כזה, זה ייפול עלינו כפגזים לעשרות. זאת פרשת דרכים''. שולה מלט, אמא של אמיר. ''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת... מתייחסים אלי כאל אוייבת העם. זו הרגשה איומה. אבל אני חושבת ששמרי היה רוצה שנילחם עבור האמת, ולכן אנו ממשיכים'' יוכי שפרן, אמא של שמרי. ''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנחנו משפחה שכולה ''אוייבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו, והוא זונח את הזהירות''. נעמי אונגר, אמא של ניצן. דמורליזציה... אתה זורע ! אויב העם הנך, חולירע ! קיפוד גלמוד ! נותר בלא ידיד או רע ! שָמות, פרעות בלבד בנו, הנך פורע ! מול אלוהים אתה כורע ? לתחינותינו לא שומע ? חושב שאת הכל יודע ? לנצח, אף פעם, לא יַגֵע ?! ענף עליו יושבים אנו – מנענע ! בעקביות אותו כורת, חותך, פוצע באילן רם ונישא מעז, נוגע כך בנו, ככה סתם, קולע. דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ ! דורש (מדוע...?) צדק למַפְרֵעַ... טוען לעוול משווע ! בתי משפח קוטל ! גודע ! בים של רשלנות טיפשית וארורה טובע... אחריות אישית בלבד תובע ! את דמֵנוּ מלעלע ! את מוחנו משגע... ! אין מָנוח... ! אין רוגֵעַ... ! דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ כל חלקה טובה בולע שָחוּק-מָחוּק הנך... כמו מטבע ! אויב העם אתה ! פושע ! במצוקתך... אל מי אתה כָּמֵהָ... ? בזעקתך... שמיו של מי קורע... ? ברגלים מעצבנות בלי-הרף... ללא-הפסק... רוקע... ספר תהילים זעיר מחזיק בכיס... חושב שיעזור ? מהו בשבילך ? קמע ? כלום לעיתים... ? אף אתה...? מעט דומע ? בשופר ביום-כיפור תוקע ? או שמא כל חייך רק שוקע ? באפור-שחור את החיים צובע ? דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ ... ! במוראל אתה פוגע ! אמות סיפים מזעזע ! בנו, בלי כל סיבה, נוגע ! הגב לתגובה זו 21.  להראות להם מאיפה משתין הדג     נחשון,  ראשון לציון,    07/09/05 23:28 להראות להם מאיפה משתין הדג... ''וימן ה' דג גדול לבלוע את-יונה'' יונה ב' 1. השיר מוקדש להורי חורבן המסוקים והורי חורבן השייטת. להראות להם מאיפה משתין הדג לא לתת להם את העונג לפצוח בשיר מדי יום ביומו ברננתם ובצהלתם: :יש לי יום-יום חג!'' אנא שמור על קור-רוח בנחישות, נחרצות, התמדה ובתבונה הג ! והעיקר : אל תחשה ! בל תשקוט ! והעיקר: אל תחשה ! בל תשקוט ! אל תנוח ! אל תחריש, חלילה וחס ! אל תעש כמצוותם וכרצונם - אל תישאר אילם כדג ! להראות להם מאַיִן משתין הדג אל תאפשר להם לרקוד על דמך ...ולהמשיך לחגוג עד הגג ! אל תתן להם להתייחס אליך משל היית ''מסכן'' ומטרד, ''שומו שמיים!'', ''ישמור אלוהים!'' ''לא עלינו!'' ''אב שָכּוּל!'' בעל מבט מזוגג, מזורגג זכור את אשר עשה לך אגג ! להראות להם מהיכן משתין הדג לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך שנהרג. אל תחמול על עצמך בהרגשה או אשליה כי עם חלוף השנים הכאב כמעט פג המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנהרה במרום ממעל חג אל-נא תהא לפיכך כלל מודאג ! להראות להם מאיפה משתין הדג לא להעניק להם את העונג לאלץ אותך לחיות בארצך ענוּד תג, כמו אסיר השפוט בגולאג ! אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגיל קשיש ומופלג הם הן היו רוצים להשליכך לבור, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בחופזה, טָמוּן עמוק, מקופל לנצח, שכוב פרקדן כִּדְבָעֵי, אָרוּז בתוך סרקופָג ! או לפחות, שכמו סוכר בתוך ספל - תעלם ותיגוז תיהפך לאוויר ! לרִיק ! לשום-כלום ! למְאוּם ! להוקוס פוקוס אשר בין רגע... חיש מָג ! להראות להם מאיפה משתין הדג מין קסם כזה... אשר חינו עם הזמן, לא הועם... לא הופג... הגב לתגובה זו 20.  ''מנוח''     אהרון,  ירושלים,    07/09/05 23:27 השיר מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית ההמשפט ה''גבוה'' ל''צדק'' . ''דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו''ח וח''ק 1, שהוא דו''ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו''ח פותח בכך שהוא מספר כי ''באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט''ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו''. גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. ''שני הלוחמים'' – אפילו שם אין להם בדו''ח ההוא... 53 עמודי דו''ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם ''שני הלוחמים''. (מתוך דו''ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו''ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה''ל). השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח ! שקיים בעברית המונח ''מָנוחַ'' אפשר ממנו, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח... לא חייבים לזכור את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ? אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היו לו... אִם אֵם היתה לו... למי פיתרונים ? אולי לאוח ? יען כי אצלנו בצבא, פועל הזיכרון רק, על סמך הפקודה: ''עמוד דום !'' ''עמוד נוח !'' השבח לאל ! הללויה ! עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח... שקיימת בעברית המלה ''מָנוחַ'' אפשר ממנה, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ? לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ! בלעדיו, הן אפשר מחדש (כמעט) שוב לפרוח... מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח ! מה עוד שזכרו הוא סִיוּט אמיתי. חלום בַלָהות מתמשך. שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוח ! השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח ! שקיים בעברית המונח ''מָנוחַ'' כי למען האמת והשם, למן עת מותו, הפכו עלינו שמו וזכרו רק לטורח. למי נותר כאן, בעצם, עוד קורטוב דל של כוח ? די לכורח ! הגב לתגובה זו 19.  משפט מָרוּח     נתן,  אילת,    07/09/05 23:26 משפט מָרוּחַ דמותו של אב שכול, יָשוּב שפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים שהובילו להתרשלות אשר קיפחה את חיי בנו וחיי חברו ליחידה, לא משה מנגד עיניים. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל. משפט מָרוּחַ דף שָטוּח בֵן ''מָנוֹחַ'' הֵיכָן הרוּחַ ? ...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים. משפט מָרוּחַ אב שָחוּח כתובת. לוּחַ. קץ בָּטוּחַ. משפט מָרוּחַ פצ''ר. טִיוּחַ. מצ''ח. דו''ח חץ שָלוּחַ ! משפט מָרוּחַ דִמְעָה, לִחְלוּחַ דם, קילוּחַ נגדע אָשוּחַ. משפט מָרוּחַ פצע פָּתוּח נאד נָפוּח בכי מָלוּחַ. משפט מָרוּחַ קְפִיץ מָתוּח סוף בָּטוּח לב שָכוּח. הגב לתגובה זו 18.  משחק מכור     אפרים,  נתניה,    07/09/05 23:24 נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, בנפילתו לבאר, ארבעים מטר עומקה וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה בשדה פתוחה ופעורה לגמרי, ללא כל גידור או אמצעי אזהרה והתראה אחרים (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בקריה ובעקבות פסק הדין הקל אשר הוּטל על הנאשמים בהתרשלות אשר גרמה למות בנה: ''משחק מכוּר!''. ''משחק מָכוּר!'' הבן קבוּר הלב שבוּר הכל גמוּר. ''משחק מָכוּר!'' כל-כך ברוּר חשבון ארוּר יָגוֹן אָצוּר. ''משחק מָכוּר!'' משפט עָכוּר היה בָּחוּר... מה שמו ? זָכוּר ? צה''ל הטובל בחטא, מכזב בכחש לאמת, מבזה זיכרון המת, לא השכיל לעלות מכיתה א' ל – ב'. אין נֶחָמָה, אין תְחוּשת נְקָמָה, חברה אטוּמָה, מתפוררת... אומללה. משחק. כָּדוּר. לחיות אָסוּר נעתק דיבוּר הכל אָרוּר. חשבון גָמוּר. הגב לתגובה זו 17.  מעשה חריג     תמרה,  ירושלים,    07/09/05 23:23 ''מעשה חריג'' כשדובר צה''ל טוען שהמעשה הוא ''חריג'' אתה יודע... שלפחות עבורו... הדיבור רק הָגִיג WISHFUL THINKING שאין עמו שמץ קורטוב של אמת דובר צה''ל... מוכן להוסיף... רק פשע על חטא ! דובר צה''ל מוכן להוסיף רק פשע על חטא כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר ביזיון כבוד המת לא התבגר, לא השכיל לעלות מכתה א' ל-ב' בזכותו נתן צה''ל לעם לחינם גט ! דובר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי השקר פשוט הפך לו לאופי, לטֶבַע שֵנִי חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני'' מנכסיו ירד לגמרי, הפך לאביון ועני. ואילו אתה, הקורבן, האזרח הקטן, אנא הַסְכֵּת והַחְלֵט האם שאנן מן הצד בדברים רק תמשיך ותַּבֵּט ? או שֶמָא הגיע גם עת לשָנֵס את מותניך למען לא יִבְכּוּ... מאוחר מדי... ידידיך עליך ! הגב לתגובה זו 16.  כחוש רזה     דבורה,  עפולה,    07/09/05 23:22 השיר מוקדש - ...לאמא של אורי מנור זכרונו לברכה, כרמלה מנור: ''שאלו אותי לא פעם: ''מָה זה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת'' ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?'' ....לעודד רענן: ''....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל ''למה לך?'' כתשובה. ''עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?''. כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ''ח נחושה. ''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא. שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים ? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט. חושבים שאנו מטומטמים. הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' (אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון). כָּחוּש-רָזֶה הם פונים ברחוב אליך, שואלים: ''מה יצא לך מִזֶה...?'' הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה. דַּך. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה. על שלך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?! אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה לחילופין, המציאות, פי שבעתיים חֲמוּרָה ! כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה ! הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם: ''הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?!'' אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ? עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ? המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דון קישוט הנך ?! הוֹזֶה ? מסביבך, כולם דוברים, אך אין אחד שפיו פוֹצֶה ! מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד אותם חוֹצֶה קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם, שאמת אחת בלבד רוֹצֶה : שאף אחד, מן העולם, שוב לחינם ושווא יצא ! נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: ''אמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?'' הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה. חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. מָך וידוּע חֹלי, הַלָזֶה. נִקְלֶה. רָצוּץ. מוּתָּש. מוּחְלָש. כָּחוּש. פָּחוּס. מָעוּך. נִבְזֶה. על שלך, כלום תוותר ? הנך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה ! הגב לתגובה זו 15.  אחריות בה הם לא עומדים     אריאלה,  יבנאל,    07/09/05 23:21 ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות. הגב לתגובה זו 14.  את המתים מתאונות קוברים בהסתר     אסף,  בנימינה,    07/09/05 23:20 ''שכבות כבדות של כעס יש בתוכי. בין שואה לשכול גידלתי בן, ויום אחד שלחתי אותו לכתובת אמינה. החזירו לי אותו בארון. מצפים ממני שלא אכביד על חייהם של מפקדים. את המתים מתאונות אימונים קוברים בהסתר-כמעט. המציאות נמשכת והשיירה עוברת, ואני כבר לא יודע לאן תגיע השיירה הזו...'' צביקה אונגר, אבא של ניצן אונגר אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים. מתוך ספרה של נעמי אונגר 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 21. הגב לתגובה זו 13.  כשאומרים לכם שלא תדעו עוד צער     אזרחית כואבת,  נהריה,    07/09/05 23:19 כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צער'' ''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז) כשאומרים לכם: ''...שלא תדעו עוד צער'' אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפער כסיל לא יבין זאת... לא אוויל... לא שוטה... וודאי גם לא איש בער סגור הלב ונעול... מוגף הוא השער. כי כשהם אומרים לכם: ''אנחנו כל-כך משתתפים בצער...'' אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפער אמת כואבת. נוקבת. שואבת. חותכת כתער. כלום אכן באמת ובתמים זהו מגש הכסף אליו נתכוונו הנערה והנער ? לילות רדופים... לילות שקופים... לילות טרופים... הלבנה חצי-סהר רוגש הלב והומה... מלא רוחות סער הן איש חכם לא יבין זאת... לא שוטה... אף לא איש בער אָטוּם הלב וחָתוּם... איש לא יבוא בו, בשער. כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צער'' אתם יודעים עמוק בתוך הלב פנימה כי מרוב קורבנות הם אינם מסוגלים אפילו לראות את היער. הגב לתגובה זו 12.  צבא שאינו מקצועי ואינו מיומן     שמריהו,  ראש-פינה,    07/09/05 23:18 תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב. לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה – לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה... בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה ! לא יצילנו ''סמוך עלי!'' של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל... צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא - כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח'' ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש ! כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש. צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש ! מקור גאווה וחיים חדל ופסק מזמן כבר להיות – מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש. צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש. כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל ! עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ? הגב לתגובה זו 11.  ממשיכים בחיים שום דבר לא ארע     דניאלה,  ירושלים,    07/09/05 23:16 ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה. כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם... בצה''ל מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם ! ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד ! לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד... מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות בצה''ל פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול ! את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות הדג מן הראש מסריח ! ישיחו... יאמרו הבריות... מיטב נוער צעיר בשיא פריחת עלומיו על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן... נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן ! אבות אכלו בוסר וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן ''כי במותם הם ציוו לנו...'' יחרוק התקליט הישן... הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב אין חדש תחת השמש מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש. השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ? הגב לתגובה זו 10.  נטביע בהם את הפחד     טליה,  חיפה,    07/09/05 23:15 ''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40. הגב לתגובה זו 9.  מרחו אותנו     אזרחית,  גבעתיים,    07/09/05 23:14 ''הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג בחורבן צאלים א'. הגב לתגובה זו 8.  מערכת המשפט הצבאית     אזרחית,  גבעתיים,    07/09/05 23:13 'קיים פער בין המערכת הצבאית לבין מערכת המשפט הצבאי לרעת מערכת המשפט. המערכת המשפטית מרבה להשתמש בתקדימים ונוטה לסלחנות. מביאים כל מיני קצינים בכירים לעדות אופי על תרומתו של הנאשם לצבא. המשפט מתארך ומתרוקן מתוכן, בשעה שאתה יודע שבאותה שעה מתבשלת כבר הפאשלה הבאה. למעשה, עד היום אין לי מושג מי אחראי למה שקרה...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים א' בדברי נבואה על חורבן צאלים ב'. הגב לתגובה זו 7.  שימוּע     בנימין,  נהריה,    07/09/05 23:12 שִימוּעַ כשאתה קורא בעיתון - שהפצ''ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ... אתה יודע, שהנך נמצא (לפחות), במערב הפָרוּעַ ! חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ''ר... פִּתְרוֹן רק גָרוּעַ ! ! ! כשאתה שומע, שהפצ''ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ יודע אתה שבצה''ל מכין לנו (ביסודיות) עוד טִאטוּא ! מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין ''סוֹדִי'', רָקוּב ונָגוּעַ כשלכל, כבר ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ ! כששומע הנך, שהפצ''ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ יען כי הפצ''ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ רק ואך אם ברצונו להשאיר (באמת ובתמים!) את העסק תָּקוּעַ ''טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתוֹ'' ובלבד שהכל יישאר כֹה אָדִיש, כֹה רָדוּם, כֹה רָגוּע, קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ... ומי שלו כבר לא ישחק המזל וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל אנא חייל... אנא... אל תשאל... אל תשאל... כלום העלה הפצ''ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ? שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע ! יודע... שומע... מטייח... מורח... בצה''ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ... בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו... עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו. חייל ! אזרח ! זכור ! כשאתה שוֹמֵע שהפצ''ר עומד לערוך שִימוּעַ... דַע לך כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! ! הגב לתגובה זו 6.  קוצים ודרדרים בצבא     נפתלי,  ירושלים,    07/09/05 23:11 ''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''. צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין. הגב לתגובה זו 5.  בצעוד בנינו אלי אימונים     אזרח מודאג,  תל-אביב,    07/09/05 23:10 השיר מוּקדש לסמ''ר רן הנדיפר זיכרונו לברכה, ולשרשרת ארוכה-ארוכה -מיותרת של קורבנות-חינם, פרי הפקרות ורשלנות ארורה ופושעת בצה''ל. בצעוד נערינו אלי אימונים את חמת ישראל לא שמענו כי אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו. כי אתה בחרתנו מכל העמים מסינים, מהודים, מדנים אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים – נערים ישראליים, בחורים נבונים, הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים – הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי ! ורבה דאגה לדרגות ומדים וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ אך המשך חייהם של קורבנות חפים אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ ! עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם, איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ תמימים וצנועים וידועים לשם, רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ... עיניהם מדברות עוד דברים אחדים: אלוהי האבות ידענו כי אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ! כי אתה בחרתנו מכל העמים לְהָרֵג מוּל כסא כבוד, ואתה את דמינו אוסף בכדים כי אין לו אוסף זוּלָתֶך. ואתה מריחו כמו ריח פרחים ואתה מלטפו במטפחת, ואתה תתבענו מידי הקצינים ומידי השותקים גם יחד ! הגב לתגובה זו 4.  והיה בהגיע שעתך ללכת...     עמיאל,  נהריה,    07/09/05 23:08 ...והיה בהגיע שעתך ללכת... כי תיפול ותיבול כעלה בשלכת ולהמשיך לא תוכל עוד הלאה... תיקרא לעמוד לפני בית דין של מעלה. מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי אחרת תעמוד שם בראש חפוי. שם לא ישאלוך אם צברת הון רב או אם נפלת כגיבור בקרב אם צדיק או אם רשע היית שאלה אחת בלבד ישאלוך : אם לפני מותך חיית ! הגב לתגובה זו 3.  לא ידעתי שיש בכלל הגבלת מהירות  ל"ת      שיריונר 188,    07/09/05 21:32 הגב לתגובה זו 2.  ידיעה עמוסת שגיאות וטעויות     חיים,  דרום,    07/09/05 21:11 כנראה שאין מה להתלונן על הכתב אלא על הקצינים שרצים לדווח לו (להדליף) על תחומים שהם לא ממש מבינים בהם. כל טמבל עם פלאפל הופך להיות בכיר בפיקוד המרכז, בכיר, או אפילו בכיר בחטיבה 401 ודבריו הופכים לעובדות רק בגלל הפלאפל ולא משנה שהוא בכלל שליש או קצין לוגיסטיקה. ''נוסעים במהירות ועוצרים תוך כדי סיבוב'' וואלה?! איך הם מעיזים לעשות בדיוק את התירגולת שלימדו אותם? חיילים חסרי אחריות! ועוד ועוד. הגב לתגובה זו          למס2 חיים דרום         טורונטו,  טורונטו,    08/09/05 01:57 להפוך טנק זו לא בעיה, ובמיוחד שהטנק נהוג ע''י מי שאינו קצין שלישות או לוגיסטיקה. לעת עתה מי שעשה ''סדר '' למופת במדינה הם מי שלא היו קציני שלישות ולוגיסטיקה (למשל ברק, ליפקין, נתניהו, מופז).לסיכום העיניין הטנק לא היה צריך לנסוע על הראש, ולכן יש להדיח את המ''פ והמג''ד, מפני שהם לא שלטו בטנק. הגב לתגובה זו              על מה לעזעזל אתה מדבר?             חיים,  דרום,    08/09/05 03:08 איך דחפת פוליטיקה לעניין הזה? ואם תדיח מ''פ ומג''ד על כל תאונה שטנק עושה ייגמרו לך כל הקציני שריון תוך חודש. הם לא שלטו בטנק כי הם לא נהגו בו. הגב לתגובה זו 1.  נהיגה עם יכולת מקצועית, קנאים!  ל"ת      באבה סאלי,    07/09/05 20:14 הגב לתגובה זו