שלום לכל הגולשים,
הנתונים שהבאת, אור, לפני מספר שבועות על הצלחתה של מערכת החינוך בפינלנד, לוו בהסבר שפינלנד שוויונית בחינוך - הכול מקבלים אותה רמה. יש בכך איתות ברור למערכת החינוך בישראל בעניין החינוך המיוחד.
אור, מה שסיפרת לנו על הסיבות להצלחת הפינים, היה על קצה המזלג. התוכל לספר לנו יותר, ואולי לספק כמה קישורים שירחיבו את דעתנו בעניין זה? קראתי שדרום קוריאה היא ''אלופת העולם'' בפיז''ה כעת. מעניין לדעת מה סודם אף הם. ועוד שאלה: מעבר לאחוזים המספרים על שיעור הצלחה גבוה, מעניין אותי אם שתי מדינות אלה הן בתי חרושת יעילים להשגת ציונים ותעודות, או שמא יודעים שם גם להקנות ידע ואפילו חינוך.
חן חן מראש

הגב לתגובה זו

הפתרון הוא להפקיע מידי הממשלה את האחריות להפעלת מערכת החינוך, יש מספיק אירגונים שוחרי חינוך וחדורי מוטיבציה שיכולים להפעיל בתי ספר בצורה יעילה ונכונה בהרבה מבחינת טובת הילד, והם משוחררים מלחצים פוליטיים, משוחררים מהסכמים כובלים עם אירגוני מוירם ואינטרסים זרים.
הממשלה תצטרך רק לממן את בתי הספר על פי מספר התלמידים (כאשר תלמידים עם צרכם מיוחדים יקבלו מימון נוסף).

הגב לתגובה זו

מתנצלת על שגיאות ההדפסה בתגובתי הקודמת.
כך מתאר ''המדען'' קרל פרנקנשטיין, חתן פרס ישראל שעל פי תורתו נשלחו דורות של מזרחים לתוכניות ''שיקום'' וחינוך מיוחד, את המזרחי (הלוונטיני), בסיפרו ''החיצון בעיה חברתית'' (1983):

''האדם הלוואנטיני'' משתדל להוכיח לעצמו ולאחרים את גבורתו ואת גבריותו בדרכים שונות: הוא נוהג בנשים כמו היו חפצי-שימוש, ולא בנות-זוג ושותפות לחיים. הוא מתייחס בעריצות אל בני משפחתו....הוא נוהג להתרברב ולהתפאר באונו ובהצלחותיו....הוא מנסה להוכיח את עליונותו על ידי מעשים שהם למעלה מיכולתו...וכמו כדי לגלות לעיני כל מסתכל אובייקטיבי כי גבריותו המופגנת אינה אלא מראית-עין ותו לא, הוא מתהלך לו לראווה, עוטה בגדי-צבעונין, מפיק הנאה מכל גילוי של רגשנות, בין באחרים, בין בו עצמו; לפעמים הוא אף מתמכר ליחסים הומוסקסואלים, אף-על-פי שאין הוא הומוסקסואל ממש. העדר רגשות כנים ומעורבות אמיתית ניכר בו בעליל: הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג רק כדי לראות את עצמו בתגובותיהם של אחרים'' (עמ' 181-182)

עוד מוסיף ''המדען'': ''בתרבויות בעלות מערכת-ערכים יציבה ומוגדרת מורה התנהגות מעין זו בבירור על פאתולוגיה של היחיד....אותם גורמים מחליאים, המביאים לידי היווצרות נורוזה-של-האופי, או לידי העדר כנות פסיכופאתי או לידי הומוסקסואליות בין גברים, מצויים גם בסוג החיצון הנידון פה, שמקורו בגורמי תרבות'' (עמ' 181-182).

זהו הרקע לפיתוח ''המדעי'' של ''החשיבה החבולה'' על פי פרנקנשטיין, חשיבה המתאפיינת בליקויים פאתולוגיים של ילדים מזרחים כמו העדר יכולת הפשטה והדורשת ''שיקום'' במסגרות נפרדות ל''טעוני טיפוח.''

הגב לתגובה זו

כך מתאר ''המדען'' קרל פרנקנשטיין, חתן פרס ישראל שעל פי תורתו נשלחו דורות של מזרחים לתוכניות ''שיקום'' וחינוך מיוחד, את המזרחי (הלוונטיני), בסיפרו ''החיצון בעיה חברתית'' (1983):

''האדם הלוואנטיני'' משתדל להוכיח לעצמו ולאחרים את גבורתו ואת גבריותו בדרכים שונות: הוא נוהג בנשים כמו היו חפצי-שימוש, ולא בנות-זוג ושותפות לחיים. הוא מתייחס בעריצות על בני משפחתו....הוא נוהג להתרברב ולהתבאר באונו ובהצלחותיו....הוא מנבה להוכיח את עליונותו על ידי מעשים שהם למעלה מיכולתו...וכמו כדי לגלות לעיני על מסתכל אובייקטיבי כי גבריותו המופגנת אינה אלא מראית-עין ותו לא, הוא מתהלך לו לאווה, עוטה בגדי-צבעונין, מפיק הנאה מגל גילוי של רגשנות, בין באחרים, בין בו עצמו. לפעמים הוא אף מתמער ליחבים בומוסקסואלים, אף-על-פי שאין הוא הומוסקסואל ממש. העדר רגשות כנים ומעורבות אמיתית ניכר בו בעליל: הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג רק כדי לראות את עצמו בתגובותיהם של אחרים'' (עמ' 181-182)

עוד מוסיף ''המדען'': ''בתרבויות בעלות מערכת-ערכים יציבה ומוגדרת מורה התנהגות מעין זו בבירור על פאתולוגיה של היחיד....אותם גורמים מחליאים, המביאים לידי היווצרות נורוזה-של-האופי, או לידי העדר כנות פסיכופאתי או לדידי הומוסקסואליות בין גברים, מצויים גם בסוג החיצון הנידון פה, שמקורו בגורמי תרבות'' (עמ' 181-182).

זהו הרקע לפיתוי ''המדעי'' של ''החשיבה החבולה'' על פי פרנקנשטיין, חשיבה המתאפיינת בליקויים פאתולוגיים של ילדים מזרחים כמו העדר יכולת הפשטה והדורשת ''שיקום'' במסגרות נפרדות ל''טעוני טיפוח.''

הגב לתגובה זו

בספרו של סטיבן גולד 'אין מידה לאדם' מתוארים הכשלונות, הזיופים והחטאים במיון ילדים ובוגרים באמצעות מבחני משכל על כל חולשותיהם הבסיסיות ככלי הערכה. בתרבויות חסרות רסן אף הגיעו הדברים לכלל עיקור נשים שנמצאו כ 'רפות שכל'' ע''ס מבחני משכל אשר תוקפם ומהימנותם מוטלים בספק. אנשי מקצוע באלף הנוכחי אמורים להיות אמונים על הספקנות ולהשלכות החמורות והמזיקות של הפסיכולוגיה הממיינת במאה העשרים. לפיכך מוזר שמשרד החינוך לא אימץ קריטריונים סבירים יותר (ויש כאלה) בבואו לדון בשאלת ההשמה בחינוך מיוחד. דווקא הקרטריון המשמעותי ביותר בהתחשב בידע ההערכה והמדידה הקיים הוא רמת ההשתלבות החברתית של הילד במסגרת קבוצת הגיל. ילדים עם נתוני משכל נמוכים אינם בהכרח אלה שיש להפנותם לחינוך מיוחד. ילדים כאלה המצליחים לתקשר עם בני גילם ב 'גובה העיניים' ואינם הופכים לפרחי הקיר או מושאים להתעללות / הצקה של חבריהם מוכיחים כי יש להם את אותו דבר חמקמק אך החשוב מכל ושאותו מבחני מיון אינם מסוגלים להעריך. למעשה ילדים כאלה מפיקים תועלת רבה מהמצאות ושילוב בחינוך הרגיל ואף (כפי שכבר הוצג במספר לא מבוטל של מחקרים) השתלבותם כבוגרים מבחינה אישית ותעסוקתית טובה בהרבה משל בוגרי החינוך המיוחד עם נתוני משכל דומים וזאת גם במקרים בהם הישגיהם האקדמיים בחינוך הרגיל היו נמוכים מאד. לרוע המזל מערכת החינוך בישראל לוקה בתובנה נמוכה של משמעות מבחני משכל - מבחני ניבוי הצלחה אקדמית בעלי תוקף מוגבל מאד - עד כדי כך שלעתים תכופות אני נתקל בתלמידי כתות ז' - ט' אשר למרות הישגיהם הטובים בביה''ס נתקלים בקשיים להתקבל למסגרות בהן הם מעוניינים עקב ציון נמוך במבחני משכל כאלה או אחרים. רוצה לומר כי במקום להבין שמקרים אלה מדגימים טעות ניבוי מניחה המערכת שהבעיה היא הילד. משול הדבר לפסילתו של טייס מצליח עקב כשלון במבחני מיון לקורס טייס או הערכה כי פלוני עקב הישגיו במבחן פסיכומטרי אינו מתאים ללימודים באוניברסיטה - דא עקה אותו מועמד משמש כפרופסור במוסד להשכלה גבוהה.

הגב לתגובה זו

מה לגבי השכלת האם?

הגב לתגובה זו

יש הנאמנים למלאכתם, כשומרי המערכת, יש השומרים את נאמנותם לעצמם ולכבודם... יש השומרים את המערכת נאמנה להם - כמה שיכולים.

ומי נאמן לילדים ? מי באמת יודע מה הגבול, וכמה השמיים רחוקים או קרובים ממנו ?

כל כך קל להשתכנע מההתייחסות של המורים או ההורים, איך אפשר לבדוק אובייקטיבי ? איזה כלי בודק ?

הגב לתגובה זו