בזמן השאה ראזא פהלווי.
כמו תמיד ,אל תסמכו לעולם על הופקינס, שהוא כידוע לכם,שכיר חרב של ביבי.
של הרוכל הנוכל.
באשר לרצחנות.
בעירק הסונים,שוחטים בשיעים ואין זו הפעם הראשונה.
הם גם שחטו בכורדים.
לשיעים יש פחדים שהופכים אותם אכן למסוכנים.
מהפחדים שלהם הם הביאו את המנהג להכות את עצמם עד זוב דם.
להראות לכל אויב וצר.
ראה ,אנחנו לא מפחדים מאלימות.
נכון שהם עכשיו מהלחץ מסוכנים כמו חתול בחדר סגור.
אבל בעזרת ה' נגיע איתם להבנה.
בתימן השלטון סוני יעמרוץ'.
יש מיעוט שיעי בתימן שעשה טיפ טיפה בעיות וריסנו אותו.
שמעת על עבדאללה סאלח.
קוראים לו :''הקושנה של תימן''.
קושנה זה :
מטגנים בצל ומוסיפים רסק עגבניות,
עד השלב הזה זה ''קושנה''.
עכשיו ,אם תוסיפו לזה ביצים,
זה יהיה שקשוקה.
אם תוסיפו עוף ומים ,זה יהיה מרק עוף תימני.
אם תזרקו לסיר דג.
זה יהיה דג ברוטב חוואג' תימני.
מה לא שמתם חוואג' מרק.
זה בתוך הקושנה.
ובזכות התפריט העני הזה ,התימנים שמרו על בריאותם.
המטבח העשיר הוא כדברי שלמה המלך:''עושר השמור לאדם לרעתו''.
מי שגדל על אוכל משעמם.
אוכל רק כשהוא רעב.
ולכן אימי בת 95 עד מאה ועשרים לבינתיים.
ומוחה צלול כמו ביום נישואיה לאבי.
הסוד בשיעמום.
את החגיגה,אנו התימנים שומרים ,
לאחרי הארוחה.
שבות שולם.
אבי,זכר צדיק לברכה ,היה קורא לזה:
''עיד אנגר''.
החג של הנגר.
הסיפור שהיו שתי שכנות,אחת אשת סוחר עשיר והשנייה אשת נגר עני.
לפני החג,המולה אצל אשת הסוחר,
ושקט בבית של הנגר.
גברה בה הסקרנות,דפקה אשת הסוחר בדלת של השכנה וביקשה כפית סוכר ,או מה שהוא.
פתחה לה הנגרית,הלא היא אשת הנגר את הדלת עטופה בחלוק.
אמרה לה:''למה את בחלוק''.
אמרה:מה אעשה,אין לי בבית כלום שאוכל לבשל אותו לחג.
אז מה את עושה כל היום?
אמרה ,אני ובעלי ''חוגגים''.
חזרה ההיא לביתה והמשיכה בהכנות לחג.
עד שנכנס החג והיא נופלת מהרגליים.
ואז באו האורחים ולא היה לה רגע של שקט.
אמרה אקפוץ לראות את השכנה.
פתחה לה השכנה עם אותו חלוק.
אמרה לשכנה:''מה את עושה''.
אמרה:''זוכרת איפה שהפסקת אותי אתמול?
שם נשארנו ,אני ובעלי.
חזרה אשת הסוחר לביתה ורטנה על בעלה הסוחר:''מה עיד,אילה עיד הנגר''.
אין חג מלבד חגו של הנגר.
אני עובדת ודופקת לעצמי את החיים ואורחים ובלגן.
והשכנה שלי,חוגגות מאתמול עד מוצאי שבת.
''מה עיד אילה ,עיד הנגר''.
החג האמיתי הוא החג של הנגר.
הגב לתגובה זו