ראשית, עדותם של מזוז ושנדר בכלל לא הייתה חיונית לבירור אשמתו של זוזיאשוילי. הם באו לבית המשפט, באופן נדיר, כדי לנסות לנקות עצמם מן האחריות, הישירה או העקיפה, למותו המיותר והכה מקוקמם של דיויד וינר. שנית, שנדר לא מזיז את העט מצד לצד בלי אישורו של מזוז, וגם בפרשה זו מי שאישר לחוקרים לחקור את וינר היה מזוז ולא שנדר. כשדווח (!) לשנדר מה העיד מזוז, הוא תפס אומץ והבהיר למזוז שהוא הולך להעיד את האמת בבית המשפט, משמע שמזוז יצא דובר שקר. מזוז הבין שהוא הגזים ולכן שיגר לבית המשפט מכתב (!) מתפתל ומסובך. כידוע, בכל עניין שמזוז נוגע בו הוא מחליט או מצהיר הצהרות ומיד אחר כך חוזר בו מדבריו, מתנצל, מסביר, מבהיר וכו'. זה האיש וזו יכולתו. אלא שהפעם הוא הגדיש את הסאה. אזרח רגיל היה מוזמן לבית המשפט ונחקר היטב על עדותו החדשה, אם לא נענש על עדותו השיקרית. אבל מי יסתבך עם מזוז? התובעת הרופסת שתלוייה בו לקידומה? השופטים שרוצים למצוא עצמם יום אחד בעליון? הסניגורים שצריכים את היועץ ואנשיו בעתיד, בתיקים הבאים שינהלו? ורק הציבור עומדנדהם, מבוזה ומיואש. מה שבטוח - זה לא ימנע ממנו להגיע לעליון - ראו תקדים רובינשטיין וארבל.
הגב לתגובה זו