- 65.
יש ככ הרבה אנסים ורוצחים שצריך לשפוט, אז תעזבו כבר את נדב פדן!! (ל''ת)
אחות של לוחם, 08/01/06 21:07
- 64.
עוזי, 20/11/05 21:59
- 63.
רון לוחם ביחידה, 19/11/05 21:27
המישפט הזה לא בא על מנת לטייח טעויות, הוא בא על מנת להבדיל בין טעות לבין רשלנות,
את ההורים השכולים לא ניתן לנחם בשום דרך , אבל הסיגנון של אנשים המיתקדמים רק מישום שהם לא עושים כלום מילבד לכסות את התחת שלהם, גם זו לא דרך,
בכור האטומי בנחל שורק כשנהרג אדם בתאונת עבודה עקב רשלנות, מצאו את מנהל העבודה שיצא לפנסיה שנה קודם והאשימו אותו בהנהגת שיטות עבודה רשלניות, מפקד יחידה מוכשר ככול שיהייה לא יכול לשנות הרגלים של יחידה בחודשים ספורים,
ולכן אני מציע שנפסיק עם ציד המכשפות שנערך על קצינים קרביים כאשר יש פקוד שלהם שנהרג , וניתן לבית המישפט להחליט אם זו טעות או רשלנות, ואם זו אשמתו או אשמת אלו שהכניסו את המסורת הקלוקלת , ואני מישתתף בצער המישפחה ומקווה שלא נפגעתם מדברי-
אזרח, 19/11/05 22:55
מה פירוש: ''אני מציע... ניתן לבית המשפט''. הרי מחד, כל עוד צה''ל חוקר, תובע ושופט את עצמו אמת וצדק לא ניראה כאן. ומאידך, הניחומים גם הם לא שווים כלום.
-
אסור לקדם קצין שחקירתו לא תמה.אמא של מפקד, 23/01/07 23:00
אני אימו של מפקד צוערים בבהד 1. הצוערים ומפקדיהם המכשירים אותם לקצונה,מודעים להאשמות נגד נדב פדן..זה יוצר אצלם בלבול וסתירה לגבי ''דמותו ותכונותיו של מפקד בצה''ל''.עברו של מפקד בהד 1 חייב להיות נקי וללא רבב,כדי שכל אם בישראל תדע שבניה בידיים טובות.
ולא כך הוא הדבר !!!!
-
- 62.
צביקה, 19/11/05 19:28
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''
נעמי אונגר, 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
- 61.
אזרח, 19/11/05 19:08
תמר נבות, אם אשר שיכלה שני בנים (אחד בבה''ד 1) אמרה כי בבה''ד 1 היה תלוי בשעתו שלט ובו הכיתוב: ''נפל בצבא הוא נפל בחיים''. -
- 60.
איך יכולים אמת וצדק לצאת לאור?
אהרון, 19/11/05 17:54
אב בית הדין בבית המשפט הצבאי אשר דן עתה במותו של רועי דרור זיכרונו לברכה, הנו, כידוע, עודד מודריק (שופט בישראל). אותו עודד מודריק, שמש אף אב בית הדין בבית המשפט הצבאי אשר דן בפרשת צאלים ב'. עקב היותו ידידו הטוב ושכנו הטוב של הרמטכ''ל דאז, אהוד ברק, היה על עודד מודריק לפסול את עצמו מלכהן כשופט, לא כל שכן אב-בית דין, במשפח (עיין בישעיהו ה', 7) הצבאי שהתקיים אז, בפרשת צאלים ב'. אך לא כן עשה. תחת זאת, הזמין עודד מודריק את אהוד ברק לשמש כ''עד מומחה'' במשפט תוך שהוא מציג לו את השאלות מראש. כך ידע מראש הרמטכ''ל דאז אהוד ברק, גם מה יישאל וכך ידע גם על מה לענות ועל מה לא להשיב. כך התנהל וכך גם מתנהל עד עצם היום הזה משפט צבאי כאשר, לאמיתו של דבר, במדינתנו המתיימרת להיות מדינה נאורה, משמש הצבא כ''חוקר'', ''תובע'' ו''שופט'' את עצמו. שלוש רשויות, שלוש יישויות גלומות ובאות לידי ביטוי במערכת ואדרת אחת כשהצבא ממשיך לחקור, לתבוע ולשפוט את עצמו. יך יכולה האמת לצאת לאור ? איך יחכול הצדק להיעשות וגם להיראות ? מעניינים מאד הערותיו ודבריו של האלוף עמירם לוין באשר למדוע רצה, ביקש וקיבל אהוד ברק את השאלות מראש, מאב בית הדין (השופט) עודד מודריק: ''אהוד, לפני שהלך להעיד במשפט, אמרתי לו רק דבר אחד: אם אתה לא תעיד שם את האמת - אני אקרע אותך לגזרים! והוא אמר לי - אל תדאג! ...זו הסיבה שהוא ביקש את השאלות למשפט''
- 59.
רוב הכאילו מגיבים הם אחד מתחזה
יחזקאל מרמת גן, 19/11/05 17:36
אפשר לראות זאת לפי הנוסח והסגנון הדומה.
בתגובות יש התקפה פרועה על
לוחם שהיה רחוק פיזית מאירוע
נשוא המשפט.
תאונה מצערתשאירעה בשל מסורת אימונים והנחיות מקומיות של המפקדים בשטח.
הטענות נגד נדב לא צודקות
לפי זהצריק להדיח גם אתהרמטכ''ל
וכך גם את שר הבטחון.-
רפאל, 19/11/05 18:57
לא מן הנמנע כי יש מקום גם להדיח רמטכ''ל ושר-ביטחון. במדינות מתוקנות זה אכן נעשה. אך מי צריך ומי יכול להחליט על כך ? בפרשת טירטורו למוות של אהוד שניאור, איש לא לקח אחריות על עצמו. סינדרום הש''ג חוזר על עצמו בעוד אשר כולם מודעים לכך כי השגיאות נעשות ברמות הגבוהות. הדג מסריח מראשו. אגב, באמירתך ''תאונה מצערת'' לא אמרת כלום. האם הבעת את צערך ? מה הוא שווה ? מה ערכו אם אין הפקת לקחים ומפקדים בצה''ל רק חוזרים על שגיאותיהם, מי ערב לכך כי אותן ''תאונות מצערות'' כדבריך לא ישובו ויחזרו על עצמן כשבלונה ?
-
אזרח, 19/11/05 19:12
אנו בעד הנביא יחזקאל
נלך אחריו עם תרמיל ומקל...
-
אזרח, 19/11/05 19:23
-
לוחם חופש, 19/11/05 19:41
טעות היתה להניח כי יוצאי סיירת מטכל לדורותיהם ראויים ומסוגלים לפקד על צבא.
לוחצים עזי נפש במלחמת קומנדו הם טיפוסים של לוחמים בודדים בצוותים קטנים המאומנים לאלתר ולשבור שגרה ולאו דוקא לשמור על בטיחות, ולכן תרבותם ותרבות ניהולם היא להקפיד על כל הכללים הקטנים אך לא על הכללים החשובים.
לכן, ידע כל מתנדב ליחידות לוחמות שהוא לוקח סיכון גדול לא רק בגלל אופי הפעילות אלא עקב איכות המפקדים, ידעו הוריו של לוחם עתידי שאין שקולות גאווה, ראווה, מדליות וצלשים כנגד בן חי ונושם.
-
אמא של מפקד, 23/01/07 23:09
נכון ליום כתיבת תגובתי,תת אלוף גל הירש הודח מצה''ל,הרמטכל דן חלוץ התפטר מצה''ל,הנשיא קצב הואשם סופיתבאונס,פרץ יתפטר בקרוב ונגד אולמרט יש חקירה חמורה.. כל זה מוכיח שאתה טועה בגדול,המגיבים אינם מתחזים !! אתה זה שכותב שטויות !!!
-
- 58.
כרמלה, 19/11/05 16:44
השיר מוקדש - ...לאמא של אורי מנור זכרונו לברכה, כרמלה מנור: ''שאלו אותי לא פעם: ''מָה זה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת'' ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?'' ....לעודד רענן: ''....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל ''למה לך?'' כתשובה. ''עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?''. כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ''ח נחושה. ''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא. שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים ? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט. חושבים שאנו מטומטמים. הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' (אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון).
כָּחוּש-רָזֶה
הם פונים ברחוב אליך, שואלים: ''מה יצא לך מִזֶה...?''
הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
על שֶלְך... כלום תוותר ?
...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!
אבל אתה יודע, כי בעצם,
לא נותרה לך בְּרֵירָה
לחילופין, המציאות, פי שבעתיים חֲמוּרָה !
כל כולך, הנך בינתיים,
חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
חשרת עבים, בכל דקה,
לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !
הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
''הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?!''
אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
עזוב את זה... ! תשכח מכך !
מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
המציאות חֲזָקָה מִמְך !
דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?
מסביבך, כולם דוברים,
אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם,
שרק אמת אחת רוֹצֶה :
שאף אחד, מן העולם, שוב לחִינָם ושווא יצא !
נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: ''אמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?''
הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך ומָך. יְדוּע חֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. פָּחוּס. מָעוּך. נִבְזֶה.
על שלך, כְּלוּם תוותר ?
הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !
- 57.
נעמי, 19/11/05 15:45
נעמי טובים, אמו של אליחי טובים זיכרונו לברכה, לוחם שמשון אשר נהרג בשטח אימונים צה''לי מוכרז בנבטים, בנפילתו לבאר, ארבעים מטר עומקה וחמישה (!) מטרים קוטרה, באר אשר הושארה בשדה פתוחה ופעורה לגמרי, ללא כל גידור או אמצעי אזהרה והתראה אחרים (באר אותה מכנים בצה''ל בשם ''בּוֹר'') אמרה, בסיומו של המשפח הצבאי אשר נערך בקריה ובעקבות פסק הדין הקל אשר הוּטל על הנאשמים בהתרשלות אשר גרמה למות בנה: ''משחק מכוּר!''.
''משחק מָכוּר!''
הבן קבוּר
הלב שבוּר
הכל גמוּר.
''משחק מָכוּר!''
כל-כך ברוּר
חשבון ארוּר
יָגוֹן אָצוּר.
''משחק מָכוּר!''
משפט עָכוּר
היה בָּחוּר...
מה שמו ? זָכוּר ?
צה''ל הטובל בחטא,
מכזב בכחש לאמת,
מבזה זיכרון המת,
לא השכיל לעלות מכיתה א' ל – ב'.
אין נֶחָמָה,
אין תְחוּשת נְקָמָה,
חברה אטוּמָה,
מתפוררת... אומללה.
משחק. כָּדוּר.
לחיות אָסוּר
נעתק דיבוּר
הכל אָרוּר.
חשבון גָמוּר.
- 56.
נחמיה, 19/11/05 15:40
משפט מָרוּחַ
דמותו של אב שכול, יָשוּב שפוּף ושחוּח בבית המשפח הצבאי בקריה בתל-אביב, ראשו שָמוּט ונתמך בין ידיו, מאזין למהלך הדיונים והאירועים שהובילו להתרשלות אשר קיפחה את חיי בנו וחיי חברו ליחידה, לא משה מנגד עיניים. השיר מוקדש לירון בר-דור ולערן עופר זיכרונם לברכה, חיילי סיירת מטכ''ל.
משפט מָרוּחַ
דף שָטוּח
בֵן ''מָנוֹחַ''
הֵיכָן הרוּחַ ? ...כי ברוחם הם ציוו לנו את החיים.
משפט מָרוּחַ
אב שָחוּח
כתובת. לוּחַ.
קץ בָּטוּחַ.
משפט מָרוּחַ
פצ''ר. טִיוּחַ.
מצ''ח. דו''ח
חץ שָלוּחַ !
משפט מָרוּחַ
דִמְעָה, לִחְלוּחַ
דם, קילוּחַ
נגדע אָשוּחַ.
משפט מָרוּחַ
פצע פָּתוּח
נאד נָפוּח
בכי מָלוּחַ.
משפט מָרוּחַ
קְפִיץ מָתוּח
סוף בָּטוּח
לב שָכוּח.
- 55.
צביקה, 19/11/05 15:22
אחת מן הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם ''לא היו מיומנים מספיק'' (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של ''הקורבן אשם'' שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו).
אל''מ אמציה חן טען לא-פעם כי ''יש לנו צבא לא-מיקצועי''. על אמירה זו מבוסס השיר.
צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ,
הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו,
כמו אם ובת, בן ואב.
לא יצילנו מצ''ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ''ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות...
בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים
בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה''ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו ''סמוך עלי!''
של כבוד-הוד-עוד רמטכ''ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת''ח) ולקבור סופית את המחדל...
צבא שכזה, טוב יעשה,
אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עצמו ועמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ''ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב''אם גם ראשנו לא שח''
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים חדל ופסק מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.
כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?
- 54.
דוד, 19/11/05 15:13
''תדע כל אם עבריה כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך'' ציווה דוד בן-גוריון את צה''ל בראשית דרכו. האם השתנו מאז דברים ?
האם חלפה מן הארץ תפישה והבנה זו ?
- 53.
לייצגאת הצבא זה גם ליצג את רמי
רחל, 19/11/05 15:11
''הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי''. איילה כץ, רעייתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
- 52.
רעיה, 19/11/05 15:08
''ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא''ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה''ל...?''. איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג בחורבן צאלים א'.
- 51.
גבריאל, 19/11/05 15:01
''צאלים ב' זה פצע, זו היתה תפנית.
נעשה כאן עוול מאד גדול. המערכת הגנה על עצמה על הגב שלי מאד חזק. זה שינה את השקפת עולמי על חלק מהצמרת, ומה ניתן לצפות מהם. הייתי אומר שבצאלים נסדק אצלי האמון האישי בכמה אנשים, שבשעת משבר אמיתי היפנו עורף. אז לראשונה חדרה בי ההכרה שהמערכת, כשזה לא נוח לה, תזרוק אותך לכלבים. עמד מאחרי אז בצבא רק אלוף אחד שהיה לו אומץ, עמי איילון. כל היתר ברחו כמו מאש. תמיד כשאני אומר לאשתי: 'אני רץ וכולם אחרי', היא אומרת לי: 'כן, אבל במרחק שני קילומטר מהגב שלך'. זה היה המצב בצאלים''. עמירם לוין בהתייחסותו לחורבן צאלים ב'
- 50.
נתנאלה, 19/11/05 14:38
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צער''
''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל...
לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם:
''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים,
זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף,
שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים...
לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סָעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת...
לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם...
איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: ''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים
עמוק בתוך הלב פנימה
כי מרוב קורבנות
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
- 49.
שלמה, 19/11/05 14:34
''ידענו מי האשמים כבר לאחר החקירה הראשונית של וועדת עינן. חבל מאד שהרמטכ''ל לא קבל אז את המסקנות והשעה את הקצינים המעורבים בפשע. רק לאחר לחץ המשפחות השכולות השעה אז אלוף לוין את עצמו. יש לנו צה''ל אחד ולא רצינו לפעול נגדו עם זאת ארע פשע וניסו לחפות על האחראים לאסון שבו איבדנו את יקירנו'' אמר שלמה כהן אביו של אריק זיכרונו לברכה שנהרג יחד עם חבריו שמרי שפרן, אלעד שילה, שרון תמיר וערן ויכסלבאום בחורבן צאלים השני.
- 48.
ישעיהו, 19/11/05 14:15
ציטוט מתוך כתבתכם: ''אמרנו לו (לאל''מ נדב פדן) שלא נעמוד בשערי בה''ד 1 עם שלטים ונגיד שהוא לא ראוי להיות המפקד, אבל אנחנו חושבים שזו תעודת עניות עבורו שממנים אותו לתפקיד לפני שהסתיים המשפט. אנחנו לא צמאי דם. אף אחד לא רצה שרועי ייהרג. אבל אף אחד גם לא עשה הכל כדי שרועי באמת ייצא חי מהעניין הזה, ועל זה צריכים לתת את הדין''. גם בפרשת מותו של החייל ינאי שושן זיכרונו לברכה, קידם צה''ל את מוני חורב לתפקיד מפקד בה''ד 1, אף שעדיין לא הסתיים ההליך המשפטי וחרף העובדה שהיו עומדים ותלויים כנגדו עתירות בבג''ץ. הצבא, בצפצפו על ההורים, כורת במו ידיו את האילן שעליו הוא יושב ופוגע לא רק בהורים אלא אף בעצמו.
- 47.
נחמיה, 19/11/05 14:08
''היום, שנה וחצי לאחר האסון, לא בוצע בצה''ל תחקיר מיבצעי-פיקודי''.
מתוך פסק הדין בפרשת צאלים ב'
- 46.
אנחנו לא יודעים מה קרה שם באמת
אורי, 19/11/05 14:06
''אני בצער רב קובע, שאנחנו לא יכולים להתייצב (מול ההורים) ולומר ש(אנחנו) יודעים מה קרה שם באמת. אנחנו בצה''ל לא תיחקרנו וגם לא נתחקר מה קרה בהיבט המקצועי. כשאני אעזוב את תפקידי אני אגיד: הפיקוד הבכיר הזיק פה לשדרת פיקוד עצומה בצבא. הנזק הגדול - שאנחנו לא יכולים להסתכל למפקדים ביחידה (סיירת מטכ''ל) בעיניים... לתחושתי, לעולם גם לא נברר מה היה באמת בהיבט המקצועי''.
אלוף אורי שגיא בבית הדין בהעידו בפרשת צאלים ב'
- 45.
דליה, 19/11/05 14:02
''משקרה האסון, היכן אחריותו של המפקד ? היכן אומץ-לבו להודות בטעות ולקחת אחריות ?
תמיהה היא בעינינו ותשובה אַיִן''.
משפחות שפרן, שילה, כהן וויכסלבאום
- 44.
עמירם, 19/11/05 13:58
''חמש משפחות איבדו את הבנים שלהן, ואף אחד לא היה מסוגל בשם הצבא להגיד להן: אני אחראי, זה היה האסון, מפקד התרגיל היה זה וזה. צה''ל לא יודע עד היום להגיד מי היה המפקד של תרגיל מחלקה.
זו בושה ! ועובדה שזה עדיין מבעבע. אני עוד לא החלטתי שהגיע הזמן לדבר על כל העניין. אני יכול הגיד רק דבר אחד בוודאות: אני היחידי שהגירסא שלו נתמכת במאת האחוזים לכל אורך הדרך במסמכים. אני היחידי שיכול לתמוך את הגירסא שלי פרט אחרי פרט. אני שגיתי שלא הלכתי לבג''ץ. הייתי זוכה שם בגדול''.
אמר עמירם לוין, בפרשת צאלים ב'
- 43.
יואב, 19/11/05 13:52
''אנחנו לא מחפשים נקמה, אבל לא ייתכן שהבכירים יתחמקו מאחריות.
מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''
אמר רני שפרן, אבא של שמרי זיכרונו לברכה שנהרג יחד עם חבריו אלעד שילה, ערן ויכסלבאום, אריק כהן ושרון תמיר זיכרונם לברכה בחורבן צאלים השני.
- 42.
אפרים, 19/11/05 13:48
כשדובר צה''ל טוען שהמַעֲשֶה הוא ''חָרִיג''
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ...
הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה''ל... מוכן להוסיף...
רק פֶּשַע על חֵטְא !
דוֹבֵר צה''ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה''ל לחִינָם לעַם גֵט !
דוֹבֵר צה''ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התדמית, הדרגה, ה''אני''
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.
ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי...
יְדִידיך עֲליך !
- 41.
דוד, 19/11/05 13:43
''עלבו בנו קשות. צה''ל שומר על עצמו, אבל לא בדרך הנכונה, אלא על ידי כיסוי ושמירה על אנשים שעשו מעשים שלא ייעשו. וכשאנו כבר שקועים עמוק באבלנו הכבד מנשוא, איש מהנוגעים בתרגיל לא היה מסוגל לקחת אחריות, שהיא מאבות חינוכנו כאזרחי ישראל וכאנשי צבא, האומרים: אחרי ! באמון שנתנו בצבא, עודדנו את ילדינו להתנדב לחיל קרבי ולצה''ל שנתנו בו אמון מלא. צה''ל היה בשביל בני-שמרי, בית שני, ובית הוא משפחה. והיום משפחה זו מתעלמת מלקיחת אחריות ובועטת במוסריות, כשמאחוריה גב חזק המגן על עצמו, דרך הגנה על קצינים שהורשעו בגרימת מוות בהתרשלות. עלבו בנו קשות. בית המשפט הצבאי, שעל מעשה כה ברור בחומרתו, נתן עונש כה פשוט בעליבותו. עלב בנו קשות התובע הצבאי הראשי, בנימוקיו הלא משכנעים, כדבר איש מבוגר לילדים קטנים וטיפשים, שאינם יודעים ואינם מבינים דבר. והרי כבר גדלנו והחכמנו וחקרנו ויודעים אנו, ההורים השכולים, כי התרגיל לא היה מהמורכבים והמסובכים (ציין זאת האלוף שחק בעדותו), כי סיירת מטכ''ל כחלק מרוטינה, עובדת בתקופות מסויימות תחת לחץ ועומס ולוחמיה יודעי עייפות בעיתות הכנה ולקראת ביצוע, כי אין שום התחשבות ברגשות ההורים ובאמירותיהם, ולפתע פתאום אנו צד בגזר הדין, ועוד שהתצ''ר אומר רק חצאי אמיתות, כי את בקשתנו להורדת הדרגות לא ציין - אין אנו דורשי נקם, ואנו תקווה, שגורמי-מות-בנינו לא ישובו לפקד בכל דרך שהיא, ויקחו אחריות, ואם לא יצליחו להעמיס על עצמם את הנ''ל כפי שנתן להם דוגמא מפקד היחידה לשעבר ע., יעניקו להם את האחריות מפקדי הצבא שזהו תפקידם ויערכו נגדם הליך פיקודי. בית המשפט הצבאי יצר מושג חדש של איפה ואיפה צה''ל כולו מחד וסיירת מטכ''ל מאידך''. יוכי שפרן, אמא של שמרי ז''ל
- 40.
הבן נקבר אך אסור שכך יקרה לאמת
דני, 19/11/05 13:05
''הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת'' אמרה יוכי שפרן, אמא של שימרי שפרן זיכרונו לברכה, מקיבוץ נצר-סירני, אשר נהרג יחד עם חבריו ערן ויכסלבאום, אלעד שילה, שרון תמיר ואריק כהן זיכרונם לברכה, בחורבן צאלים השני.
- 39.
עודד, 19/11/05 12:55
כתבת תדמית? לפני המשפט? או למה עכשיו?
למה אני מתרשם שיש כאן בליל של עשיתי ובניתי והובלתי ובצעתי כשבעצם אתה חלק מחבורה שעשתה בנתה הובילה ובצעה וגם טעתה כניראה כשהכשירה מישהו כמוך לפקד ולהוביל כשאתה אולי לא מתאים להיות קצין או כלשכן מפקד ביה''ס לקצינים?
הרי אתה אמרת שלא רצית להיות קצין.
ואולי זו מגמה שמאפיינת את יוצאי מטכ''ל למיניהם שלא רוצים להיות קצינים כמו נועם תיבון, טל רוסו ואחרים ובכל זאת היחידה מוציאה אותם לקורס הקצינים מכשירה אותם להיות מפקדים ובעצם הם לא כל כך מתאימים? אולי חסר משהו בהכשרה הבסיסית שלכם שיש לחירניקים?
ולפני שעושים כתבה כזו עם מישהו כמוך לכו לעשות כתבה עם הלוחמים האיכותיים האחרים - כאלו לא חסר.-
עמיאל, 19/11/05 15:35
לעודד, יישר כוח על דבריך !
כל מילה בהערתך אמת. כל מילה צריכה להיות גם חקוקה בסלע !
מה חבל, כה חבל, שמפקדי צה''ל הבכירים אינם מטים אוזן קשבת ואינם קוראים או מקבלים ביקורת כלשהי, לא כל שכן ביקורת מעין זו. בשל כך אנו עדים לתופעה של בינוניות ממוצעת אשר היא-היא השלטת בכיפה.
-
לוחם ביחידה, 19/11/05 21:36
הלוחמים ביחידה עוברים מיון קפדני,ומסלול שאין דומה לו בקשיים פיזים ורמה מיקצועית,
שום חייל חיר לא עובר מסלול דומה,
הרבה קצינים מעולים יצאו מהיחידה, רובם אנשים צנועים ושקטים העושים עבודה נאמנה מבלי שאף אחד שומע על כך , וטוב שכך ....
אולם תמיד מגיע איזה דמגוג כמוך , שאולי מלווה אותו תחושת כישלון , והוא נהנה להאשים אנשים חרוצים אלו בחט הגאווה או בחוסר מיקצועיות ,
והשאלה היא שמה אתה הוא הגאוותן והרשלן, אך מאחר ואתה אנונימי , רק אתה תידע זאת-
אזרח, 20/11/05 07:43
אל''מ אמציה חן טוען, לא לגמרי בלי צדק, כי יש לנו צבא לא-מיקצועי. התנערותם של קצינים, בכירים כזוטרים, מלקיחת כל אחריות אישית כאשר ''מיקצועיותם'' מוטלת בספק בשל מות שווא וחינם של אחד מחייליהם, רק מוכיחה זאת. צבי יקותיאלי, אביו של סגן אמיר ז''ל שנהרג בתאונת אימונים אומר (תגובה 19) דברים מציאותיים ונכונים. אין לך כנראה שמץ של מושג עד כמה הרשלנות וההפקרות הנמנעת (והפושעת) בצה''ל, המקבלת עידוד וכסת''ח מהדרג הבכיר, תרמה ותורמת לשכול.
מבין שתי הדעות (שלך ושל עודד) מוצא אני שעודד צודק וקרוב יותר לאמת בדבריו.-
אמא של קצין, 23/01/07 23:22
בתכנית ''אשם במותו'' ששודרה היום בערוץ 10 ,הודה בני גנץ שהדרג הבכיר של הקצונה חייב לתת גב לקצינים בשטח כדי שלא יפחדו להיות אמיצים... לתת גב לדעתי,זה לטייח ,ולשנות את העובדות,כשחייל נהרג בטעות ע''י חבריו !!!
-
-
-
- 38.
אזרח מוּדאג, 19/11/05 12:48
מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.
מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.
עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.
חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.
מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה...
בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף,
תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.
- 37.
חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו
מתיתיהו, 19/11/05 12:12
''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' אמר שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה מגבעת ברנר, שנהרג יחד עם חבריו שימרי שפרן, אריק כהן, שרון תמיר וערן ויכסלבאום זיכרונם לברכה, בחורבן צאלים השני.
- 36.
חיה, 19/11/05 12:07
לאה, היא לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 שנהרג באסון הכבל אמרה ואומרת תמיד כי ''אנשים חושבים שהשכול הוא שפעת''. השיר מוקדש לגילי צוריאנו ולאסף רוזנברג זיכרונם לברכה חיילי יחידת החילוץ 669
לאה אומרת,
כי אנשים חושבים,
שהשכול הוא שפעת !
אך הם שעברו זאת,
יודעים,
כי אויב בריאות האדם הוא לנצח. מדעת.
במילון לא תמצא הגדרה מדוייקת שתצליח לבטא שכול
בצורה חותכת. נוקבת. קולעת.
מַגְמָה רותחת. לוחכת.
פורצת מהר געש פָעִיל,
הטָמוּן בגרעין אותה פקעת.
כי מה שעושה השכול לנשמה עוֹשָה לגוף (אולי?) הצרעת
והיעדרותה של שמחת החיים, הנה (לבטח), חסרון עיקרי, ברור ובולט,
בלי כל צל של ספק, מגרעת.
אם פעם רוחנו היתה מכסה מרחבים אדירים...
מרחקים כבירים מדבירה וגומעת...
היום: רק בשנת נדודים, בלילות טרופים, מצטיינת היא. בגודש שופעת.
שורף, צורב הוא השכול, בהגיונו מוטב לא לגעת !
גם דעתו, מרצון או מבלי... ברוחנו פוגעת... אותה משגעת !
כל הִרְהוּר בו את תאי זיכרוננו, חוט מחשבתנו, קורעת. שוסעת. קוטעת. גודעת.
שממה של דממה. שִבְרוֹן לב. אדמה אכזריה. נכריה. רעה ומרושעת.
יש בו בשכול (לדאבוננו הרב), סבלנות מעורערת, פוקעת
קוצר-רוח מדהים הגורם לאדם אי-שקט מַתְמִיד וחוסר-נצח בנחת.
למצוא מנוחה לנשמה... כמו לחפש מחט בערמת שחת,
בפרט כאשר נזכרים כי מדובר ברשלנות נוראה. איומה. פושעת. עיקשת. נמנעת !
מאופיינת על ידי ''סמוך עלי!'', אדישות תהומית מקוממת,
מלווה בחוסר ברור של משמעת,
וקצינים אשר במקום להשתמש במוח ושכל - בחרו (משום מה?)
להפעיל רק ראש דלעת.
אך מה שלאה לא אמרה
והיא היטב זאת יודעת...
הוא כשהעין בוכה ונוטפת, שוטפת, מוצפת, קולחת, דומעת
היא נזכרת, בלית כל ברירה:
באותה רשלנות איומה ! נוראה !
לא-מקרית !
עיקשת ! קישחת ! נמנעת !
ארורה ופושעת !
- 35.
''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח''
מיכאל, 19/11/05 12:02
''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח. התפישה הזאת קיימת אך השאלה היא מה אתה עושה כדי למנוע תאונה ? כדי להעניש ? התפישה שאתה שולח את בנך לשלוש שנים, אחר-כך כל שנה לחודש מילואים והוא שייך למערכת זה נכון. זה עדיין קיים. וודאי... התפישה שהוא רכוש צה''ל קיימת. אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...'' צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה שנהרג בתאונות אימונים בבית-גוברין.
- 34.
אנו משפחה שכולה ''אוייבת המדינה
שולה, 19/11/05 11:57
''מבטו של הרמטכ''ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה ''אויבת המדינה''. אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ''ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו....'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות, עמוד 57.
- 33.
נחום, 19/11/05 11:54
''...אם היו מרשים לי להביא תובע אזרחי או שאני הייתי פשוט התובע הצבאי לפי מה וכמו שבמשפט אזרחי עושים. למרות שאני לא צד במשפט. כי הרי ההורה הוא לא צד. הצבא הוא התובע, כך שלך אין מה לומר בעניין. אתה בכלל לא שייך למשפט. התביעה היא תביעה צבאית. ההגנה היא הגנה צבאית. אין פה צד אזרחי שאתה יכול לתבוע. אתה הבעת את הדעה שלך אבל הבן שלך לא שייך לך – הוא שייך לצבא...'' צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה, שנהרג באימונים בבית-גוברין.
- 32.
''סיבות התאונה לא יוודעו לעולם''
גיא, 19/11/05 11:46
כשצה''ל מודיע ש''סיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה''ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כי כשבצה''ל מודיעים ש...
''נסיבות התאונה ייתכן ולא ייוודעו לעולם...''
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה''ל עשה את שלו: התרשל... קבר וחָתַם.
''נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!''
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האדיש הרגיש, האוויל המחריש, הנתין המתיש, האטום המשריש
הצבר הממחיש, הגדא הביש, הממתין לתרחיש: הבּוֹאֵש, המַבְאִיש, המֵבִיש !
הנבער, הנרגן או המנומנם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן ברור.
לא כמו דובר צה''ל: בטון מעורפל, מעומעם, מגומגם.
אכן חציר. עם לבדד ישכון. סגולה הוא.
אין כל סימן בו לדופי או פגם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה''ל מודיעים ש''סיבות התאונה לא ייוודעו לעולם...''
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. מוחלט. גמור ומושלם !
צה''ל השלים את מלאכתו... התרשל, קבר וחתם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה''ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.
- 31.
מלכה, 19/11/05 11:42
''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו רהורים לשלוח את בניהם אליכם... ?'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
- 30.
גיא, 19/11/05 11:37
אב בית הדין במשפט הצבאי הנערך עתה בנושא רועי דרור זכרונו לברכה, הוא אינו אחר מאשר השופט עודד מודריק. כזכור, היה (השופט היום) עודד מודריק גם אב בית הדין ב''משפט'' הצבאי בנושא צאלים ב'. עודד מודריק, ידידו הטוב של הרמטכ''ל אז, אהוד ברק, ושכנו של אהוד ברק בכוכב יאיר, הזמין באותו משפח צבאי (צאלים ב') את הרמטכ''ל אז, האהוד הברק, כ''עד מומחה'' ומסר לו את השאלות שיישאל מראש. לזאת ייקרא במדינתנו הנאורה ''משפט צדק''.
- 29.
בועז, 19/11/05 11:28
נילי פלד, אב בית הדין במשפטם של ששת הקצינים והחיילים שהואשמו בהתרשלות אשר גרמה את מותו של אליחי טובים זכרונו לברכה, פנתה לקראת סוף המשפט אל עוזרי דותן, הזוטר שבנאשמים, באומרה: ''תגיד לי עם יד על הלב!''. נעמי, אמו של אליחי טובים ז''ל, הספיקה לקלוט משפט זה של נילי הצופן בחובו את תמצית המשפט כולו. בפנותה אל השופטת שאלה נעמי טובים: ''מדוע אינך פונה גם אל שאר הנאשמים באותה שאלה ?''.
דומה היה כי לזמן-מה, דיבורה של נילי נעתק כליל מפיה. היא נותרה פעורת-פה, אילמת ונדהמת. בסופה של אותה שתיקה ארוכה הפטירה השופטת: ''טעיתי''.
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תבלף -
איך חטאת ? פשעת ? כשלת ?
בתפקידך כל-כך התרשלת.
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תחַפֵף
איך כשלת, זִלזלת, נכשלת,
כזאת לאילי שלנו עוללת ?
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי אם גם לבך דואב וכואב ?
האם גם אתה על אילי שלנו חושב ?
איך נמוג לו עולם מלא ואוהב ?
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי אם גם לבך שטוף כאב ?
האם גם אותך מייסר המצפון
ובמפקדיך אתה נותן עוד אמון ? ? ?
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תכזב
איך התרשלת ? כשלת ? פישלת ?
לשמור חיי אילי שלנו נכשלת !
''תגיד לי עם יד על הלב!''
אמור לי ואל תִתְנדֵף
כיצד לאילי שלנו כך עוללת
את האשמה מעצמך והלאה גִלְגלת !
- 28.
אחד שמכיר, 19/11/05 11:12
נדב פדן הוא אחד המפקדים המוכשרים שקיימים בצה''ל היום, איש משכמו ומעלה, אמיץ, מחושב, יצירתי ובייחוד אדם. נדב יגיע רחוק ולא שום צל של ספק יהיה אלוף בצה''ל!
תחזיק מעמד אנחנו איתך.-
אז לאיפה ''נעלם'' תיק התרגיל ?
דניאל, 19/11/05 12:30
לישראל, ה''אחד שמכיר'':
אז לאיפה, בכל זאת, ''נעלם'' תיק התרגיל ?
להעלים תיק בצה''ל זו שיגרה כבר, דבר הנעשה ''כרגיל''. כ''אחד שמכיר'' התיק הרי לא מסתתר וקבור, מאחורי חומה וקיר ? אתה עדיין חושב שאתה ''אחד שמכיר?''
-
- 27.
פדן- אני ואפסי עוד שחצנות לשמה
עינת, 19/11/05 10:53
כל הכתבה מהללת ומשבחת את נדב , מדגישה את סרובו לצאת לקורס הקצינים. איפה הדוגמה האישית כיום כשאתה מפקד ביה''ס לקצינים , לפחות הצנע את הפן באישיותך שאין להתגאות בו.
אני ואני ואני והצל''שים
ותיק התרגיל? היה תיק תרגיל או שהתיק הועלם?
יקח לך הרבה זמן להגיע לקרסוליים של קודמיך בתפקיד ואל תשווה את עצמך לעמוס בן אברהם - אתה רחוק ממנו מאד!!!-
מיכאל, 19/11/05 12:45
תיק התרגיל בפרשת צאלים ב' בה נהרגו חמישה מלוחמינו אף הוא מעולם לא נמצא. הואיל ו''לתיק אין רגליים'' כפי שפסקה דליה דורנר בשעתו בבג''ץ, עת הורתה לצה''ל, בפרשה אחרת, להמציא תיק תרגיל אחר ש''נעלם'', אין ספק כי תיק צאלים ב', כמו תיק התרגיל בנושא מותו של רועי דרור זיכרונו לברכה, תיק האמוּר לשאת את חתימתו ואת אישורו של אל''מ נדב פדן, ''הועלם'' והושמד ביודעין על-ידי צה''ל הנוהג לעשות זאת, חדשות לבקרים, כבדרך שיגרה והרגל, מזה שנים רבות.-
Albina, 01/12/05 00:33
או לא..
גם ככה ידוע שחתימתו היתה על התיק.
חברים, נדב פדן הוא אחד האנשים המדהימים בהם נתקלתי בחיי.
בתור מפקד יחידה יש לו אחריות אולם להוציאו זכאי יהיה הדבר ההגיוני והנכון.
-
-
29, 19/11/05 12:50
על שהתאפק ולא הרג את אליקים העצני בהתקלות בחברון.
נכון שמפקד בצה''ל מופקד על חייהם של לוחמיו אך (החזיקי חזק) זוהי משימה שניה בעדיפות. עליו לנצח, וכשמכינים אנשים ללחימה, או נלחמים, משלמים בחיי אדם. עצוב, אבל אלה החיים בצבא בכלל ובצה''ל בפרט.
לו היה מועסק כפקיד במס הכנסה, הבעיה כנראה לא הייתה עולה. חשבי בידי איזה אנשים היית מפקידה את חיי בניך: אביב גפן או נדב פדן?-
-
29, 19/11/05 18:59
אבל בארץ של ''הכל או לא כלום'' ו-''שיקפאו לאמא האוזניים'' כנראה שזה מה שמקבלים אם מבקשים.
-
-
-
- 26.
- 25.
אורית, 19/11/05 10:51
אֵלוּ אֵינָם ההוֹרִים של פַּעַם
וגם לחיים של הַיוֹם אֵין,
כְּמוֹ אֶתְמוֹל,
את אוֹתוֹ טַעַם
מִשְאָלָה צְפוּנָה בְּבַּקְבּוּק פְּקוּק-שַעַם
תִתְגַשֵם ותָּכֶּה
כְּמוֹ בָּרָק טֶרֶם רָעַם.
ּ
- 24.
אסף, 19/11/05 10:34
''שכבות כבדות של כעס יש בתוכי. בין שואה לשכול גידלתי בן, ויום אחד שלחתי אותו לכתובת אמינה. החזירו לי אותו בארון. מצפים ממני שלא אכביד על חייהם של מפקדים. את המתים מתאונות אימונים קוברים בהסתר-כמעט. המציאות נמשכת והשיירה עוברת, ואני כבר לא יודע לאן תגיע השיירה הזו...''
צביקה אונגר, אבא של ניצן אונגר אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים. מתוך ספרה של נעמי אונגר 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 21.
- 23.
ממשיכים בחיים.. שום דבר לא ארע
אלכס, 19/11/05 10:32
באותו ביקור אבלים אותו ערך מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, בנפילתם ממסוק יחידת החילוץ 669, ביקור בו שאל האלוף, בלי בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה, אמרה לו חיה: ''גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט''. על משפט זה מבוסס השיר.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו...
עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בצה''ל מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד
...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד...
כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים...
אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח,
שהן אינן קיימות
בצה''ל פשוט מִתְמָחִים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
הדג מן הראש מסריח !
ישיחו... יאמרו הבריות...
מיטב נוער צעיר בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס
באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר
וחיי בנים יִכְלוּ טרם זמן
''כי במותם הם ציוו לנו...''
יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה:
היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקָמָה בשלה... וצה''ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט''ו בשבט ?
- 22.
אזרחית מוּדאגת, 19/11/05 10:28
'הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג בחורבן צאלים א'.
- 21.
טליה, 19/11/05 10:27
''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40.
- 20.
אזרחית, 19/11/05 10:25
''קיים פער בין המערכת הצבאית לבין מערכת המשפט הצבאי לרעת מערכת המשפט. המערכת המשפטית מרבה להשתמש בתקדימים ונוטה לסלחנות. מביאים כל מיני קצינים בכירים לעדות אופי על תרומתו של הנאשם לצבא. המשפט מתארך ומתרוקן מתוכן, בשעה שאתה יודע שבאותה שעה מתבשלת כבר הפאשלה הבאה. למעשה, עד היום אין לי מושג מי אחראי למה שקרה...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים א' בדברי נבואה על חורבן צאלים ב'.
- 19.
נפתלי, 19/11/05 10:22
''במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''. צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
- 18.
אריה, 19/11/05 10:21
''היו לו פנים מובסות'' אמרה אסתר בר-נתן, אמא של חיים בר-נתן זכרונו לברכה, כשראתה את פני בנה לאחר מותו.
- 17.
רות, 19/11/05 10:20
''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...'' רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.
- 16.
בלומה, 19/11/05 10:18
''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג בחורבן צאלים הראשון.
- 15.
ברוך, 19/11/05 10:15
תיק התרגיל ש''נעלם'' לא ''נעלם'' סתם-כך. מישהו דאג להעלימו. בפרשת אוחיון אשר הגיעה עד לבג''ץ, הורתה השופטת דליה דורנר לצה''ל לדאוג להמציא את התיק תוך שבועיים בנימוק ש''לתיק אין רגליים''. קיימים מיקרים לאינספור בהם ''העלימו'' שלטונות הצבא את תיקי התרגיל על-מנת להסתיר ראיות. זו הפכה בהחלט, לאור הנסיבות, שיטה בצה''ל, לעשות כן, להעלים עובדות וראיות.
- 14.
שלמה, 19/11/05 10:10
''דרושה עזות מצח והרבה גבהות לב לבוא ולספר להורים שכולים דברים שאינם אמת הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים לניוון שהשתלט על חיינו. כזב ושקר ועשיית עוול במשפט, בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה''ל - היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה: אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה''
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
- 13.
אזרח מוּדאג, 19/11/05 10:05
יהודה דרור, אביו של רועי זכרונו לברכה, הוא ניצול של חורבן צאלים א'. אחד הפגזים אשר הרגו את חמשת בחורינו אז נפל לידו. לדבריו, הוא היה מודע כבר אז לטיוח המתבצע בצה''ל.
- 12.
בינה, 19/11/05 09:07
''כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא. שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים ? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הסתפקו בהם. זלזול. פשוט זלזול מוחלט. חושבים שאנו מטומטמים. הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה'' (אחותו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון).
- 11.
- 10.
אני כואבת את מריחת חקירת האסון
בת-שבע, 19/11/05 08:32
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצתה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם''
איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג בחורבן צאלים הראשון.
- 9.
אריאלה, 19/11/05 08:30
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.-
מיקי, 19/11/05 11:04
רמטכ''ל ? מי שעושה פעילות כל כך אינטנסיבית וקשה כמו הצבא שלנו, עושה גם טעויות, ולפעמים קשות, אך ברוב רובן לא בזדון. והרדיפה של ''יש גבול'' ושאר ''מומחים'' עם מיקרוסקופ אחרי קציני הצבא שלנו לא עוזרת !-
אזרח מוּדאג, 19/11/05 17:21
''אנחנו לא מחפשים נקמה,
אבל לא ייתכן שהבכירים
יתחמקו מאחריות.
מה לומדים מכך החיילים הצעירים ?''
רני שפרן, אבא של שמרי זיכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חבריו ערן ויכסלבאום, אלעד שילה, שרון תמיר ואריק כהן זיכרונם לברכה, בחורבן צאלים השני.
-
מיקי, 19/11/05 18:37
חיילים שנהרגו בתאונות, עולה רושם קשה, כאילו בגין כל תאונה חובה ''לצלוב'' איזה קצין בכיר. חייבים ללמוד לקחים מתאונות, אבל לא בהכרח בפומבי וע''י ''הענקת אותות קלון''. בסוף נישאר בלי צבא, או עם חיילים בלי מוטיבציה.
והעיקר צריך לזכור - כל החללים שלנו הם בגלל השכנים הארורים שלנו, שעד היום לא מקבלים את קיומנו.
-
-
-
- 8.
אזרח מוּדאג, 19/11/05 08:28
הצבא מעולם לא התחשב בשום שיקול (בוודאי לא שיקול אנושי) מלבד שיקוליו שלו. בפרשת מותו בתאונת האימונים של ינאי שושן, הציע בג''ץ לצה''ל לשקול מחדש את קידומו של מוני חורב לתפקיד לו יוּעד - מפקד בה''ד 1. הצבא צפצף כמובן על ההורים ועל שיקולים אחרים מלבד שיקוליו ומוני חורב קודם לתפקיד מפקד בה''ד 1 חרף התערבותו של בג''ץ.
- 7.
בנימין, 19/11/05 08:19
מוקדש לשרשרת ארוכה-ארוכה נמנעת ומיותרת של קורבנות-חינם, פרי הפקרות ורשלנות ארורה ופושעת בצה''ל.
בצעוד נערינו אלי אימונים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים –
נערים ישראליים, בחורים נבונים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי !
ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ !
עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם,
איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ
תמימים וצנועים וידועים לשם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלוהי האבות ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו !
כי אתה בחרתנו מכל העמים
לְהָרֵג מוּל כסא כבוד,
ואתה את דמינו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף זוּלָתֶך.
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלטפו במטפחת,
ואתה תתבענו מידי הקצינים
ומידי השותקים גם יחד !
- 6.
- 5.
- 4.
שמעון 101, 19/11/05 01:39
או את הקומנדו ההונגרי שבין כה עוסק בעבודות חקלאיות רב השנה.
- 3.
מרק, 19/11/05 00:03
נדב הוא מפקד צבא ההגנה האמיתי,הוא אינו שקרן ולא משחק משחקים, הוא אדם גדול מבציא דגול ,שעבר את כל הדברים הכי נוראיים והכי קשים ,מגיע לו את כל הכבוד ואת כל ההערכה לקידום מהיר עד לדרגות הגבוהות,אני בטוח שהוא יצא זכרי,אי אפשר להאשים מג''ד בשום מקום על דבר כזה, לאחר בידיוק 3 חודשים בתפקיד..זה אבסורד,אני מבין את המחוייבות למשפחה,אבל האדם הזה מתקדם לגדולות ויפקד בעתיד על הדרגים הגבוהיםביותר ויכשיר את דור ההגנה העתידי למדינה,אם זה קצינים כיום או כל דבר,הוא מפקד ענק -
- 2.
- 1.