בתור אדם מבוגר והורה לילדים אני עומד ותוהה מה ההבדל ביננו כהורים להורינו אנו. רובם הגדול של הורינו היו אנשים פשוטים שהגיעו מאירופה או ארצות האיסלם עם רמת חינוך נמוכה עד נמוכה מאוד. לא למדו פסיכולוגיה ושאר ירקות. אבל החינוך היה הרבה יותר טוב. אנחנו בתור ילדים נתנו כבוד להורינו. התייחסנו לחברי הכתה ביתר כבוד.
ומה קורה היום? ההורים איבדו רסן. הילדים חצופים ומתריסים כלפי ההורים. אלימות נוראטה בין חברים לכתה.
שואלים כולם למה? מה ההבדל בין אז להיום.
מספר תשובות לשואלים.
א. כיום ההורים עובדים עד השעות המאוחרות של הערב. כך שהילד רואה את הוריו העייפים מעט מאוד. חסרי סבלנות לשבת עם הילד.
ב. ההורים פותרים את בעית החינוך על ידי שליחת הילד לצפות בטלביזיה. שהמסר שהיא משדרת היא אלימות.
ג. משחקי המחשב האלימים גרועים יותר מסרטי הטלביזיה האלימים.
ד. הכנסו פעם לספריה העירונית ולא תמצאו שם בני נוער. רק מבוגרים. הטלביזיה והמחשב האלימים גרשו את הנוער מהספריות.
בנעורינו הספריות היו מקום ניפלא להעביר בו את הזמן. כיום הרדידות אוכלת בנוער בכל פה.
ה. ההורים היום איבדו את מקומם בתור סמכות. כאשר מאפשרים לנוער לעשות מה שהם רוצים בשם הפתיחות והנאורות כביכול.
ו. כאשר ילד חוטא והוריו נקראים לבית הספר. במקום לדון בכובד ראש עם המורה על פתרון הבעיה. ההורים תוקפים מילולית את המורה ותמיד יצדיקו את הן ''היקר'' שלהם. כך מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח עד שהיא חוזרת כבומרנג הישר לפרצופיהם הנדהמות.
הפתרון?
יש הרבה אבל הם אינם רלבנטים כיום. זה עניין של דור או שניים. וממילא אף אחד לא יישם אותם.
למשל. יום לימודים ארוך כאשר התלמידים מודרכים בפעיליות חינוכיות עד כמעט שעות הערב.
מניעת צפיה בטלביזיה מהנוער.
מניעת משחקי מחשב מהנוער.
אילוץ קריאת ספרים.
ישנם רעיונות רבים אחרים. אבל בהווי של היום לא ניתן לבצע אותם.
הגב לתגובה זו