לזכרם של קורבנות הטרור החפים מפשע תהי נשמתם צְרוּרָה בִּצְרור החיים
חדרה, עפולה, אוטובוס ''דן'' קו 5, קו 20, קו 26, קו 18, ירושלים, קו 18, אזור, אשקלון, חולון, לב-דיזנגוף, אפרופו, דולפינריום, מלון פארק, כפר-סבא, כיסופים, קיבוץ מצר, בית-שאן, קפה הִלֵל, קפה מומנט, צומת גולני, מסעדת מקסים, נמל אשדוד, צומת בית-ליד...
שותת לו הפצע... ממאן להגליד...
הבשר חֲרוּך וקָרוּעַ, כל וְרִיד, עוֹרֵק וגִיד
מה צוֹפן המחר בחוּבּוֹ... ? ? ? - זאת איש לא יָגִיד.
עוד פיגוע... עוד אירוע...
עוד טבח מזוויע ! מחריד !
בעיני ממשלה קפואה-אטומה זו
שום-דבר כבר אינו מעלה או מוריד.
''אותנו'', אומרים לנו, ''איש לא יפחיד!''
אך עם ''מנהיגות'' עיוורת-חרשת-אילמת כזו – מְאוּמָה לא עָמִיד !
גוועת הרוח... נכנע לו הגוף...
אין שמחה - רק שממה.
אין חדווה - רק דממה.
אין הווה.
אין מחר.
אין חזון.
אין עתיד.
''אל מלא רחמים'' - את אמות הסיפים
מזעזע שוב ומרעיד.
חדרה, עפולה, קו 5, קו 20, קו 26, ירושלים, קו 18, אשקלון, אפרופו, לב-דיזנגוף, קו 18, נתניה, דולפינריום, מלון פארק, פיצה סבארו, קפה הִלֵל, קפה מומנט, מגידו, האוניברסיטה העברית, Mike’s Place, כביש חוצה ישראל, נמל אשדוד, צומת בית-ליד...
את רוחנו יותר כבר איש לא ממריד –
הכל רופף ותלוי...
גורלו של עם... גורל האומה...
גורל היחיד...
מבחן המציאות המרה את הכל
בסימן שאלה גדול מעמיד.
ממשלה עייפה, מתנוונת, נרגנת,
צעד חיינו תכשיל ותמעיד -
שום דבר מראש לא נצפה, לא נחזה,
לא נלקח בחשבון, לא שָקוּל,
לא זָהִיר, לא מָדִיד
תקליט חורק וישן,
את מוחנו ישטוף כל העת,
ללא הפסק ינגן, מחשבה יעביד:
''אכול ושתֹה כי מחר השָלוֹם!''
זו עתה בחוצות, בפי הבריות,
הסיסמא הניצחית, מַנְטְרָה לתמיד.
עוד קורבן חף מפשע, עוד רצח,
עוד טבח, עוד נכה, עוד אינווליד -
מכורתנו...
מה עוד תבקשי מאיתנו... ?
איש את רעהו ישאל ויגיד.
חדרה, עפולה, קו 5, קו 23, קו 26, ירושלים, קו 18, אשקלון, אזור, אפרופו, בית-שאן, נתניה, דולפינריום, לב-דיזנגוף, מלון פארק, מסעדת מקסים, קו 2, קו 14, קו 4, צומת כרכור, צומת מירון, בנין פרנק סינטרה, קפה הִלֵל, קפה מומנט, מעלה מכמש, אלון מורה, מעלה אדומים, פסגת זאב, כפר-דרום, נצרים, מחסום ארז, נמל אשדוד, צומת בית-ליד...
כֹּה עמוק היָגוֹן והעצב -
השְכוֹל נראה קָרוֹב ומַפְחִיד.
''אל מלא רחמים'' את אמות הסיפים מזעזע שוב ומרעיד
''זה לי לעולם לא יקרה!'' – חשבת... הירהרת... לא היית יחיד...
עתה נפקחות אף עיניך...
תוֹהוֹת... בוֹהוֹת... לנוכח מחזה מזוויע. מבעית. מחריד.
כאשר המוות נוֹשֵק בעורפנו
הכל נראה מוּחָשִי יותר, מַמָּשִי,
אֲמִיתִּי וגמִיד.
''אֱכוֹל ושָתֹּה כי מחר השלום!'' –
יבקשוך לחֲזוֹר... לדקלם... להגיד...
אך ידוֹעַ תדע כי לך –
הקוֹרְבָּן... האֶזְרָח הקָטָן...
אין... לא היה... לא יהיה...
לא נוֹעַד, לא יוּעַד, לא נָכוֹן,
שוּם תַּפְקִיד.
ובינתיים... מזנב האויב בקִרְבֶּנוּ...
את שארית הפליטה מכחיד ומשמיד.
במדינה רעננה... צעירה...
בעלת מנהיגות ְמְנוּתָקָה-מוּשְחָתָּה-יְשִישָה-יְהִירָה-אֲדִישָה-אָנוֹכִית-אֲטוּמָה
קיים רק עבר.
לא חדווה.
לא תקווה.
לא ברכה.
לא תוחלת.
לא חזון.
לא מחר.
לא עתיד.
הגב לתגובה זו