- 28.
את אמא מיוחדת לבן מיוחד, אוהבים ומחזקים אותך, אבא לבן בסיירת גולני (ל''ת)
יחי, 18/03/06 21:31
-
רחל, 18/03/06 21:56
תנ''כי פתוח בספר איוב
- איש מופלא ! למדנו גם אנו
לקבל את הרע כקבל את הטוב
בברכה לאל שהיכנו.
לו כמוך נדע בהגה והי
לפניו לשפוך את השיח,
וכמוך נבוא בחיקו האבהי
את הראש העייף להניח ?
רחל
חשון, תרצ''א
-
- 27.
נתן, 18/03/06 09:58
השיר מוּקדש לשרשרת ארוכה-ארוכה של קורבנות-שווא וחינם, פרי הפקרות ורשלנות ארורה, מיותרת, פושעת ונמנעת בצה''ל.
בצעוד נערינו אלי מבצעים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים –
נערים ישראליים, בחורים נבונים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי !
ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ !
עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם,
איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ
תמימים וצנועים וידועים לשם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלוהי האבות ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו !
כי אתה בחרתנו מכל העמים
לְהָרֵג מוּל כסא כבוד,
ואתה את דמינו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף זוּלָתֶך.
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלטפו במטפחת,
ואתה תתבענו מידי הקצינים
ומידי השותקים גם יחד !
- 26.
בנינו אינם מסוגלים לשמור חייהם מאש המופנית כלפיהם מכיוון כוחותינו
אזרח, 17/03/06 18:43
לעניות דעתי, ייתכן וחיילינו למדו (כך אנכי מקווה) איך וכיצד להיזהר ולהישמר מאש אויב אך הם אינם יכולים, אינם מסוגלים ואינם ערוכים בשום אופן להיזהר, להישמר או לשמור את עצמם ואת חייהם מאש המופנית כלפיהם מכיוון כוחותינו. על כך צריכים מפקדים בכירים ומתכנני תרגילים בצה''ל לתת את הדעת ולמצוא מענה ותשובה הולמת: בשינון, הקפדה ושמירה על כל צדדיו הצפויים וגם הבלתי-צפויים של מבצע או תרגיל. ''אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה'' אמרה אחותו של רס''ר רמי כץ ז''ל שנהרג בצאלים א'. ואילו נעמי אונגר בספרה 'לעצור את הכדור' כתבה: ''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' אין לי, אלא רק להצר על העובדה כי גם בעבור-חלוף שנים כה רבות מאז נאמרו הדברים הללו, הן עדיין תקפות ובעלות משמעות כבדה וקריטית ועדיין קיימת רשלנות נמנעת, בלתי-מובנת, בלתי מתקבלת על הדעת, בלתי-נסבלת ובלתי-מחוייבת-המציאות הגובה חיי אדם יקרים.
- 25.
משה, 17/03/06 17:58
גם אני הייתי לוחם עכשיו אני במילואים רציתי להגיד שהתרשמתי מאוד מדברי האם שמראה על יופי פנימי מיוחד מאוד בטח כמו בנה שמת ..
עד כמה שכואב אין מה לעשות עידו שמר בגבורה על המדינה שלנו ואני מצדיע לו אבל עם כל הכאב צריך להמשיך הלאה ולתת למשפחה הזאת את השקט שלה כי יהיו מי שיחליפו את עידו ואת התפקיד שלו בסיירת וככה זה ויחד עם הכאב הקשה חייבים להמשיך הלאה ...-
''יגורתי פן ילך גם הוא מאיתנו בלא ברכת הפרידה...''רחל, 19/03/06 18:29
יגורתי פן ילך גם הוא מאיתנו
בלא ברכת הפרידה...
כה נוגות העיניים:
בזוויות הפה מרירות נצפנה;
בשעשועי תינוקות יסתכל רציני,
יגעש ולפתע ידום,
כאומר: הכל אחד...
וערב יהיה ובמסיבת חברים
מקומו ייפקד,
ונשכה הביטחה כפתן.
וחיוורים נתרומם כולנו,
וחרדנו לחדרו והוא איננו,
ועל גבי השולחן
אחרון מכתביו ילבין...
רחל
-
- 24.
צביה, 17/03/06 16:33
נסערת ונדהמת בקוראי את דברי
אם החייל עידו ז'ל ליד קברו הטרי-
רחל, 17/03/06 19:07
ששוני הזעיר... הפרח
שטיפחתי ביד חרדה
בגינת חיי השוממת,
באדמת חיי הכבדה.
ששוני הזעיר ! ידעתי,
לא ימוט החוק האכזר;
כל טיפה של טל להדיח
בניטפי דמעות אין מספר.
זו הדרך - אחרת איננה,
בה ללכת, ללכת עד תום;
ולזכור, ולשיר, ולכמוה
ולזכור, ולידום... ולידום...
רחל
סוף קיץ, תר''ץ
-
- 23.
יהושע, 17/03/06 16:02
משתתף בכאבכם ומעריץ אותכם.
האצילות מצידכם ראויה להערכה ולהערצה רבה!!
בנכם עידו ז''ל ,אתם ושכמותכם
מביאים גאווה רבה לעם בישראל.
תנחומיי,ושלא תדעו עוד צער.-
דפנה, 19/03/06 18:22
''ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה''
נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.
-
- 22.
אנטי-תקשורת, 17/03/06 15:30
אתמול, בהלוויה של עידו, הייתי בהלם נוראי כשראיתי שהתקשורת עומדת מסביב לקבר ושהחיילים, חבריו וקרובי המשפחה מנסים להידחק מסביב. כשנועה ודניאלה עמדו ובכו, הצלמים הסתובבו מיד והתחילו לצלם. זה לא נראה לכם חסר לב קצת? אולי הגיע הזמן שהתקשורת תצא קצת מתוך חיינו הפרטיים?-
''תדע לה כל אם עבריה כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך''
דוד, 18/03/06 09:31
''תדע לה כל אם עבריה כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך'' ציווה דוד בן-גוריון את צה''ל בראשית דרכו.-
''משהו דפוק באבהות שלכם אם אינכם חושבים קודם כל על הבטיחות של הבנים''
דפנה, 18/03/06 09:56
''משהו דפוק באבהות שלכם, אם אינכם חושבים קודם כל על הבטיחות של הבנים שלכם באימונים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור, הוצאת 'מערכות'.
-
''מסע ייסורים גדול בדרך אל האמת''
צפירה, 18/03/06 11:03
''על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה''ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת...'' רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.
-
-
- 21.
בועז, 17/03/06 15:03
אז איך הוא שירת בקרבי? אני קורא בטוקבקים כל הזמן שהסמולנים האשכנזים אוכלי החזיר הם אויבי המדינה ולעולם לא מתגייסים לצה''ל (חוץ ממני). אז כנראה שהיה עוד פראייר אחד.-
קיבוצניק, 17/03/06 16:27
תקשיב לי ותקשיב לי טוב יא חתיכת אפס אנחנו הקיבוצניקים ''אוכלי החזיר אויבי המדינה'' מתגייסים באחוזים הכי גבוהיים לקרבי אין אצלנו ג'ובניקים בכלל, אבל בכלל 100% קרבי ורובם בסיירות אז מי אתה שתפתח את הפה-
אבנר, 18/03/06 03:51
הוא דיבר בצורה צינית על אותם אלה אשר יורדים על החילוניים האשכנזים שהם כאילו לא משרתים בקרבי .
-
-
- 20.
אם לחיילים, 17/03/06 15:02
מה שכולנו פוחדות ממנו בימים ובעיקר בלילות דפק על דלתך. אין ספק שבנך היה גאה בך ובתגובותך.אין מילים על תעצומות הנפש, על יכולתך לראות את הילדים האלו כילדים כואבים ולחבקם.
מחבקת אותך מרחוק
אם שפוחדת...-
''יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות''
שולה, 19/03/06 18:25
''מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה''ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה''. שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה.
-
- 19.
אשה אצילה. בנה היה גאה בה. ובכל זאת,
אלף, 17/03/06 14:58
חייבים לעשות תחקיר רציני כדי להיות בטוחים שלא מפספסים איזו מסקנה מתבקשת לעתיד.-
''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם''
כרמלה, 17/03/06 19:59
''אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
-
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. ''
אריאלה, 18/03/06 09:23
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
-
''מורחים את המשפט. המשפט נמרח במערכת.''
נפתלי, 18/03/06 09:27
''מורחים את המשפט. המשפט נמרח במערכת. אצלי הוא נמשך שנה וחצי. או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או שהיהודי ימות. או שההורים יישברו, או שזה יישכח. או שתהיה סלחנות. או שתהיה תאונה אחרת, גדולה יותר, וזה כבר יתגמד, התאונה האישית שלך... '' צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בבית גוברין.
-
אזרחית, 18/03/06 09:29
''קיים פער בין המערכת הצבאית לבין מערכת המשפט הצבאי לרעת מערכת המשפט. המערכת המשפטית מרבה להשתמש בתקדימים ונוטה לסלחנות. מביאים כל מיני קצינים בכירים לעדות אופי על תרומתו של הנאשם לצבא. המשפט מתארך ומתרוקן מתוכן, בשעה שאתה יודע שבאותה שעה מתבשלת כבר הפאשלה הבאה. למעשה, עד היום אין לי מושג מי אחראי למה שקרה...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
-
-
אזרחית, 17/03/06 20:05
'הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...'' איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.
-
- 18.
6 צודק, כך אנו חיים ומילים חמות לבג''צ
מוטי,אב ללוחם, 17/03/06 14:55
ביטלו נוהל שכן, ביטלו הנחתה של פצצת טון, ואז שולחים את הילדים למציאות בלתי אפשרית, איך אתה ישן בלילה שופט נכבד מבג''צ? ילדיך לוחמים ביחידות קרביות? אתה שירתת ביחידות קרביות, או בפרקליטות? אתה החזקת פעם נשק ונילחמת שופט בג''צ ''נכבד''? על מצפונך נהרגים כך סתם לוחמים, ליל מנוחה,שופט יקר, אני לא כל כך!!!-
''מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק....''
הוד כבודו, 19/03/06 19:14
מרוב הוד כבודו לא רואים יותר את הצדק...
''ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה''. מלכים א', ג', ט'. שיר זה מוקדש למרבית שופטי בית-הדין העליון ל''צדק''.
מרוב הוד כבודו
לא רואים כבר יותר את הארץ...
איש מבינינו איננו עומד כלל בפֶרֶץ
רק שופטי ''העליון'' בפסיקותיהם
מיטיבים, מפליאים,
מדהימים ביכולתם את הכל לתָרֵץ
איש מביניהם אף איננו טובל ובידו שרץ .
מפאת הוד כבודו ומעמדו לא רואים יותר את היער
לא דובים, לא זאבים, לא פטריות, אפילו לא כיפה אדומה
לא שלגיה, לא גמדים, אף לא, אולי, סתם דבורה, תאנה,
תותים או פרחי-בר
הם שם, ממעל, בארמון השנהב: ספונים , נישאים, מדושנים, מחוסנים,
שותקים, מְשוּתָקִים (?) מרוחקים, מנוונים (?) מנותקים (?),
אך חריפים,
מפולפלים וחדים מתמיד כתער
אנחנו כאן,
על פני אדמה (טובה?) זו מתחת,
סופגי מוסר תוכחה וגער !
מי היה מאמין, כי עד כדי כך, ביניהם לבינינו
ייווצר כזה, כה רחב, מְקוֹמֵם ועמוק, אותו פער ? ? ?
הן כסיל לא יבין זאת,
לא אוויל, לא חכם,
וודאי לא שוטה או איש בער
אלוהים, שא-נא תפילה, קבל מחילה,
פתח לנו בעת נעילה את השער .
מחמת הוד כבוד מאודו ומעמדו,
רוח כבוד אהבת-האדם וחירותו הפועמת, יוקדת בלבבו.
שוכנת, שורָה, לפרקים חבויה (אבודה?) מקננת (לבטח?) בקודקודו
מעלתו, כבוד זולתו, תזונתו (?), חזותו, חזונו, מזונו,
הגיונו, פגיונו, ארשת פניו,
לשונו, קִלשונו,
שנינותו, נחישותו, עליונותו,
ינקותו, הגותו, דקותו,
מורשתו, תורשתו, מחרשתו,
יבשתו, אשתו (?) תלבושתו,
עומק אֱנושִיּוּתו, היקף תוּשִיָתו,
מבנה אישיותו, עוצמת יישותו,
לא רואים יותר את הארץ
איש מבינינו
כבר איננו עומד כלל בפָרֶץ.
-
אזרח קטן, 20/03/06 07:34
עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש
בית-מִשְפָּט עֶלְיוֹן
אשר מצפה או מבקש
כי אב שָכּוּל או אם שָכּוּלָה יוציאו עבורו את העַרְמוֹנִים מן האֵש...
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן
שאת יִצְרוֹ לא כוֹבֵש
מוּג לֵב...
את שְמוֹ, מַעֲמָדוֹ וכְּבוֹדוֹ מְבַייֵש !
בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן,
שמתפקידו מְנסֶה-מִשְתדֵל לְהִתְחַמֵק
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שבנושא כלל אינו רוֹצֶה-מעוניין להתעמק
כמו מָנוֹע שוֹרֵק וחוֹרֵק... מִשְתַּנֵק... סוֹף-סוף מִשְתַּתֵּק.
את שְאִיפוֹת החוֹפֶש,
הדְרוֹר, המוּסָר,
האֱמֶת וְהצֶדֶק בְּקֶרֶב הדוֹר,
שוֹלֵק, מוֹלֵק וחוֹנֵק !
בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן שמלכתוב פְּסַק-דִין משתדל להימנע
הוא בית מִשְפָּח עָגוּם ועָצוּב, עָלוּב וכָּאוּב,
מיופייף, מְזוּייף, מתנהג כמו בַּת-יַעֲנָה.
מערכיו מְרוּשָש. מְנוּוָן, מְרוּחָק, מְשוּתָק, מְנוּתָק, מְקוֹמֵם, חֲסַר-תַּקָּנָה.
בפסיקותיו הֲפַכְפָּך, משנה אוֹפְיוֹ וצבעיו כְּמו זִיקִית...
כְּמוֹ מֶזֶג אֲווִיר מעוֹנָה לעוֹנָה...
מְקוֹמוֹ ברפּוּבְּלִיקָה של בָּנָנוֹת...
לא, חָלִילָה וחָס, במְדִינָה המתיימרת להיות מְדִינָה נְאוֹרָה !
בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן מְיוּסָר, מְלא-מַכְאוֹבוֹת ויְדוּע חוֹלִי
גוּף חֲדַל-אִישִים, חֲסַר-אוֹנִים, שוּלִי-גְּבוּלִי,
המהווה עומס ועוֹל לעמו,
לעצמו ואף לי
שִטְחִי ורָדוּד, אָבוּד,
יָרוּד ומָרוּד, מָרוּט ושָדוּד,
בינוני-ממוצע...
האם זה לא ייגמר לעולם... ?
ענני-נא... הוֹי אֵלִי !
קוֹרְבָּן הנכנס לתוכו יכול רַק
לזְעוֹק ולִצְעוֹק:
''...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי !''
בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן אשר אינו מוכן להתעמת כלל עם רמטכ''ל
הוא בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, דַּל, עָנִי ואֶבְיוֹן,
לוֹקֶה ונִקְלֶה, נִבְזֶה,
מוּכֶּה-גּוֹרָל ואוּמְלָל
צִידְקָתוֹ, מוּסָרוֹ, יישוּתוֹ –
כָּל כּוּלוֹ הִנוֹ מְשוּלָל
והוא עֶצֶם מעצמותינו...
שָר מבשרינו...
איך וכיצד כך נהיה מְחוּלָל ? ? ?
''מי שרוֹדֵף אַחֲרֵי הכָּבוֹד... הכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶנוּ...''
יאמרו לנו חז''ל
ואנו נפְטִיר... בבית-המִשְפָּח העֶלְיוֹן...
לזַלזַל אַחֲרוֹן שצָנַח...
מָה חֲבָל... ז''ל !
-
אזרח קטנטון, 20/03/06 13:06
כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
- תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !
שְתִיקָה אִילֶמֶת,
אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.
-
רחל, 20/03/06 21:23
זה נטל השתיקה לארץ מדכאני,
זו חרב השתיקה גוזרה את לבבי.
אני עודני פה וממתינה - עודני,
ודם שירי פלוט עוד מאדים סביבי.
המוות הוא דומם, אכן נידום כולנו
כתום, בבוא היום, הארח הקצר;
אך לחיים יש קול וניב להם, ולנו
המייה לניב הזה והד צלול וער.
היא מקפיאה אותי. עמה אימת הקבר
את פיה העקום פוערת לבלי חוק -
אני עודני פה - עודני פה - מעבר
הכני במילים !
אך אל נא - אל תשתוק !
רחל
קיץ, תרפ''ט
-
''אני נושא עמי את צער השתיקה''
אורלנד וזהבי, 21/03/06 09:35
אני נושא עמי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד
הלא אמרת אלי, העיר כל-כך ריקה,
הלא אמרת אלי, נשתוק מעט ביחד.
בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים
במלוא הרוחב
אל כל אשנב מוצת באור הָעֲרָבִים.
בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,
אל ספסלי האהובים בגן-העיר,
אולי נפגוש עוד בפנים אשר שכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.
בחלומות ההם על הספסל הקר
בחלומות ההם נַרְדִים את עברנו,
עד שיום אחד, גבוה ומוכר
יפול שוב בנשיקות על צווארנו.
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
-
-
-
-
-
- 17.
תמי, 17/03/06 14:23
במקום שכבר אין מילים והדמעות מפסיקות לזלוג שם מתחיל הכאב הגדול היגון המצמית והצער האינסופי.
לבי לבי לכם ואל תשכחו להסתכל סביב וקדימה. יש עוד נשמות כואבות שזקוקות לכם.
אמא שכולה.-
שאול, 17/03/06 19:02
רְאִי, אֲדָמָה,
כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר,
זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת,
זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם,
שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה,
כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש
מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח,
קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר
בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ,
נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם,
טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי,
אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה.
אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה.
יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ,
קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת,
כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה,
כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
שאול טשרניחובסקי
תל-אביב, 3.9.1938
-
- 16.
רועי, 17/03/06 14:20
1-אין דבר איום מלאבד בן.
2-הצבא והממשלה הם האחראים הישירים למוות זה.
3-אסור לראיין אם בשלב כל כך ראשוני של אובדן.הדבר האחרון שחשוב לה כרגע הוא להיות''אצילית''ו''מרגשת'' כדי להרגיע את מצפונכם הציוני-רצחני-מיליטריסטי.-
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. ''
אריאלה, 17/03/06 15:08
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר זכרונו לברכה בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
-
האם אתה בעצמך כתבת את המשפט הזה ?
ערן, 17/03/06 15:14
בדבר אחד אני מסכים איתך.
לאבד בן/בת ,זה הגרוע באבדות.
לגבי אחריותו של הצבא הייתי אומר שהוא מבצע את מדיניות הממשלה, מה לעשות שאנשי צבא הם מליטריסטיים.
לא הבנתי את העיניין הציוני, מה הוא קשור לעיניינו? אני דוגל במדינה לשני עמים האם אני עדיין ציוני? או שאתה טיפש? הפסדת בחרתי באפשרות השניה .
-
- 15.
Jack, 17/03/06 13:52
You and your family are the foundation of the hope Israel posseses for future generations. Our admiration for the way you conduct yourself, the immense support to his fellow soldiers and the pride in your fallen son, our hero, is beyond deion. May Ido Z''L rest in peace, amen
- 14.
אמא, 17/03/06 13:40
לחשוב שמי ששלח אותם לפעולה בניו הם סרבני גיוס ויורדים אנחנו שולחים את בנינו להילחם והוא שלח את בניו לניו יורק-
-
''אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''
דפנה, 17/03/06 18:51
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם'' נעמי אונגר, אמו של ניצן אונגר זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
-
-
ביום א' בני מתגייס לסיירת מובחרת, איך יעיז אולמרט לתת לו הוראה
לא מבין, 17/03/06 14:58
להלחם, בשעה שאת שני בניו חינך לסרבנות וירידה מהארץ!
בושה!
-
- 13.
אמא נפלאה ואוהבת אנו מרכינים ראש..
elimer, 17/03/06 13:40
ומביעים את תנחומנו הכנים בלב דואב על האבידה שלך, שהיא גם שלנו. אכן אם זה העץ קל וכואב לאהוב ולאבד את הפרי. בגינה שלך נקטף שושן ריני ומבושם. מי יתן ונראה עימך בנחמת ציון. המקום ינחם אתכם ובבנין ציון וירושלים (שעל היושבים בה הגן בנך)תנוחמו.
אני מבין מאין תעצומות הנפש לכלוא את הכאב לאהוב את היד שלחצה בטעות על ההדק. לא מבין את המרושעים ששלחו אותם לשם תחת למחות את המרצחים בפצצה אחת. עוד יבוא יום נקם ושילם לדם שנשפך, יהי זכרו ברוך, חקוק בליבותינו לדור דור!-
''יש ימים ותפארת שמיך רמוסה באבק ובדם''
רחל, 19/03/06 18:35
יש ימים - העולם מסביביך
רק סמלים לא תדע שחרם.
יש ימים ותפארת שמיך
רמוסה באבק ובדם.
יש ימים - ימי עבד יגע,
עבד דך, מעונה-הכבלים.
יש ימים - לא גואל ולא רע.
יש ימים כלילות אפלים.
רחל
כ' אייר, תרפ''ו
-
- 12.
-
''ואת תוגתו של הלב הכורע יד כל במנוחה תמשש''.
רחל, 19/03/06 18:32
צריחות שצרחתי נואשת, כואבת
בשעות מצוקה ואבדן,
היו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
ניגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש.
רחל
ניסן, תרפ''ז
-
''האתה הוא הקץ ? עוד צלוּל המרחב''
רחל, 19/03/06 18:48
האתה הוא הקץ ? עוד צלול המרחב
ערפילי החיים עוד רומזים מרחוק,
עוד השחק תכול והדשא ירוק,
טרם סתו.
אקבל את הדין, אין תלונה בלבבי,
הן אדמו שקיעותיי וטהר שחרי,
ופרחים חייכו בצדי נתיבי
בעובְרִי.
רחל
-
- 11.
-
ללא ''השלום'' ההזוי שנקרא אוסלו הוא היה עדיין בחיים ואמו
ממשלת השמאל, 17/03/06 13:56
-
-
''שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם''
אזרחית, 17/03/06 15:05
''אז אולי האסון הזה לא קרה באותן נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם''. בינה, אחותו של רס''ר רמי כץ זכרונו לברכה, אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
-
כדי שהמרצחים הללו יוכלו לרצוח את ילדינו,נשינו וזקנינו...
ממשלת השמאל, 17/03/06 15:58
יהודים יודעים את רצונם של שמאלנים כמוך.
לוחמי החופש - השאהידים - זכאים למינימום של 72 בתולות.
-
-
-
- 10.
איתי, 17/03/06 13:27
הבן שלך מייצג במלואו את הישראלי הטוב. הוא שירת את המדינה בנאמנות, וגם אם הוא התנגד לכיבוש הוא לא התחמק משירותו הצבאי. אני רוצה לומר לך שהיום אנשים רבים במדינה מרכינים ראש לזיכרו של עידו ז''ל, ואנחנו מחבקים אותך ואת משפחתך חזק חזק. לומר את המשפט ''מי ייתן ולא תדעו עוד צער'' יהיה קצת תפל, כי הצער והיגון כבר היכו. אבל מי ייתן ובמדינתו הוא יהיה הקורבן האחרון ולא נדע עוד שכול.-
''למחרת האסון לקחתי בידי עט וישבתי על השטיח, שעוּנה לרגלי המיטה. ''
יפעת, 17/03/06 18:55
''למחרת האסון לקחתי בידי עט וישבתי על השטיח, שעוּנה לרגלי המיטה. על ברכי הנחתי פנקס והתחלתי לכתוב, וכך יום-יום נערמו רגשותיי בדפים. ניסיתי לנתח, לעשות סדר בהרס, לפתוח את הפלונטר. ואילו הבוקר החלטתי לרשום באורח מסודר את השיחות, כמי שמתבוננת מן הצד ומכינה דיווח. למי ? - אולי לקציני צה''ל שישבו ושתקו, שיראו את עצמם בראי''. נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.
-
רחל, 19/03/06 18:45
שי
אעולל כגפן
שארית הרחש
ואשלח מנחה לך
מזימרת לבי -
כל שיד העצב
לא עקרה משורש,
שקדים הזעם
לא שדף עוד בי.
ארפד הטנא
זיכרונות כינרת,
ורד שמי הבוקר בין עצי הגן,
זהב הצהרים
במרחב רוגע
ולילך הערב
על הרי גולן ;
זכר ליל הסהר
על חלקת המים,
זו תרועת האושר
בעלות ימי,
כבשני תולעת
כה אקשור הטנא
ואשלח אליך -
התשמח לשי ?
רחל
תר''ץ
-
- 9.
- 8.
- 7.
אני מציע לה שתתחיל לכעוס,זה לא טבעי וזה יתנקם בה האיפוק הזה... (ל''ת)
אור, 17/03/06 13:10
- 6.
קרבן של ציות לבג''ץ..למה לא הורידו עליםה את הבית?
צנחן לשעבר, 17/03/06 13:10
ולמה לעזאזאל לא השתמשו בנוהל שכנים??????-
בועז, 17/03/06 16:22
אם שאלת למה לא השתמשו בנוהל שכן (לא נוהל שכנים....)- סימן שאתה לא יודע בכלל מה זה.
-
- 5.
אבי, 17/03/06 13:08
אני מצדיע לעידו שפירא ז''ל ולמשפחתו. לא ידעתי שיש עוד אנשים כאלה ביננו. הלב נשבר. יהי זיכרו ברוך ושלא תדעו צער יותר.-
''כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
אזרח, 19/03/06 18:17
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)
כשאומרים לכם:
''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת...
לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה...
וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל...
מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם:
''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים,
זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים...
לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת...
לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם...
איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם:
''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים
עמוק בתוך הלב פנימה
כי מרוב קורבנות
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
-
- 4.
- 3.
'' אני עדיין לא מעכלת שהבן שלי נהרג''
עזבו את האם, 17/03/06 13:02
גם אם המשפחה השכולה משתפת פעולה עם התקשורת מכוער לנצל את שעתם הקשה כדי להשיג ראיון לרייטינג. האם עצמה מודה שהיא פשוט אינה מסוגלת להפנים את גודל האסון. עזבו את המשפחות השכולות, כבדו את פרטיותן באבלן, גם אם אינן מתעקשות על כך.-
-
''כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
אזרח, 17/03/06 19:54
כשאומרים לכם: ''שלא תדעו עוד צַעַר''
''בעצב תלדי בנים'' (בראשית, ג', ט''ז)
כשאומרים לכם:
''שלא תדעו עוד צַעַר...''
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת...
לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה...
וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל...
מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם:
''אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר...''
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים,
זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים...
לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת...
לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם...
איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם:
''הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר''
אתם יודעים
עמוק בתוך הלב פנימה
כי מרוב קורבנות
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
-
-
- 2.
- 1.