הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הנִצְחִי, הבִּלְעָדִי, האַגָּדִי, שאחריו יכול לבוא רק המַבּוּל, אשר הוֹכִיחַ עצמו כפוליטיקאי שִטְחִי, כָּל-כָּך בִּלְתִּי-יְסוֹדִי
איך את ''הֶסְכֵּם'' אוֹסְלוֹ יָזַם, רָקַם, בִּשֵל ורָקַח מאחורי גַבֵּנוּ ומאחוֹרֵי גַב רַבִּין באוֹרַח כּה אוֹבְדָּנִי, סוֹפָנִי וסוֹדִי ?
''הֶסְכֵּם'' שסוֹפוֹ היָדוּעַ, הקזת דָּם קָבוּעַ, באוֹפֶן אִישִי, יְצִירָתִּי, שִיטָתִי, אֲמִיתִּי, רִשְמִי, יִיחוּדִי, ייעוּדִי, תְּמִידִי, מְקוֹרִי, מַדָּעִי, בִּלְעָדִי, הֲמוֹנִי, עוֹלָמִי, עֲמָמִי, הֲדָדִי
על כך לא לקח (כָּרָגִיל) כל אַחֲרָיוּת על עַצְמוֹ, לא אמר: הדָּבָר ''לא הָיָה קוֹרֶה בִּלְעָדִי'' - הֶעדִּיף לִהְיוֹת צִפְעוֹנִי, קִיפּוֹדִי , שאיננו יוֹתֵר יְדִידִי.
אוּלַי (לא רַק) משוּם כָּך נוֹתָר בִּיְסוֹדוֹ, בכל קְלִיפָת-כְּבוֹד-הוֹד-מְאוֹדוֹ, כּה לא אָהוּד, כּה-לא-חָמוּד, שָרוּי בְּבִּידוּד, מָאוּס, מְנוּדֶה, מְבוּזֶה וגַּלְמוּד,
חָשוּב אך חָשוּד, בסתר-חַתְרָן, לאוֹר-שֶמֶש-שַקְרָן, בפְּרוֹבוֹקָצְיוֹת ואִינְטְרִיגוֹת לִשְמָן, מצאת בו תָּמִיד שוּתָּף גֵּאֶה, זָקוּף, מָסוּר, בָּקִיא, נֶאֱמָן
בְּרֶפוּבְּלִיקת-בָּנָנוֹת אֲשֶר שְמָה יִשְרָאֵל, דוּגְמָא ומוֹפֵת שִמֵש לשוֹרֶש הָמָן, יָדוֹ בּכָּל – אַך יָד כָּל בּוֹ גַם !
אַף אִם, למַרְאִית עַיִן, לא נִיכְּרוּ בּוֹ כָּלִיל פַּעֲמֵי ואוֹתוֹת הזְמָן,
נִרְאֶה הָיָה באַחֲרוֹנָה, כִּי בְּכָּל זאת בָּא בָּימִים, נֶחֱלָש ותָשַש, נוֹאָש מִתְכָכָיו, קָמַל ונָבל , עֲיַף וזָקַן.

הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הַלָזֶה... מְרוּבֶּה הדֵעוֹת, בַּעַל אֵינְסְפוֹר-זְרוֹעוֹת, הרַב-לְאוּמִי, הכּה רַב-פַּרְצוּפִי
אֶת כּל שֶעָשָה, פּוֹלִיטִית עָשָה, בְּאוֹפֶן כּה שִטְחִי וְרָדוּד, מָרוּט, יָרוּד ומָרוּד, באוֹרַח עָלוּב, בּוֹאֵש, מַבְאִיש, מֵבִיש, דַל, חֲפִיפִי
כשֶהָיָה צָרִיך, יָדַע אל-נָכוֹן, לִזְחוֹל עַל גָּחוֹן, אף שֶהֶעֱדִיף רוֹב ימיו, שְעוֹתָיו וזְמָנוֹ לִשְהוֹת וּלְבַלוֹת במחלקה ראשונה באוויר - כעֲפִיפוֹן
חַמקְמָק כשְפִיפוֹן, חַלקְלָק כצְלוֹפָחוֹן, חָנַק כְּפִּיתּוֹן, מֵרִיחַ תְּכָכִים כדְבִיבוֹן, חבֵר נֶצַח-בצַחֲנָת-מִטְבָּחוֹן מִמֶנוּ בּוֹאֵש-נוֹדֵף-למרָחוֹק-לעַד-סִירָחוֹן,
בעל תֵּשַע נְשָמוֹת, נֶעדַּר אַשְמוֹת, חֲסַר-עַכָּבוֹת, עָקָר מַחֲשָבוֹת, נִשְרָד כְּחָתוּל, מתִּשְרֵי עד אֱלוּל, מְאוּנְפָף, מְיוּפְיָיף, מְזוּיָיף, מְחוּנָף, מְחוּפָף, שְפִיפִי, אֲפִיפִי.

הגַאלִיצְייאנֶר הַזֶה... הקוֹלְחוֹזִי, המְחוֹזִי, הלוֹעֲזִי, הפוֹחֲזִי, השַעַטְנֵזִי, הנִיבְזִי, הנְלוֹזִי, הזַרְזִירִי, המַמְזֵרִי, החֲזִירִי, החֲזַרְזִירִי, הכְּלָל-לא-נְזִירִי, הכָּל-כָּך גָלוּתִּי...
התנהלותו בפוליטיקה, בלית ברירה מזכירה (מָה לעֲשוֹת?), מִקְצוֹעַ בִּלְתִּי-נִשְכַּח, עַתִּיק יוֹמִין, נֶאֱלָח, מְלוּכְלָך, מִשְלַח-יָד זִילוּתִּי, גְנוּתִּי וזְנוּתִּי
כשתשמענו מֵגִיב אוֹ נוֹאֵם, משהו לפתע בלבבנו (שוֹמוּ שמיים!) נוֹהֵם, פּוֹעֵם והוֹלֵם, מִתְמַרֵד, מִתְקוֹמֵם, מִתְרַעֵם בְּעוֹצְמָה בִּלְתִּי-נִלְאֵית, חַתְרָנִית, אַדִּירָה-כַּבִּירָה בחָזֶה
אך אימרו-נא, מַדוּעַ, המצב עמו מתפרש-מתרחש ונשמע כל-כך גָרוּעַ ? מַדוּעַ, למען השֵם, נדמה או נראה כי הוא תָּמִיד מִתְחַזֶה ? ? ?
מָה חֲבָל, כּה חֲבָל, כי את תככיו-מעלליו-הונאותיו-תַּעֲלוּלָיו-לַהֲטוּטָיו-גַּחמוֹתָיו-תַּרְגִּילָיו-שְקָריו וּכְּזָבָיו, לא הֶעלוּ עד-עַתָּה על בָּמָה בְּתוֹר מַחֲזֶה.

הגב לתגובה זו

''אחי ואחיותי החדשים, צר לי עליכם, אתם שבעל כורחכם צורפתם למשפחתנו המתרחבת משבוע לשבוע. רק אנו, חברי המשפחה הוותיקים, יודעים מה באמת עובר עליכם בשעות אלה, בימים אלה.
והאמינו לנו – זה עוד החלק הקל. לאחר השבעה – מהיום השמיני והלאה – מתחיל מסע הייסורים הקשה מכל. אתם תקומו משבעת ימי האבל ותגלו שעולם כמנהגו נוהג, אנשים חוגגים ושמחים, אוכלים ושותים, בתי העינוגים מלאים מפה לפה. ואתם לא תבינו איך זה שהעולם לא נעצר ? איך זה שהשמש זורחת כמדי יום ביומו ? ...כאילו לא נפל דבר בישראל. ופתאום תבינו שצץ לו קיר גבוה, שיחצוץ מעתה ביניכם לבינם.
ותתחילו לשמוע את כל המשפטים שהייתם גם אתם נוהגים לומר, כשהייתם ''שם'': ''תהיו חזקים בשביל הילדים'', ''החיים חזקים מכל דבר'', ''החזיקו מעמד'', ושאר משפטים חסרי תוכן ומובן למי שאיבדו בשר מבשרם.
ויותר מכל – היזהרו מפוליטיקאים ומעיתונאים חסרי מצפון. אלה ינסו להוציא מכם אימרות גורפות-רייטינג ומקדמות-פריימריס. ובינינו – מי אנחנו שפתאום דעתנו חשובה יותר ? בעלת משקל יותר ? מדוע פתאום שואלים אותנו מה דעתנו על ההסכמים ומה לדעתנו הממשלה צריכה לעשות ואם צריך לנקום, לסלוח, לשנוא, לאהוב, להרוס, לגרש, להרוג ?
בתי, תמר קרלבך-ספיר, נהרגה בפיגוע בקו 5. ואם אותי ישאלו, אומר להם רק זאת: הניחו לנו בכאבנו. אצלנו כל לילה האוטובוס מתפוצץ. צאו אתם, שבן משפחתכם אולי יהיה באוטובוס הבא, צאו להפגין, עיצרו את התנועה, עיצרו את העולם – רגע לפני שהעולם ייעצר לכם''.
יעקב ספיר, צפריה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

שמרס עזר להקמת ''מזרח תיכון חדש'' - פנאטי-קניבעלי בו אין לנו מקום

הגב לתגובה זו

מדינתנו.
איש הזה צוחק עלינו וחוגג על אסוננו.

הגב לתגובה זו