לכל המגיבים וקוראי התגובות, שלום רב,
אני חושבת שרובינו מלכלכים את ידינו בריקבון שהחדשות והממשלה מטמיעים בנו, וזוהי לא הפעם הראשונה. לראשונה מאז שחוויתי מהי המשמעות של ביקור בתוך אולם האבלים, בתוך הלוויה של נמרוד כהן ז''ל, מי ייתן וינוח על מקומו בשלום, אני מבינה משמעות אחרת. לאור הניסיונות הרבים שלי לנסות להבין את הפלשתינאים בתור עם ופרטים, והניסיון שלי להבין אותנו כעם ישראלי וכישראלים בודדים המנוכרים זה לזה, אני מבינה זה עתה מציאות אחרת.
התנכרתי לשיתוק שהמוות מותיר אחריו, התנכרתי לאבל והיגון העוקב בצעדים כבדים וגוררים אחרי משפחה אבלה, הכוללת את כל החברים והמשפחה והמכרים של אותו אדם שהלך לעולמו. התנכרתי לאותו אדם ועולמו.
חם לי עכשיו ומייאש לי. איבדתי אדם יקר. לא הכרתי את נמרוד כהן. נמרוד כהן בא מתנועת הנוער שאני באה ממנה ''המחנות העולים''. אותו אדם, שאך לפניי שנה פסע את צעדיו האחרונים בתוך שנת השירות שלו בתנועת הנוער אל עבר הצבא.
מוזר ומשונה יהיה לאנשים לשמוע אותי אומרת ''חם ומייאש'', אך משם באה הנקודה שאותה באתי להעביר. אני עומדת בהלוויה, מדברת עם המדריך שלי, אותו אדם שהביא את נמרוד לתנועה שלי, שאומר לי שאין מפלט מלהבין שהלכו חיים של אדם שאותו הוא הכיר. אדם שקט היה נמרוד, בעל חוכמה חזקה וחיוך דק, בעל חיים שלמים תפיסת עולם ודרך לחימה משלו, הלך לעולמו, כשהוא רק בן 19. באותו שנה הוא היה כמוני, קשה לו, חם לו, רוצה חברה יותר טובה, יותר צודקת, רוצה להיות אדם טוב יותר, מתקן ואמיתי. טוב עם חבריו והסובבים אותו, טוב לעולם, בורא עולם וממציאו מחדש. טוב לילדים שאותם הוא מחנך ומכיר ומבורא מחדש, וכך גם עם חבריו לגרעין, הוריו וחבריו מכל צד וצד.
בהלוויה הזכירו הוריו כי כשהיה בן 5 נמרוד שאל לראשונה את השאלה ''מדוע אנשים חייבים למות?'' שאלה שמהדהדת באוזניי, וכמוהו, לא מניחה לי לרגע. הוא כילד, לא הפסיק לחשוב על השאלה הזאת הרבה זמן. אותו גרעין שהקיף אותו מכל צדדיו וחיבק אותו בחייו, עכשיו מחבק אותו במותו. הרבה אנשים מתו וחלק אחד עוד חי בתוכם, התקווה לעולם טוב יותר ולהפסק המוות.
אני קוראת להפסיק את הניכור, להפסיק את ההתעלמות הנחרצת מרוצחיו של נמרוד, מהעם שיושב מולנו, מאיתנו שיושבים מולו, ובינינו צומחות ומתהוות קיני רוצחים וסוגדים לאלוהי השכחה והביטול. אני קוראת להבין, בתוך הדממה הדקה, חיים מהם, חברה טובה מהי, אדם שלם מהו, מי אני, מי אתה? מי אנחנו, מי הם?
אני קוראת להזכיר שוב את נמרוד, את תקוותיו ושאיפותיו, מעל החיים הטובים האלו.
הגב לתגובה זו