עם כל הכבוד, הצבא צריך ללמוד שחיה לפני שקופצים לעמוקים.
האם ילד בן 26, שעד כה הסתתר מאחורי מיקרופון ככתב בגל''צ, יכול לנהל בי''ס לתקשורת ?
אני וחברי, משמשים כמרצים לתקשורת במוסדות אקדמיים מובילים במדינה. כחלטורה להמונים, אנחנו גם מלמדים קצת שפת גוף, קצת עמידה מול מצלמה, אבל כאמור, כחלטורה.
כדי לדעת מה צריך להגיד, יש תורות שלמות. טל ברודי, עם עברית עילגת ידע להגיד '' אנחנו על המפה '' ולהישאר חקוק בזיכרון הקולקטיבי. האלוף גורודיש ידע להגיד '' הישרנו מבט אל המוות והוא השפיל את עיניו '' כדי שנאומו יישאר חקוק לנצח. אפילו יורם ארבל, שבלהט השידור אמר '' ככה לא בונים חומה '' ידע את האמת.
לקחת קציני צה''ל ולהעביר להם סדנה בחלטורה, היא לא יותר מאשר ניקוי ראש ויום כיף המשולב בארוחה טובה והזדמנות טובה לטוות עוד כמה קורי קשרים בדרך לדרגה הבאה או התפקיד הבא. ילד בן 26, שאיננו מחזיק בשום תואר מתקדם בתקשורת המונים, ונסמך על כתבות רדיו, איננו מקצועי דיו כדי לנהל את העסק המורכב והקשה הזה.
התקשורת העולמית איננה כזו של '' זבנג וגמרנו ''. היא ביקורתית, היא עצמאית והיא איננה נשמעת לגננת מירי רגב שבניסוחים עלגים ואומללים, תוך צנזורה חמורה, מונעת מידע מהשטח ( מה שהחיזבאללה מנהל ביעילות מרשימה ).
יש לי תחושה, שמדובר כאן בבית ספר לחארטה, שבוגריו האמיצים, ימשיכו לטעות מול התקשורת.
לדעת לדבר מול המצלמה לא מתבטא רק בסידור הבלורית ובתקיעת מבט אמיץ תוך ציחצוח הפלאפלים וכנפי הצניחה. צריך יותר מכך, הרבה יותר מכך ואת זה צריך לנהל גוף מקצועי, המשלב אנשי מקצוע אזרחיים, תוך שימוש בקמפיין מתמשך ולא באמצעות אקמול תקשורתי תוך ניהול סבוך של מבצע בעייתי.
את הדבר הזה יש להשריש עוד בקורסי הקצינים, ובעיקר באמצעות חידוד המשמעת הצה''לית ( לדעתי - צעד ראשון הוא להחזיר את הכומתה לראש - יש בכך אלמנט תיקשורתי ראשון במעלה ) ובבחירת המרואיינים המתאימים.
אבל - דברים לחוד ומעשים לחוד. אולי האקמול והצ'ופר לקווה שפרן, ישקיטו את הסערה התקשורתית בצה''ל הנובעת מחדלות האישים של זו העומדת בראש דובר צה''ל.