בתור אשכנזיה ירושלמית-בימי-רווקותה- אינטליגנטית עאלק, אני חייבת לומר שקראתי את הדברים הבוטים שלך והסכמתי עם כל מילה.

יושבים בבית קפה ומהגגים,

כל כך מקוריים עד שמבזבזים ימים שלמים למצוא את החצאית המגניבה שאפשר יהיה לבוא איתה לבית הכנסת אבל-לא-להראות-דוסית-מדי,

הולכים לאיזה ערב התוועדות שבו פוגשים תמיד את אותם פרצופים שדנים בכובד ראש על-
העוני ואנחנו - לאן? (לשום מקום, אם יורשה לי),

השירה הדתית - כיוונים חדשים (ומה עם שירה בכלל? למה תמיד הדתית?)

סרטי בוגרי ''במעלה'' - הידד במעלה (מתוך המנון בני עקיבא, אם אתה לא מכיר)

הכיסוי הראש הכי ללכת עם להרגיש בלי שאפשר,

סאגות ארוכות ומייגעות על ''הפעם הראשונה שהעזתי ללכת עם מכנסיים והשמיים וראש האולפנא לא נפלו עלי''

ובעצם נשארים באותו גטו כמו ההורים, רק שהם לפחות לא העמידו פנים ולא היו להם יומרות.

רק שהדתיים החדשים המירו את השיחה המאלפת על ''מי התחתן עם מי ולמי נולד נככד'' בשיחות אינטלקטואליות בהרבה על ''מי הרווקה הכי מגניבה במתחם הצר שבין כובשי קטמון לרחוב הטייסים'' ו''מי הרווק הכי מגניב בגטו של גבעת שמואל''.

בכל מקום נורמאלי אלו דיונים חשובים בשלב מלכת/ מלך הכיתה, אלא שאצלנו הדוסים האסימון נופל הרבה יותר מדי מאוחר,

היומרה להיות מגנובים-חכמים עם אוסף כזה של חיטוטי פופיק היא טראגו-קומית.

תמיד חושבים שזר לא יבין זאת, אבל אתה ההוכחה שהזר מבין זאת הרבה יותר טוב מגיבורי הפארסה בעצמם.

הגב לתגובה זו