השופטים מסירים מעצמם את כל מחסומי הקבילות של ראיות בגלל איזה גישה שחצנית לפיה בגלל העובדה שהשיפוט בישראל הוא מקצועי ולא שיטת מושבעים לשופטים יש יכולת יותר גבוהה לאתר עדות שקר או ראייה פגומה ולתת לה את המשקל הראוי. זה בולשיט אחד גדול. מה? יש להם יכולת טלפאטית? הם מקבלים את חומר החקירה לידיהם לאחר כחצי שנה עד שנה. הם לא שותפים לחקירה כמו באירופה שממנה נלקח הדגם של שיקול דעת שיפוטי רחב בקביעת עובדות ללא מחסומי קבילות. הם קורסים תחת העומס והתיקים מתנהלים על גבי זמן רב. מאיפה לכל הרוחות יש לשופטים זמן לעקוב אחר המשפט בצורה טובה ולתת לכל ראייה את המשקל הראוי לה? הם קורסים תחת העומס.
אני אומר למה ללכת בקטן? בואו נוותר על זכות השתיקה וניתן לשוטרים להרביץ למי שהם רואים בהם חשודים ויוציאו מהם הודאות. נוותר גם על זכות הייצוג. עורכי הדין גורמים לסחבת והליך שמתארך פוגע בכבוד האדם. הפרקליטות והמשטרה יסיימו את התיקים שלהם מהר ולמשפחות נפגעי העבירה יהיה שקט כי מישהו שילם את המחיר על העוול שנגרם להם.
מה שאני אומר כאן הוא אבסורד אך זה בדיוק מה שקרה בביטול הלכת קינזי.
מעדיפים שהעדויות של השותפים יהיו פחות אמינות ובלבד שזה יביא לסיום מהיר יותר של ההליך. בעצם מניחים מההתחלה שהנאשם אשם. הליך גביית העדות שותף הוא פורמלי ורק בגלל עיכוב בהליך זה אנו לא מצליחים להכניס עבריינים אשמים לכלא. פרופ' מנחם מאוטנר יזיין את המוח על כמה הוא מאוהב בשיטה של ברק ואיך שהיא עברה ''מפורמליזם לערכים''.
צריך שיהיו במערכת יותר שופטים, יותר פרקליטים, וזה עולה כסף.
במדינות אחרות המדיניות שנוקט בית המשפט היא זיכוי בגלל עינוי דין מתמשך וכך אינטרס החברה הוא להשקיע יותר כסף ברשויות החקירה, התביעה והשפיטה.
בישראל השופטים מעדיפים עיוות דין על פני עינוי דין ועובדים בשיתוף פעולה עם המדינה כאשר היא אמורה להיות גוף נייטרלי מבקר ולא נותן גושפנקא לכל פלוץ שהמדינה תוקעת.
אך אין להתפלא על מדיניות בית המשפט היות והמסלול לעליון עובר בפרקליטות.
הגב לתגובה זו