פסיקתו החדשה של כב' נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק בנושא הסיכולים הממוקדים היא חשובה ביותר, ומהווה אבן-דרך עיקרית בהסברה שלנו. טוב תעשה הממשלה אם תודיע מייד כי היא מקבלת על עצמה לקיים את הפסיקה המבורכת, וגם תציין אותה בהסברה שלנו, כאשר אנו מסבירים לעולם שלא אנחנו התוקפנים אלא הפלשתינים, ושירי רקטות הקסאם או הקאטיושות הוא בניגוד לחוק הבינלאומי, ולמעשה הוא פשע כפול נגד האנושות: פעם אחת עקב ירי ספוראדי של פצצות על אוכלוסיה אזרחית גדולה ואילוצה לחיות בפחד מתמיד, ופעם שניה בביצוע הירי בקרבת אוכלוסיה פלשתינית אזרחית, כדי שהתגובה הלגיטימית שלנו נגד היורים תתפרש כירי על אוכלוסיה אזרחית, ובכך היורים מסכנים גם את חיי אחיהם האזרחים. בהעדר הסברה ברורה לאומות העולם, מגנה העולם האיגנוראנטי את התגובה הצבאית הלגיטימית שלנו כ''תוקפנות בכח-יתר נגד הפלשתינים הנמצאים תחת כיבוש'', במקום לגנות את התוקפנים הפושעים נגד האנושות, כאמור. ואם לא די בכך, הרי בכך העולם נותן לפלשתינים ''לגיטימציה'' לבצע בנו פיגוע נוסף ''בתגובה על התוקפנות הישראלית'', וכתוצאה יוצא שהם פוגעים בנו פעמיים לעומת הפעם היחידה שאנו פוגעים בהם – אך בהעדר הסברה נאותה – העולם מגנה דווקא אותנו ולא אותם. כך זה קורה שוב ושוב – ואנחנו האשמים, לא העולם, כי איננו מסבירים להם מדוע אנחנו מבצעים את הפעולות הצבאיות שלנו, שהן לגיטימיות לחלוטין.
יש להסביר לעולם כי לפי החוק הבינלאומי יש לנו הזכות להגן על אזרחי מדינתנו מפני הפיגועים הרצחניים של הקיצוניים הפלשתיניים, שהגורמים המתונים שבהם אינם מצליחים להתגבר עליהם, למרות רצונם הכן (ואנו מאמינים להם). יש להציג נתונים של התוקפנות הפלשתינית היוצאת מרצועת עזה, לאחר שפינינו אותה לחלוטין לפני כשנה ומחצה, וגם עתה – לאחר שהושגה הפסקת אש – הם לא מקיימים אותה. גם באזורי הגדה פינינו את כל הערים הפלשתיניות במסגרת הסכמי אוסלו, אך במקום להמשיך ולהתקדם לקראת הקמת מדינה פלשתינית וחתימה על הסכם שלום עימנו – העדיפו מנהיגיהם להמשיך לשלח את מפגעיהם הרצחניים נגד אזרחי מדינתנו (תזכורת: האוטובוסים המתפוצצים, מרכזי בילוי שמבליהם התמימים נטבחו וכו'), ונאלצנו לחזור ולהשתלט על המקומות שכבר פינינו כדי לעצור את גל הפיגועים הרצחניים (להציג נתונים סטאטיסטיים מהשנים האחרונות המוכיחים את הטענה החשובה הזאת).
יש להדגיש כי החוק הבינלאומי מאפשר למדינה לנקוט בצעדים הנדרשים כדי להגן על שלום אזרחיה (כפי שנאלצנו לעשות בשנת 1967). יש להסביר כי איננו יכולים לסגת מהשטחים האלה כי ביטול שליטתנו עליהם ללא חיסול הטרור הפלשתיני פירושו הפקרת אזרחי ישראל למעשי רצח אכזריים כפי שחווינו בעבר הלא רחוק, ולכן הוא בניגוד גמור לרוח החוק הבינלאומי. על השטחים האלה להמשיך להיות בשליטתנו כל עוד הפלשתינים לא הקימו לעצמם מדינה והשתלטו על ארגוני הטרור הרצחניים, והדרך להגיע למצב זה היא במסגרת תוכנית מפת הדרכים האמריקנית להקמת מדינה פלשתינית עצמאית ושוחרת שלום בצידה של מדינת ישראל, בתמיכת הקהיליה האירופית (''הקווארטט''), שהן ישראל והן הרשות הפלשתינאית קיבלו על עצמם ליישם.
הגב לתגובה זו