האיראנים ראו וידעו כי ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר מגייס מאחוריו ומאחורי הצבא הבריטי את הנשיא ג'ורג בוש ואת עוצמתו של הצבא האמריקני. הם גם הקשיבו היטב לדבריו של טוני בלייר שאמר ביום שלישי 3.4 כי 48 השעות הבאות הן קריטיות. האיראנים קראו דברים אלה ופירשו אותם כאולטימאטום שיפוג תוך 48 שעות ושלאחריו בריטניה וארצות הברית תפעלנה כוח צבאי. ממש ברגע האחרון לפני שאולטימאטום זה פג, הם הודיעו כי הם מחזירים את אנשי המרינס הבריטיים כמתנה לעם הבריטי.
צריך וכדאי לזכור כי בחודש יולי 2006, בימים הראשונים למלחמת לבנון, הכריז ראש הממשלה אהוד אולמרט כי הורה לצאת למלחמה כדי להחזיר את החטופים, וכי עד אשר הם יוחזרו המלחמה תמשך. מאחר ואולמרט גם נכשל במלחמה, וגם לא קיים את מטרות המלחמה עליהן הוא הכריז בעצמו, איש לא בטהרן ולא בעולם הערבי או המוסלמי לוקח אותו ואת ממשלתו יותר ברצינות. עובדה נוספת למצב עגום זה בו נמצאים המדינה וצה''ל, וכתוצאה מכך החטופים הישראליים, היא דרך הבוז בה דוחים מנהיגי ערב את הזמנתו הפומבית של אולמרט לבוא לוועידת פסגה על שלום ישראלי-ערבי-פלסטיני. כל יום מאז תחילת חג הפסח סוטרים שליטים ומדיניות ערביות בפנייה של ישראל, ללא כל תגובה ישראלית. התנהגות זו גם קשורה לעובדה כי אולמרט איננו מונע את ההתחמשות המסיבית של חיזבאללה בצפון, והחמס והג'יהאד האיסלמי ברצועת עזה. ראש הממשלה איננו מבין, או אולי משים את עצמו כמי שאינו מבין, כי כל טיל וכל טון של חומר נפץ שנכנסים ללבנון ולרצועת עזה רק מחזקים את חיזבאללה ואת חוטפיו של שליט, בעמדתם לא להחזיר אותם ולהאריך את תקופת שביים.
הבעיה העיקרית של אולמרט היא שהוא איננו מדינאי ואיננו מבין במהלכי הפוליטיקה המזרח תיכונית והעולמית. מי שהבין זאת סוף סוף, היה בערב חג נועם שליט, אביו של גלעד שליט, שאמר באחת מעצרות ההזדהות עם החטופים, אני רוצה לומר לראש הממשלה כי זו לא עסקת נדל''ן. זו הייתה ההצרה הפוליטית החשובה ביותר שנאמרה בישראל בחודשים האחרונים. אדוני ראש הממשלה, אמר שליט, מדיניות חכמה ונועזת היא לא מניפולציה של עורכי דין המבצעים עסקות נדל''ן. צריך לדעת להיות מדינאי. ואתה אינך כזה.
כולם שואלים ומעמידים פנים כאילו הם אינם יודעים באיזה מטבע לונדון שילמה עבור שחרור החטופים. עוד ביום א' 1.4 היה ברור כי בריטניה מוכנה לחתום על כך כי כוחותיה לא יכנסו יותר לטריטוריה איראנית מבלי שטהרן תסכים לכך. במילים אחרות, לא רק שהבריטים הסתלקו מכל אפשרות להשתתף בהתקפה אמריקנית על תוכנית הגרעין האיראנית, אלא הסכימו לשתף את איראן בשליטה באזורים הנתונים לאחריותם בדרום עיראק. שום כוח בריטי לא יעז בעתיד הקרוב לפעול נגד כוחות איראניים, אפילו הם יימצאו בטריטוריה עיראקית. זה הוא לא רק מחיר כבד מאוד, אלא גם מביש. אולם וושינגטון תמכה בצעדים הבריטיים, עד לגבול בו היא הייתה צריכה להחזיר את האיראנים השבויים הנמצאים בידיה, משום שעתה חזרה ונפתחה הדרך לכינוס הוועידה באיסטנבול בה ישתתפו שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, ושר החוץ האיראני מנוצ'ר מוטאקי, כאשר הם מקיימים בפעם הראשונה לאחר 30 שנה מגעים אמריקנים-איראניים ישירים. איראן המעוניינת במפגש באיסטנבול לא פחות מוושינגטון, במטרה להשיג לגיטימציה לתוכנית הגרעינית שלה, שילמה את מחיר קיום הוועידה האמריקנית-איראנית, בשחרור החטופים הבריטיים.
הניצחון האיראני הגדול בפרשת החטופים הבריטיים, רק ירחיק יותר את סיכוייהם של גלעד שליט, אהוד גולדווסר, ואהוד רגב לחזור הביתה בהקדם.