קראתי את הכתבה ונמלאתי הערכה לפרופ' גיליס-קרליבך.
סיפור חייה, שהפך למחקר חייה ולפרוייקט כל כך חשוב. כל הכבוד על האומץ להתמודד עם התוכן האישי והכואב.
זוהי עוד אבן בבניין הזיכרון של השואה, שאסור שתישכח לעולם.
אני מקווה שהפרוייקט הזה יגדל וישגשג, ויכוון את הצעירים בישראל ובעולם להעמיק חקור בנושא השואה ולקחיה.
הגב לתגובה זו