קודם כל אני כותבת מניסיון.

כפי שכתבתי כאן בתגובה אחרת. גדלתי באולפנת בני עקיבא, עם כל האידאלים לתרום לעם ישראל, ועם אידיאל מיוחד בקשר לתקשורת, אמנות, אקדמיה...

לחסידות הגעתי בגיל 32, ואת מה שאני חושבת וכותבת, זה אחרי מה שראיתי במציאות לאורך שנים, על עצמי ועל הקרובים לי ביותר, בתקשורת בה עסקתי שנים (שמי כאן איננו מדוייק...) ובאמנות (כולל לימודים בבצלאל).

את ה''אכפת לי מחילונים'' צריך לבדוק לפי אמת מידה תורנית אמיתית ולא מדומיינת.

כשראש האולפנא שלי אמר לי תלמדי תקשורת ולא משפטים, צריך דתיים בתקשורת, היתה לו כוונה טובה וטהורה, אבל אפס הבנה וניסיון.

היתה עוד אחת אצלנו, ה''דוסית'' של המחזור, אפילו היתה מדריכה באולפנא, גם כן עם שאיפות טהורות ''לעזור לחילונים''. למדה בדיוק את התחומים הללו, עסקה בהם בהצלחה, מבחינה מקצועית היא נחשבת לכוכב עולה. היא לא דתיה היום.

אף אחד לא מדבר על זה כשמדברים על ''כיבוש התקשורת, האקדמיה והאמנות''... אני לא רוצה להשתמש במילים חריפות, אבל זה כמו להכריז על קרב בלי לבדוק מה קורה לחיילים.

מה באמת קורה להם. האם ההתמודדות הוגנת, אפשרית. מישהו עשה סטטיסטיקה?

כמה ניסו, לא הצליחו וויתרו (אלה ברי המזל)
כמה הצליחו בענק, אבל קרה להם מה שקרה ליוסי סידר... (הוא לא היחיד)

על הסקאלה יש את כל הדוגמאות.

ועכשיו, ממקום של אהבת ישראל מציאותית: למה אכפת לך מ''החילונים'' יותר משאכפת לך מאחייך הדתיים שנופלים?
למה לפי דעתך זה הוגן?

והאם ניסית לעסוק בתקשורת בעצמך?
או שהכל זה חוות דעת מהכורסא בסלון?
עמדה ''עקרונית'' שלא נבדקה במציאות על בשרך ועל נשמתך?

ומשהו על שליחי חב''ד: הם פועלים בכלים אחרים לגמרי.
מבחוץ זה נראה דומה- שליחות, לעזור לעם ישראל...
אבל חסידים יודעים שזה בדיוק כמו בכשרות של כלים: כלי שפולט לא בולע.
מי שמשפיע לא מושפע.

זה הפרנציפ, והוא לא קיים בשליחות הדתית לאומית שמתאמצת להיות ''דמוקרטית, פלורליסטית, להידבר בגובה העיניים וחס ושלום לא לנסות להחזיר בתשובה...''

(וגם את זה אני יודעת מניסיון, כי הייתי מדריכה ב''גשר'' הרבה שנים)

חסיד לא עוסק בכל הנ''ל. הוא מאד אוהב כל יהודי אבל הוא יודע שיש קליפה רוחנית, יש טומאה, ושהיצר הרע מפיל יהודים לטומאה ולקליפות, והוא שם כדי לנסות לעזור להם להגיע לקדושה.
איך? בדרכי נועם, ולפי ההוראות של הרבי:
למה מניחים תפילין ברחוב?
כי זו מצווה. מלשון ''צוותא וחיבור''. ואחרי שיהודי מניח תפילין, הוא במקום רוחני אחר לגמרי מאשר קודם. וזה משהו שהוא מעל לשכל ולויכוחים...
זה משהו נשמתי. כמו צינור שנפתח.

(על אותה דרך נותנים לנשים להדליק נרות שבת. תקיימי מצווה, וזה יעורר בנשמתך משהו שדיבורים לא יעוררו. אמנם מי שנתן לך את הנרות ברחוב כבר לא יהיה שם, אבל יש השגחה פרטית בעולם, ומצווה גוררת מצווה).

מה שמגן על חסידים בשליחות זה שהם לא פועלים בכח עצמם, הם שליחים של הרבי. זו לא רק הברכה שלו אלא גם ובעיקר ההוראות שלו. הם עצמם ''צינור''.
הם יודעים שההצלחות לא שלהם (הכישלונות כן, כי לכל אחד יש יצר הרע).

זו כבר תשובה ארוכה מאד בשביל טוקבק. רציתי רק להבהיר לך, שכל מה שכתבתי הוא מתוך ניסיון אישי, מפרספקטיבה של שנים. ושאין כאן התנשאות כי כדי לעשות שליחות של חסיד צריך הרבה הרבה מאד ''ביטול''.

וההבדל העיקרי הוא, שקודם נדמה היה ש''המשחק האמיתי'' הוא מה שקורה בעיתונים ובטלויזיה, וכשלומדים פנימיות התורה, אתה יודע שהמשחק האמיתי מתנהל רק מול בורא עולם, ומעשים שנעשים אפילו לגמרי בסתר, יכולה להיות להם השפעה דרמטית על המציאות, הרבה יותר מההתרחשויות ב''עלמא דשקרא'' של התקשורת...

הגב לתגובה זו

המשך לתגובתי ''אחרית הימים''

''למזער את השנאה ע''י כתבים דתיים''.

כמה אמת יש בזה וכמה דימיון? שאיפה נאצלת, אך האם היא מציאותית?

ההגיון שלך אומר שאם יהיו יותר אנשים בתחום, הסיקור יהיה יותר הוגן וכו'.

אתן לך דוגמא מתחום אחר: פמיניזם.

(וגם בזה אני כותבת מניסיון... עסקתי ב''פמיניזם דתי'' שנים לפני ש''קולך'' נולד)

יש כל מיני תופעות אבסורדיות, למשל, בספרות הפמיניסטית מוכרת תופעה שנקראת ''מלכת הדבורים'': זו אשה שהצליחה מאד בקריירה המקצועית שלה, הגיעה לעמדת מפתח ניהולית וכו', והנה מתברר שעמדותיה האישיות לגבי נשים, הן שוביניסטיות בעליל.
פשוט מאד, את עצמה היא תופסת כ''יוצאת דופן''. [

אין לה שום אהדה למאבקים של ארגוני נשים, להיפך.
זה קורה גם עם חיילות בשירות קרבי.
הן מפנימות הסתכלות שוביניסטית של גברים על נשים (כי זו האוירה הכללית, וככה זה להיות קרבית, זה לחשוב כמו הבנים) ואת עצמן הן תופסות כ''יוצאות דופן''.

בקיצור, משהו קורה לבנאדם כשהוא מחליט להיות ''חלוץ'' באיזה תחום או לשבור מוסכמות ''מבפנים''. הוא פשוט נקלע למצב שבפסיכולוגיה נקרא ''דיסוננס קוגניטיבי''. זה מצב שקשה להישאר בו לאורך זמן, ויש דחף לפתור אותו. לשנות עמדה קיימת או שיפוט ספציפי.

לעשות קריירה בתקשורת מתוך התקדמות בתוך מערכת חילונית, זה להיכנס ל''סדנא'' פסיכולוגית כזאת... אני לא מכירה אף אחד ששרד אותה ונשאר בעל עמדות דתיות אותנטיות.

(ועכשיו מוטי שקלאר, הדתי, מנכ''ל הרשות, סוגר את רדיו מורשת, כבשת הרש הרדיופונית...)

והשאלה היא, למה להתעקש לשחק במגרש שלהם?

למה ''לחדור'' לגל''צ השמאלנית, שבמבחני הכניסה שלה, בפרק על ידע כללי - אין אף שאלה אחת ביהדות.

למה זה נראה ''הישג''?

כי שורש המחלה הוא רגשי הנחיתות מול החילוני. נדמה לך שהם עושים את הדבר ''האמיתי'' ומה שדתיים עושים זה חיקוי חיוור...

וכמו שכתבתי שוב ושוב, בלי ללמוד פנימיות התורה, חסידות, לעולם לא תביני את מה שאני כותבת כאן.

רק פנימיות התורה פוקחת עיניים, מפני שהיא מלמדת להבחין בקליפות.
ופתאום יהודי מבין שכל העולם שייך לקב''ה, וכל מה שנברא בעולם נברא לכבודו, הקליפות והטומאה זה רק ניסיונות.
השליחות של יהודי היא להשתמש בכוחות הנשמה שלו, שהיא חלק אלוקה ממעל, חלק מהאור אינסוף ברוך הוא, כדי ''לעשות לו יתברך דירה בתחתונים''. בשביל זה נברא העולם.

כל מה שיש בעולם, כל הכשרונות שיש ליהודי, כל האמצעים הרוחניים והגשמיים, נועד לעשות ''דירה בתחתונים''.

יום אחד יעשו קולנוע מהמם, בקדושה.
אבל זה יקרה אחרי שיבינו שבשביל לעשות קולנוע מהמם, לא צריך ללמוד תולדות הקולנוע אצל חילונים או אצל גויים. את הצדדים הטכניים - כן, ודאי. אבל את התכנים???

וכנ''ל בכל תחום.

יצירה שנולדת מקדושה, יש לה עוצמה רוחנית אחרת. ותדעי לך שחילונים ישר מרגישים בזה. יש לי שלוש חברות מ''בצלאל'' שחזרו בתשובה (לפני שאני גיליתי את החסידות).

את רוצה למזער שנאה?
תזמיני חברות ''חילוניות'' לחתונה דתית. תראי לבד איזו השפעה דרמטית יש לזה. אלף כתבות טלויזיה ''הוגנות'' לא ישיגו את אותו אפקט.

הנה, נתתי לך מרשם בטוח.
אם כל דתי לאומי בארץ היה מזמין פעם בחודש מכר חילוני לחתונה או לסעודת שבת, משהו דרמטי מאד היה מתרחש בארץ. זה בדוק באלף אחוזים.

ה''קליפה'' נשברת כשהיא פוגשת בקדושה אמיתית. פתאום את מגלה שהחילוני האנטי שמולך פשוט מעולם לא טעם את הטעם.

ואת יודעת מה? מי שחי בסביבה של דתיים ''לייט'' גם הוא לא תמיד טעם את הטעם...

ראיתי עתונאים חילונים ציניקנים בוכים בחופות חסידיות. ממש כך. אף חסיד בסביבה לא התרגש כמוהם, אבל הם נמסו.

כי יש סוד בכל זה. ובסוד הזה בדיוק עוסקת פנימיות התורה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

אתה בעצמך מראה את הקשר לתוחלת החיים.

כיום תוחלת החיים ארוכה הרבה יותר ולכן אפשר וצריך להתחתן מאוחר הרבה יותר.

הקיפודים היו תמיד פרימיטיביים.

הגב לתגובה זו

החברתית,
ובזה אתה מתגאה.
אל תשכח שאז היית מתחיל לעבוד לפרנסת משפחתך בגיל שש ועוזר לגדל את המשפחה ברגע שעמדת על רגליך. לא היתה להם ילדות.
היום רק תנסה לחתן שני בני 13 , תקבל גנון.
והאנלוגיה לגיל המתאים לחיול ממש גרועה. ילד זה לא רובה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

זאת לא היא, אלא האנשים מהאתר.

הגב לתגובה זו