הגב לתגובה זו

ראה כאן:

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART1/547/675.html

הגב לתגובה זו

ואין דבר רחוק יותר מאשר לקרוא לזה ''החוק'' (במשמעות מודרנית או של טרום היהדות).

משה דיבר בשם האמת.

הגב לתגובה זו

משה היה זה שנבחר להביא את דבר הא-ל לעם. במובן הזה הוא היה השלטון, ושלטון הוא זה שקובע את החוק. לכן משה היה החוק. במקומות אחרים מלכים אחרים שמלכו בשם האל (בלע''ז זה נקרא DEI GRATIA, תסתכל למשל על הכתובות שעל המטבעות האנגליים) קבעו חוקים משל עצמם כיוון שהם היו הלשטון והוסמכו לקבוע את החוק. וכמובן שגם הם דיברו בשם האמת. כל זה לא משנה שיש מי שהורג בשם הא-ל באמת או כי הוא שמע קולות כאלו ואחרים (דוגמאת פנחס שבו עסקינן או יריב ברוכים שהצית בתי בושת, על יושבותיהם לפני מספר שנים) ויש מי שהורג באישור השלטונות והחוק שלפעמים גם הם עצמם שואבים את סמכותם ממקור אלוהי כזה או אחר-לדוגמא חיילים. מי שלא זוכה מראש לאישור החוק הוא קיצוני, ולוא רק כיוון שהוא מערר את הבטחון הציבורי ואת הסדר הקיים ויכול להביא למציאות אלימה שבה איש את אחיו חיים בלעהו. זה ההבדל בין מעשה לינץ' לבין הוצאה להורג. ללינצ'אים ברור שהם עושים צדק, אבל האזרח התמים שעובר ברחוב חושב לעצמו: מחר זה אני שם על החבל. מחשבות כאלו לא טובות לסדר הציבורי. בהוצאה להורג יש הליך מסודר והאזרח הפשוט יודע שנעשה הצדק ושאם הוא עצמו ישמור על הכללים מובטחת לו שלמותו.

הגב לתגובה זו

משה דיבר בשם המוסר. היהדות שונה באופן ניכר מהתרבויות שהזכרת, שכן בניגוד להן היא רואה את הפרת החוק בחיוב, במקומות שבהן היא נדרשת.

לכן עליך להבין, כי ביהדות חלק מהחוק היא האפשרות, החיובית לעיתים, לסרב לו.

הכרה בעובדות האלה מפרה את החלוקה שניסית להביא בין ''קיצונים'' ו''שומרי חוק''.

להרחבה, ראה כאן: https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART1/547/675.html

וכן: ''המקור היהודי למסורת האי-ציות המערבית'', יורם חזוני, תכלת 4, קיץ התשנ''ח / 1998.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ההבחנה בין חוק לבין מוסר לא חשובה כאן. משה היה מנהיג שהעם קיבל את סמכותו, כרגע למה. כיוון שכך יש הבדל בין המקרה שבו משה הורה לאנשים להרוג, כשם שהממשלה בימנו מורה לחיילים להרוג ומקרה שבו אדם על דעת עצמו קם ועושה מעשה, כמו פנחס או כמו יריב ברוכים. מי שעושה מעשה, ואפילו השלטון תומך בעקרון שמאחורי המעשה. קראתי לאחרונה ספר היסטוריה (''שכנים'', ליאן טומש גרוס) ובו מתואר מקרה שבו הנאצים בפולין אסרו על הפולנים להרוג יהודים על-דעת עצמם. וכל-כך למה? כי הגרמנים חסו על חיי היהודים? לא, כי זה יצר אי-סדר (גופות שאף אחד לא לקח עליהן אחריות ונוצרה סכנת מגפות.). לכן התנך לא אוהב קיצוניים. לא כי הוא מתנגד לעצם ההריגה, אלא כי הוא מתנגד להריגה לא ממוסדת.
מעניין לציין את פרושו של בנימין לאו על פרשת פנחס: אלוהים כרת ברית של שלום עם פנחס, כדי להרגיע אותו. אליהו, בתורו הורג את הכוהנים, ואז מנסה להסביר לאוליהם למה הוא בורח. אלוהים מסה לרמוז לאליהו שדרכו שגויה (הוא לא מתגלה ברוח, ולא באש ולא ברעש, אלא בקול הדממה הדקה-וזה השלום) ואז, כשאליהו מסרב להבין את הרמז ומתעקש לטעון שהוא הצד הפגוע (קנא קנאתי) אלוהים מחליף אותו באלישע. (זה שאלישע הביא למות הילדים בגלל שלעגו לו...זה עניין אחר לגמרי.)

הגב לתגובה זו

אחד מעקרונות היסוד של היהדות הוא ההבחנה בין חוק ומוסר. זה אחד ההבדלים העקרוניים בין הפגאניות ובין היהדות. לא מקרי הוא שהבאת את הנאצים כדוגמא - הנאציזם היה הפגאניות בהתגלמותה. חבל שאינך מבחין.

לא הפתיע אותי פירושו של רב הגירוש בני לאו. הנ''ל הוא אדם בלתי מוסרי בעליל המקדש את החוק. לומר ''כדי להרגיע אותו'' על אדם כפנחס זוהי העלבה. אם הכוונה היא שבברית הזו יש הכרה בנחיצות הנעשה, אז זוהי פרשנות נכונה.

למה הדבר דומה? לצל''ש שניתן לחייל שביצע מעשה בלתי חוקי ובכך הציל את המבצע. ע''ע סרן צביקה גרינגולד, שרימה את צה''ל ואת הסורים והציל בכך את מדינת ישראל. על כך זכה צביקה לעיטור הגבורה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ובכל זאת- היהדות היא לא דת של מוסר אלא של חוקים. יש חוקים שהם מוסריים, נניח: את זכר לא תשכב משכבי אשה ויש חוקים שאין קשר בינם לבין המוסר, נניח: לא תשים שרט בבשרך. לשינהם אנחנו מצווים להתיחס באותה המידה. גם היום היהדות היא דת של חוק: באיזה טמפרטורה לבשל את היין כדי שאפשר יהיה לשתות אותו גם אם נגע בו גוי? כמה זמן אחרי עלות השמש מותר לקרוא תפילת מנחה? הכל חוקים, אין קשר בכלל למוסר. גם כשהחכם אומר ''שמע בן מוסר אביך...'' הוא מתכוון לחוקים.
שוב, יש חוקים שהם מוסריים (לא תרצח) ויש חוקים שלא (שעטנז) אבל לכולם, באופן תאורטי יש אותו משקל וצריך להקפיד עליהם. וההקפדה על החוקיםפ האלו, שאנחנו קוראים להם מצוות היא מהות היהדות (האורתודוקסית, אם אתה רפורמי או קונסרבטיבי זה משהו אחר), ולא, ההקפדה על חוקי המוסר.
ולעניינו: ההבדלה בין חוק ומוסר במקרה שלנו מתבטאת בכך שגם אם שכן שלך סוחר סמים, אתה לא יכול לכלוא אותו במחסן או במרתף בבית שלך למשך שלוש שנים, למרות שמבחינת המוסר הוא צריך להענש. לעומת זאת, למשטרה ולמערכת בתי המשפט יש סמכות לעצור את האיש ולכלוא אותו בחדר קטן לשלוש שנים. למה? כי הם פועלים במסגרת החוק. להם יש אישור מהשלטון (הממשלה, או משה במקרה של פנחס) לפעול לאכיפת החוקים. והשלטון בתורו מקבל את סמכותו להפעיל את זרועותיו השונות (צבא, משטרה, אגף הגביה...) מסמכות עליונה יותר. במקרה של משה הסמכות באה מאלוהים, במקרה שלנו המסכות באה מהעם, במקרה של האימפריה הרומית הסמכות באה מצד המשמר הפראיטוריאני ובמקרה של לוק הסמכות באה מצד החברה עצמה.
ולכן פנחס הוא מקרה יחידאי. כי בו מדובר על כך שאדם לוקח את החוק לידיו ומשמש גם שופט וגם תליין ללא אישור. במציאות של היום פנחס כזה היה יכול להקים מחסום באמצע הכביש ולגבות 500 ש''ח מכל נהג שילדיו לא חגורים מאחור (כי זה מה שקובע החוק).
איפה עוד אנחנו רואים מקרה ''פנחסי'' שכזה? אצל אליהו, נכון. וגם אצל מקרה פלגש בגבעה, שבו איש אחד, פשוט, מכריז על דעת עצמו מלחמה נגד שבט בנימין. ואת מה שחושב הסופר על המקרה הזה אנחנו רואים מיד לאחר הסיפור: ''ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.'' כי כשאין שלטון ואין ציות לשלטון,איש את רעו חיים בלעהו.

שמחתי לראות את האופן המנומס שבו זלזלת ברב לאו ובפרושו ל''פנחס'' שמעתי, באמת שיש בכל דור אדם אחד שיודע את התורה כולה על בוריה ככה שהוא אינו צריך עוד להוסיף וללמוד והעמיק, והוא יכול לזלזל בתלמידי חכמים, בכבודם ולדרך שבה הם מפרשים את התורה. שמעתי שרק אותו האדם יודע את הפירוש האמיתי של כל אות וקוצו של יוד בתורה, בעוד שאנחנו הקטנים צריכים להוסיף וללמוד, ולא לחסר מהתורה איפלו טיפה אחת. אני שמח לדעת שאותו האדם הוא עמיתי המכובד לדיון הזה (על הפגיעה בכבודי, יצאת קצת דביל...אני מוכן למחול עכשיו, כשאני ניצב אל מול השכינה עצמה).

הגב לתגובה זו