האם בייניש הוא ''בלתי שפיט''
האם יועץ משפטי לממשלה רשאי להחליט בעניינו של בייניש? והאם אפשר לשפוט את בייניש בישראל?
שבתאי עזריאל, גלובס, 15.2.05
בימים אלה הודיעה הפרקליטות, שאין מקום להגיש כתב אישום נגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים ויו''ר העמותה, יחזקאל בייניש, בעלה של דורית בייניש, שופטת בית המשפט העליון, המועמדת לכהן כנשיאה הבאה של העליון.
הקשר המשפחתי מעורר שתי שאלות עקרוניות: האם יועץ משפטי לממשלה רשאי להחליט בעניינו של בייניש? והאם אפשר לשפוט את בייניש בישראל?
החלטה בדבר העמדה לדין היא ''מעין-שיפוטית'', כפי שקבעה השופטת דורנר בע''א 6356/99, חטר-ישי נ' ארבל, וחלים עליה כללי הפסלות החלים על שופטים, כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט. בעיקרון, כללי האתיקה אסרו על שופטים להימצא בניגוד עניינים, אך החוק תוקן במארס 2004, אחרי שהשופט תיאודור אור טען, שכללי האתיקה לא מחייבים וסירב לבקשת העיתונאי יואב יצחק לפסול עצמו, כשחברו עו''ד פיני רובין הופיע בפניו, בהליך נגד הורביץ (יו''ר טבע וגיסו של השופט מישאל חשין).
מעתה, החוק מחייב שופט לפסול עצמו כשיש לו עניין ממשי בתוצאות ההליך, בצד להליך או בעורך-דינו. מהחוק עולה, שמזוז ופרקליטיו, המרבים להופיע בפני השופטת בייניש, החליטו בעניין בעלה כשנמצאו בניגוד עניינים, והיה עליהם לפסול עצמם.
מצד שני, אין אפשרות לשפוט את בייניש גם אם יוחלט להעמידו לדין. בסעיף 24 לחוק בתי המשפט נקבע: ''שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, יקבע נשיא בית-המשפט העליון את בית-המשפט אשר ידון בהליך''. זוהי החלטה מינהלית, שהנשיא ברק אמר עליה את דעתו: ''יש לנתק את הזיקה (האמיתית או הנחזית) בין שופט כבעל דין לבין ערכאה שבה הוא מכהן או ערכאה הכפופה לסמכותו הערעורית'' (בש''א 5705/00).
היות שכל הערכאות כפופות לסמכותו הערעורית, עולה, ששופט בית המשפט העליון הוא ''בלתי שפיט'' בישראל, ומכנים זאת ''לאקונה''. הכלל חל גם על קרובי שופט. בבש''א 6732/99, שדנה בבעל דין שהוא אחי שופט מכהן באותה ערכאה, החליט ברק: ראוי כי רציונלים אלו יחולו גם כשבית-משפט מתבקש לדון בעניינו של קרובו (מדרגה ראשונה) של שופט מכהן בו. מצב שבו נדון עניינו של קרוב בבימ''ש שבו מכהן השופט, תקשה על השופט הדן, על השופט הקרוב למתדיין ואולי גם על בעלי הדין. כן, זה עלול לפגום בתדמית ובמעמד המערכת השיפוטית.
ח''כ מיכאל איתן, שאליו פניתי עם הסוגיה ענה, שהוא ''ער לבעיה של ניהול תביעה כשאחד הצדדים הוא שופט בימ''ש עליון, אך המקרה נדיר מכדי לחוקק חוק. אם תגיש לי הצעת חוק אבחן זאת בכובד ראש''. לשכת עוה''ד החליטה שלא להתערב
הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

דורית ביניש - שופטת בבית המשפט העליון
אשתו של יחזקאל ביניש (המעורב כתובע או כנתבע בהליכים משפטיים שונים), אמה של דניאלה ביניש (לשעבר פרקליטה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, שנהגה להופיע בפני חבריה לערכאה), חברתה של עדנה ארבל (מי שנבחרה בדיל לבית המשפט העליון) ועוד ועוד...

דורית בייניש: שופטת בית המשפט העליון בתה, דניאלה בייניש, התמחתה אצל נאוה בן-אור, מבכירי פרקליטות המדינה (שפרשה באחרונה). לאחר מכן היתה בן-אור ממונה על דניאלה ביניש ובאותה עת הופיעה לפני אמה, השופטת דורית בייניש. דניאלה בייניש עובדת עדיין בפרקליטות המדינה בירושלים ומופיעה לפני עמיתיה של אמה, שופטי בית המשפט העליון, בהם חברתה הטובה עדנה ארבל. ולבסוף אוסיף ואומר שזוהי חונטה של נישאים מעם, שמעולם לא נבחרו על ידי העם, ומשנבחרו ע''י חברי החונטה - בחירתם לכל החיים. באופן הכי אנטי-דמוקרטי הם משפיעים על כל פן בחיי כולנו, והשפעתם חסרת כל פרופורציה למיעוט שבחר בהם.

כתבת דיוקן על דורית בייניש - נשיאת העליון הבאה.

בכתבה ארוכה ומפורטת מעלה משה גורלי את דמותה של בייניש כתככנית אמביציונית, מאלו שהבחישה ומינוי מקורבים הן לחם-חוקם. בפרקליטות - בייניש מפתחת את מנגנון תפירת התיקים על מועמדים בעלי פוטנציאל איום על האליטות, בישולם על אש קטנה ושמירתם בכספת ל''עת סגריר''. לאחר הבאתה לעליון ע''י ברק, שכללה בכישוריה היא ופיתחה לדרגת מועדון חברים סגור את טכניקת ה''חבר-מביא-חבר''. בינייש - שמאל קיצוני בדעותיה ומשפטנית בינונית בכישוריה, יוזמת יחד עם ברק שורה של מינויים מניפולטביים במהלך השנים, המעצבים בכניסתה לכס הנשיאות את ''סביבת העבודה'', שאקורד הסיום לה היא בדחיית מועמדותן של נילי כהן ורות גביזון לשופטות עליונות ומנגד קבלתה של חדלת האישים כעדנה ארבל.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/074/837.html

הגב לתגובה זו

במערכת המשפטית ביקשו להימנע עד כמה שאפשר מ''הכתמת'' ההליכים הפורמליים הכרוכים במינוי ביניש לנשיאת העליון, בשל ההליכים הפליליים נגד רמון. אלא שגם הוראתו של מזוז לרמון להימנע מעיסוק במינוי שופטים לא סייעה בדבר: רמון לא יכול היה לחתום על ההודעה ב''רשומות''; ברק, שיזם את הגשת שמה של ביניש כמועמדת, ביקש לא להיות זה החותם על ההודעה; וכך נותר אוקון כאופציה אחרונה. מדובר באחת הפעולות האחרונות של אוקון כמזכיר הוועדה לבחירת שופטים וכמנהל בתי המשפט, שכן הוא אמור לפרוש מתפקידו בעוד כחודש, בשל יחסיו הרעועים עם ביניש.
התוצאה של ההליך הבעייתי היא שהפרסום הכללי לציבור על מועמדותה של ביניש ייעשה רק אחרי שלא ניתן יהיה עוד להוסיף שמותיהם של מועמדים נוספים. בנוסף, הוועדה תכונס בהתראה הקצרה מ-21 ימים. לדברי גורם בכיר במערכת המשפטית, ''כל המטרה היתה להכשיר מבחינה פורמלית את יכולתה של הוועדה להתכנס כעבור 21 יום, והפרסום עוד נעשה יומיים לפני המועד האחרון, כדי להימנע מתקלה''. לדברי הגורם הבכיר, כלל לא ברור אם הכללים מחייבים פרסום ב''רשומות'' של מועמדים לנשיאות העליון, אך כדי להימנע מתלונות הוחלט לפרסם את ההודעה.
דוברת בתי המשפט מסרה, כי ''פרסום המועמדות נעשה ברגיל על ידי השר. במקרה זה פעל מנהל בתי המשפט על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ועל פי הנחיית נשיא העליון''. מלשכת רמון נמסר, כי הוא לא היה מעורב בהליך.

הגב לתגובה זו

הוועדה לבחירת שופטים פירסמה בהיחבא את מועמדות ביניש לנשיאות העליון; רמון לא חתם על ההודעה
שלח באי-מייל
09:38 | 18.8.2006 יובל יועז
תגיות: בית המשפט העליון, דורית בייניש, הוועדה לבחירת שופטים, חיים רמון
נסללה הדרך למינוי השופטת דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון, לאחר פרישתו לגמלאות של הנשיא אהרן ברק בעוד כחודש: הוועדה לבחירת שופטים פירסמה שלשום בהיחבא את שמה של ביניש כמועמדת יחידה לדיון במינוי נשיא לעליון, בישיבה הקרובה של הוועדה.
בניגוד לנוהג המקובל, נמנעה הוועדה מפרסום שמה של ביניש במודעות בעיתונות ובהודעה באתר בתי המשפט והסתפקה בפרסום ב''ילקוט הפרסומים'' שבמסגרת הפרסום הרשמי ב''רשומות''. הוועדה היתה אמורה להתכנס ב-7 בספטמבר, שבוע לפני מועד פרישתו של ברק, כדי לבחור את ביניש לנשיאה. אולם, לאחר שהוחלט אתמול להגיש כתב אישום נגד יו''ר הוועדה, שר המשפטים חיים רמון, לא ברור אם הכינוס יתאפשר.
ההודעה ב''רשומות'', שנושאת את התאריך של יום שלישי השבוע, פורסמה שלשום. בדרך כלל חתום על הודעות מטעם הוועדה לבחירת שופטים מי שעומד בראשה - שר המשפטים. אולם, בשל ההליכים הפליליים נגד רמון, חתום על ההודעה דווקא מזכיר הוועדה, מנהל בתי המשפט בעז אוקון. ההחלטה שאוקון יחתום על ההודעה התקבלה בשיחות בין ברק ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ובין מזוז לרמון.
לפני פרסום ההודעה ב''רשומות'' עידכן אוקון את רמון - שמנוע מלעסוק בענייני מינוי שופטים - על הפרסום. באופן יוצא דופן פרסום שם המועמדת גם לא לווה בהודעה על מועד כינוס הוועדה. רק לאחר שיתברר מתי ניתן לכנס את הוועדה, מתכוונים בהנהלת בתי המשפט לפרסם גם באמצעים נוספים את דבר מועמדותה של ביניש.

הגב לתגובה זו

הדרך לנשיאות בית המשפט העליון
בשנת 2006 הודיע שר המשפטים חיים רמון כי הוא מבטל שיטה זו ומחייב מעתה רישום פרוטוקול דיונים בוועדה לבחירת השופטים. הוא הוסיף כי הוא רואה את ביניש כמועמדת הראויה לתפקיד אך רמז שמינויה לא יקבע בצורה אוטומטית. בעקבות פתיחת חקירה משטרתית נגד השר רמון בגין הטרדה מינית, התמנה מאיר שטרית כממלא מקום שר המשפטים. מיד עם כניסתו לתפקיד, החזיר את שיטת הסיניוריטי וביטל את ההחלטה להנהיג פרוטוקולים בדיונים.
עם פרישתו של השופט מישאל חשין, ב-16 בפברואר 2006, התפנה כיסאו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון. מאחר שעל פי הנוהג המוסכם, השופט הוותיק ביותר לאחר הנשיא מתמנה כמשנה לנשיא, צפויה הייתה הוועדה לבחירת שופטים למנות את ביניש כמשנה לנשיא, אך מאחר שהוועדה לא כונסה במשך חודשים, מונתה ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון מבלי שכיהנה קודם לכן כמשנה לנשיא, לראשונה בתולדות בית המשפט העליון.
מספר אישים, כדוגמת אמנון רובינשטיין, התנגדו למינויה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון על פי שיטת הסיניוריטי. מנגד, התמיכה הרחבה בביניש התבטאה בהצבעה על בחירתה, ואכן ב-7 בספטמבר החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד על אישור מינויה לנשיאות בית המשפט העליון.
ב-14 בספטמבר 2006, עם פרישתו של הנשיא אהרן ברק, הושבעה ביניש לנשיאת בית המשפט העליון [5].
[עריכה] בתור נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש היא האשה הראשונה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. היא צפויה למלא תפקיד זה במשך 6 שנים, עד שנת 2012 שבה תגיע לגיל 70, שבו לפי החוק על השופט לפרוש מתפקידו.
הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

משה גורלי מדגיש כי התנהלות מערכת המשפט תרמה לערעור אמון הציבור במוסדות המדינה

18/5/2005

גם למערכת המשפט תרומה לערעור אמון הציבור באישים ובמוסדות שמנהלים את חייו. עיקר תרומה זו איננה נזקפת דווקא לתוצרים המקצועיים שלה, אלא לפוליטיקה ולנפוטיזם שפשטו בה, למינוי בני משפחה ומקורבים לכל חלקה טובה.

הדוגמאות לא חסרות: אשתו של אהרן ברק, הבת של דורית בייניש, הבת של מנהל בתי המשפט הקודם דן ארבל, היועץ המשפטי הקודם אליקים רובינשטיין ורעייתו מרים. לעתים נדמה שאין מערכת משפחתית יותר מהשירות הציבורי השיפוטי.

בשנים האחרונות נחשפה גם הפוליטיקה הירודה של המינויים לבתי המשפט ובעיקר בית המשפט העליון. קודם זה היה השופט מישאל חשין שיצא חוצץ נגד מינוייה של השופטת איילה פרוקצ'יה שהרשיעה את גיסו אלי הורביץ. חשין, שמשמש גם כממונה על האתיקה של השופטים, היה חייב להימנע מהתערבות במינוי זה. פסילתה של פרופסור נילי כהן תוך הפרחת השמצות לגביה, ומבלי לאפשר לה להשמיע את עמדתה, היא דוגמא מצוינת להתנהלות שבגינה היה בית המשפט משפד אחרים, אבל נמנע מליישם את אותן נורמות על עצמו.

מינוייה של עדנה ארבל הוא דוגמא נוספת לחברה שמביאה חברה תוך עקיפת כל סימני השאלה המטרידים שנלוו למינוי. וכשמשווים מינוי זה להתנגדות העזה לפרופסור גביזון, מתחזקת התחושה שלמועדון העליון מתקבלים רק חברים או יס-מנים. ואם כבר מדברים על חברי מועדון, צריך לזכור את סדרת הזיכויים של בכירי צווארון לבן כיעקב גנות, רפי הוכמן, שמחה דיניץ ואחרים, זיכויים שחלקם התמוה סיפק רוח גבית לשחיתות, רוח שהתחזקה בסדרה ארוכה של חקירות מתוקשרות שלא הניבו דבר, מלבד כותרות ותחושה קשה שהותיר היועץ המשפטי הנכנס מני מזוז שדיבר על סימון מטרות ושיקולים זרים באכיפה. ההתנגשות בין משטר ארבל למשטר מזוז במשרד המשפטים הגבירה בלבול ומבוכה: מה תורם יותר לשחיתות - האינפלציה בהפעלת הכלי הפלילי, או הריסון שבהפעלתו.

בכל מקרה, התחושה ששלטת היא שהרשעה פלילית היא חזות הכל, וכל מה שלא נושק לרף הגבוה הזה הוא כשר. זהו גן העדן של השחיתות הציבורית שבתוכו חוגגים פוליטיקאים, חבריהם, מקורביהם ובני משפחתם. זהו גן העדן שהמערכת המשפטית לא השכילה להפוך לגיהנום. לא במעשה ולבטח לא בדוגמא אישית.

הגב לתגובה זו

דניאל פרידמן פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) ומאפריל 2007, שר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט.
דניאל פרידמן נולד בארץ ישראל, והוא דור שביעי בארץ מצד אמו. למד בתיכון גאולה במגמת גיאוגרפיה וידיעת ארץ ישראל, שסבו, ישראל ויינברג, יסד, והיה פעיל בצופים. ב-1953, בגיל 17, החל כעתודאי את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ו''היה מבריק ובולט בגישתו המשפטית כבר בלימודים'', כדברי השופט בדימוס ורדי זיילר. שם הכיר את מישאל חשין, יצחק זמיר, אהרן ברק ויצחק אנגלרד אך התיידד עם ברק בלבד, ועל כך אמר לימים פרופ' קלוד קליין, ''פרידמן הוא תל אביבי שפיתח חשדנות כלפי האליטה הירושלמית'' [1]. בתום לימודיו התגייס לפרקליטות הצבאית. לאחר שירותו הצבאי, החל להתמחות אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן, לימים נשיא בית המשפט העליון, ואחר כך היה למתמחה של עו''ד ברוך זייגר. בטרם הסמכתו, השלים את ספרו הראשון, ביטוח רכב מנועי [2].
למד לתואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת הרווארד ולתואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנות השישים כיהן כעוזר אקדמי לפרופ' זאב צלטנר, ולאחר מכן מונה לפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1974 - 1978 היה לדיקן הפקולטה. ממייסדי מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב ומנהלו הראשון. מחזיק הקתדרה למשפט אזרחי והשוואתי ע''ש דניאל רובינשטיין באוניברסיטת תל אביב. כיהן כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים באוניברסיטאות הרווארד, לונדון, פנסילבניה ופורדהאם.
בשנות השבעים נמנה עם ממייסדי מפלגת ד''ש, ממנה פרש לאחר הבחירות לכנסת התשיעית, שהתקיימו בשנת 1977, אך המשיך להיות מזוהה עם מפלגת שינוי לאורך השנים, ואף תפס את אחד המקומות האחרונים במרצ, עת הייתה הרשימה המשותפת של שינוי, רצ ומפ''ם ב-1992, וכן את המקום ה-120 ברשימת שינוי בבחירות לכנסת ה-16.
כתב יחד עם נילי כהן את סדרת הספרים 'חוזים' (המכונה ''פרידמן-כהן'' על ידי הסטודנטים) שנחשבת לאחד משני הספרים החשובים בתחום. על הכרך הראשון בסדרה הם זכו בפרס זוסמן. כן זכה בפרס מינקוף על מצוינות במשפט. בשנת 1983 הוענק לו פרס צלטנר למשפט. בשנת 1985 התמנה לחבר בוועדת בייסקי לחקירת ויסות מניות הבנקים. בשנת 1991 קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט. ב-1990 הקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל ועמד בראשו עד שנת 1997. בשנות השמונים והתשעים דחה פרידמן את הצעותיהם של מאיר שמגר ואהרן ברק להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. עסק לעתים גם בפרקטיקה פרטית, החל משנות השישים ועבור בשנות התשעים, עת כתב חו''ד בתשלום בעבור הבנקים הישראלים נגד דו''ח בעניין הסדר החובות של התנועה הקיבוצית אליהם [3].
פרידמן נחשב נחשב מומחה למשפט מנהלי, למשפט השוואתי ולמשפט אזרחי - דיני חוזים, דיני ביטוח ודיני נזיקין, ופרסם מאמרים רבים בתחומים אלה, בכתב העת ''עיוני משפט'' ובכתבי עת נוספים. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון האמריקאי למשפטים והאקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. היה חבר במספר ועדות ייעוץ משפטיות, ובהן הוועדה בראשות אהרן ברק שעסקה בחיבור תזכיר חוק דיני ממונות. מראשוני התומכים ברעיון החוקה לישראל. מתנגד להגירת עבודה לישראל, במיוחד של פלסטינים [4], ולזכות השיבה [5].

הגב לתגובה זו

פרופסור דניאל פרידמן, פרסם מאמר ב''המשפט'', כתב עת של המכללה למינהל, בשם ''פורמליזם וערכים - בטחון משפטי ואקטיביזם שיפוטי''. הפעם מגיע הקול מכיוון לא צפוי - מהאקדמיה, ממי שכבר נוכח בתהליכים אגב קריאת פסקי דין בלבד!!!. אצטט חלק ממילות הסיכום שלו:

''....משנות השמונים לערך של המאה הקודמת החלה תפנית, שבמסגרתה אנו עדים למעבר מאקטיביזם שיפוטי מתון וזהיר לאקטיביזם שיפוטי חריף, שהרחיב באופן דרסטי את שיקול דעתם ואת כוחם של בתי המשפט. דרישות פורמאליות שצומצמו כבר בתקופה הקודמת, נמחו כמעט לחלוטין, והערכים שעליהם ביקשו דרישות אלה להגן נותרו לחסדו של שיקול דעתו של בית המשפט, שתפיסת עולמו החלה לדחוק את לשון החוק ואת לשונם של המסמכים הכתובים.

כל זה נעשה כמובן בשל ערכים שבית המשפט מאמין בהם, אולם התהליך גבה מחיר כבד. המכנה המשותף של הקהילה המשפטית התערער, ובתחום האזרחי נפגע קשות הביטחון המשפטי. יחד עימו נפגעו לא אחת האוטונומיה של הצדדים, הציפיות הסבירות שלהם והאמון בבית המשפט, והתחזקה התחושה, המופרזת לדעתי, שבית המשפט הוא כל יכול ואיננו כפוף למגבלות כל שהן.

גבר גם הדחף להתדיינות במקרים שבעבר איש לא היה מעלה על דעתו להגיש תביעה, ועמו גדל גם העומס על בתי המשפט.

בתחום המשפט הפרטי התערער האיזון בין האוטונומיה של הצדדים לבין תפקידו של בית המשפט כמי שמפרש או מיישם את אשר הוסכם ביניהם. בתחום המשפט הציבורי התערער האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.....''

הגב לתגובה זו

המשפט, נהוג לומר, הוא כמו מטוטלת: נע מצד לצד. את מלוא עוצמתה של המטוטלת הזו חשה ברגעים אלו נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש. תמיכתה המרומזת בהרשעתו של חיים רמון הסתובבה כעת לעברה כחרב פיפיות, עם מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים ועם מינויו האפשרי של מנהל בתי המשפט לשעבר בעז אוקון לתפקיד מנכ''ל המשרד.

השניים הללו, בלשון המעטה, ''צהובים'' לבייניש. פרידמן התבטא בחריפות בשנים האחרונות נגד שיטת הסיניוריטי, על פיה נבחרה בייניש לתפקיד בהיותה השופטת הוותיקה ביותר בבית המשפט העליון. ''מדובר בנוהג פסול ביותר'', הוא אמר בעבר, והגדיר את הבחירה לפי ותק כפעולה ''בלתי חוקית''.
מערכת היחסים של בייניש עם אוקון מסובכת אף יותר. אוקון, בן טיפוחיו של ברק, נלחם יחד עמו בניסיונו למנות את פרופ' נילי כהן לבית המשפט העליון. בייניש, שנעמדה על רגליה האחוריות על מנת לסכל את המינוי, לא מחלה על כך. מחנה התומכים של אוקון סומן וכדרכה של בייניש, כשהבשילה העת, הגיעה הנקמה. כשהתמנתה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון היא ביקשה להחליף את אוקון בתפקידו, וזה בתגובה עזב את תפקידו כמנהל וכשופט מחוזי בטריקת דלת.
אך בייניש היא לא היחידה שיודעת לנקום את נקמותיה. מאבק טיטנים במערכת המשפטית הוא כעת עניין של זמן, ועושה רושם שלכך בדיוק מכוון ראש הממשלה אהוד אולמרט. רמון, שרמז בעבר כי בכוונתו לשנות את שיטת הסניורטי ולבצע מהפכות מרחיקות לכת במערכת, כבר איננו בתפקיד - אבל ידידו אולמרט לוחם כעת את מלחמתו.
זהו, אם כן, יום הכיפורים של דורית בייניש. כשבהנהגת משרד המשפטים יתייצבו שני כוחות חזקים כל כך, עבודתה תהפוך לכמעט בלתי אפשרית. בכל הנוגע לאוקון, הרי שחילוקי הדעות בין השניים חצו כבר מזמן את הספירה המקצועית, ונדדו אל מחוזותיה של יריבות אישית קשה ומרה. בפרפראזה על האמרה הידועה שהושמעה בשעתו בעניינו של אריאל שרון, אוקון בוודאי יכול לסנן כעת לעברה של בייניש: ''מי שלא רצה אותי כמנהל בתי המשפט, יקבל אותי כמנכ''ל משרד המשפטים''.

הגב לתגובה זו

פרופסור דניאל פרידמן: '' התערער האמון בבית המשפט''
רבים מאיתנו מכירים את התחושה: אתה יושב בשיחה עם חברים שאינם מעולם המשפט, ובלי משים אתה מתוודה שהמצב גרוע. הבעיה היא שאחר כך קשה מאד לנמק את הדברים בשיחה קצרה, כי איך אפשר לומר שכל כך הרבה דברים חמורים קורים במערכת? זה נשמע לא רציני.

אבל אפשר לומר שבזמן האחרון, אנו נמצאים לפני רעידת אדמה גדולה. משהו בסוף מוכרח להתפוצץ. משהו שיביא להחזרה של מערך הכשרה רציני לעורכי הדין, משהו שיביא לניתוק חבל הטבור בין הפרקליטות ומשרת השופט, משהו שיחזיר את החוק למרכז הבמה ואת השופט לתפקידו המקורי, וגם משהו שישים קץ לחקיקה ראשית ומשנית שיש בה כלכ כך הרבה פופוליזם ותועלתניות נקודתית זרים לעקרונות בסיסיים של משפט תקין.

סנוניות ראשונות כבר מפלחות את האויר גבוה גבוה, וקול הציוץ שלהן עדיין רפה. ראיתי את דבריו של עו''ד יעקב נאמן המוזכרים למטה.גם את דבריו של ד''ר קלינג השופט בדימוס. אנשים שאינם חוששים עוד כמו רובנו והתחילו לומר דברים שפעם קשה היה להאמין שנשמע.

והנה עוד אחד: פרופסור דניאל פרידמן, פרסם מאמר ב''המשפט'', כתב עת של המכללה למינהל, בשם ''פורמליזם וערכים - בטחון משפטי ואקטיביזם שיפוטי''. הפעם מגיע הקול מכיוון לא צפוי - מהאקדמיה, ממי שכבר נוכח בתהליכים אגב קריאת פסקי דין בלבד!!!. אצטט חלק ממילות הסיכום שלו:

''....משנות השמונים לערך של המאה הקודמת החלה תפנית, שבמסגרתה אנו עדים למעבר מאקטיביזם שיפוטי מתון וזהיר לאקטיביזם שיפוטי חריף, שהרחיב באופן דרסטי את שיקול דעתם ואת כוחם של בתי המשפט. דרישות פורמליות שצומצמו כבר בתקופה הקודמת, נמחו כמעט לחלוטין, והערכים שעליהם ביקשו דרישות אלה להגן נותרו לחסדו של שיקול דעתו של בית המשפט, שתפיסת עולמו החלה לדחוק את לשון החוק ואת לשונם של המסמכים הכתובים.

כל זה נעשה כמובן בשל ערכים שבית המשפט מאמין בהם, אולם התהליך גבה מחיר כבד. המכנה המשותף של הקהיליה המשפטית התערער, ובתחום האזרחי נפגע קשות הבטחון המשפטי. יחד עימו נפגעו לא אחת האוטונומיה של הצדדים, הציפיות הסבירות שלהם והאמון בבית המשפט, והתחזקה התחושה, המופרזת לדעתי, שבית המשפט הוא כל יכול ואיננו כפוף למגבלות כל שהן.

גבר גם הדחף להתדיינות במקרים שבעבר איש לא היה מעלה על דעתו להגיש תביעה, ועמו גדל גם העומס על בתי המשפט.

בתחום המשפט הפרטי התערער האיזון בין האוטונומיה של הצדדים לבין תפקידו של בית המשפט כמי שמפרש או מיישם את אשר הוסכם ביניהם. בתחום המשפט הציבורי התערער האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.....''

אני מודה לכל מי שטרח וקרא עד כאן, כנראה שהסנוניות בכל זאת מתרבות ומדי פעם גם נבחין ביעפים נמוכים יותר וקרובים יותר לקרקע המציאות.

הגב לתגובה זו

שר לדוגמה יחי !!!
לכל שר חקלאות או שיכון יש מה לומר על עניינים אסטרטגיים. השר דניאל פרידמן, לראשונה בישראל, עוסק רק בענייני משרדו

למרות הכותרות הדרמטיות והמילים קשות שמלוות את הוויכוח ביניהם, האמת היא שאין לי מושג מי צודק, שר המשפטים דניאל פרדימן או נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. העימות מסעיר את עולם המשפט כמו גם את המערכת הפוליטית. אבל כאזרח ישראלי ממוצע, נעדר השכלה משפטית, אינני מסוגל לגבש דעה לכאן או לכאן.

פרדימן, כך אני מבין, חושב שהגיע הזמן לנער קצת את האבק שכיסה חלקים ממערכת המשפט ולרענן אותה. אפשר להבין מדוע הוא חושב כך. כל מי שהגיע בשנים האחרונות להיכל משפט, בכל הדרגים, יודע על בשרו שרענון כזה אכן דרוש: משפטים שנמשכים שנים על גבי שנים, שופטים שלא תמיד ברור כיצד הגיעו למעמד הרם, מין הרגשה שכניסה בשער בית משפט פירושה כניסה לפלנטה אחרת, ועוד חוליים ובעיות.

מהצד השני מייצגת ביניש את הגישה שפרדימן, בלהיטותו לרענן ולנקות, שופך את התינוק יחד עם המים. מי צודק? לא ברור.
אבל דבר אחד אני מוכרח לציין לזכותו של השר פרדימן: בפעם הראשונה מזה עידנים אני צופה בהשתאות בשר מכהן, שמתמקד בענייני משרדו. מדובר במהפך.

אנחנו, אזרחי המדינה, התרגלנו הרי לשמוע ולראות את שרי ישראל לדורותיהם מתראיינים מול כל מיקרופון מזדמן בכל נושא ובכל עניין, ולא מתרגשים מהעובדה שתרומתם למשרדים שעליהם הם מופקדים היא אפסית. שהרי כולם פוליטיקאים משופשפים ושאפתנים, שנושאים עיניהם למשרות גבוהות יותר במעלה הפירמידה השלטונית, וכרגע, מה לעשות, הם תקועים זמנית במשרדים אחרים.

הגב לתגובה זו

[עריכה] יחסיו עם מערכת המשפט בישראל
בעקבות סיכול מינויה לשופטת בבית המשפט העליון של פרופ' נילי כהן, שותפתו של פרידמן לעבודה האקדמית באוניברסיטת תל אביב וידידתו הקרובה, פרסם פרידמן סדרת מאמרים ב''ידיעות אחרונות'' שבה ביקר את בית המשפט העליון, ובפרט את דורית ביניש, ואת הכוונה למנותה לנשיאת בית המשפט העליון על-פי שיטת הוותק (''סניוריטי'').
פרידמן תמך בצמצום יכולתו של בית המשפט לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.
בעקבות הרשעתו של חיים רמון פרסם פרידמן מאמר (''ידיעות אחרונות'', 2.2.07), שבו תקף בחריפות את היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, את שופטיו של רמון ואת מערכת בתי המשפט בישראל. בין השאר כתב:
''היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות.''
עבודתו האקדמית של פרידמן זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל [8] וספריו בדיני חוזים, ועשיית עושר ולא במשפט נחשבים למובילים בתחומם ומשמשים כחומר לימוד וכמקור משפטי בפקולטות רבות למשפטים. עם זאת יש בקהילה המשפטית כאלה, כדוגמת מישאל חשין [9], המתנגדים לעמדתו הפוליטית ביחס למערכת המשפט.
[עריכה] ספריו

הגב לתגובה זו

יש להניף דגל צהוב לאות הזדהות
עם מר פרידמן והאג'נדה שלו ,
כל העם צהובון לבייניש ,
מר פרידמן המשך ביתר שאת אתה האנטי וירוס של החונטה האליטה הרודנית

הגב לתגובה זו

פרידמן איש של עקרונות

משה גורלי מסביר למי שלא יודע שהקרב הנוכחי בין פרידמן לביניש הוא מאבק פוליטי על כוח ושליטה
הציבור מבין שיש מלחמה, אבל לא בדיוק מבין על מה. ואם יבין, ספק אם ממש אכפת לו. ההתלקחות האחרונה היא סביב השאלה מי ימנה את הנשיאים וסגני הנשיאים בבתי המשפט. פרידמן מבקש לנתק את ביניש מהתהליך.

החוק נותן את סמכות המינוי בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, אלא שמציאות מתמשכת של נשיאים דומיננטיים כאהרן ברק ומאיר שמגר ושרים שסרים בדרך כלל למרותם, הפכה את היוצרות כך שנשיאי בתי המשפט שלטו במינויים. בדיוק כמו שהם שולטים במינויים לבית המשפט העליון, באמצעות המינויים בפועל. הם מחליטים מי מהמחוזיים יזכה לתקופת ניסיון בעליון, ומתעקשים שמינויי הקבע יבואו רק מהקבוצה הזו.

וכשפרידמן מבקש לטלטל את שתי המסורות האלה בתוך חודש, הגיוני שביניש תתפוצץ. מסורת היא ערך מקודש במשפט, במיוחד כשהיא מקדשת את שליטת נשיאי העליון במערכת.

אגב, לא בכל המקרים. בלהה גילאור מונתה בידי השרה לבני לנשיאת המחוזי בחיפה בניגוד לדעת ברק. גם גלית ויגוצקי-מור מונתה בידי השר רמון לנשיאת בית המשפט לנוער בניגוד לדעתו. אדמונד לוי מונה לעליון בלחץ שר המשפטים מאיר שטרית, בניגוד לדעת שופטי העליון. אלא שמחלוקות אלה לא קודמו למרכז הבמה הציבורית ולא הוצגו כניסיון של השר למוטט את מערכת השפיטה.

פרידמן, להבדיל, לא הולך על מינויים נקודתיים, אלא על העיקרון. לשיטתו, תלות השופטים והנשיאים בנשיא העליון אינה ראויה ויש לנתקה. הצעתו היא להעביר לוועדת איתור את בחירת הנשיאים עליהם ימליץ השר בהסכמת הנשיאה. זה אכן יקטין את אחיזת ביניש במינויים, אבל לא ברור למה זה אסון כזה גדול? הרי גם השר זז הצידה לטובת ועדת איתור. אלא שהמאבק הוא פוליטי על כוח, שליטה ומסורות. ובאמת, רק מאבקים כאלה מצדיקים את עוצמת הזעקה שעולה ממכתבה של ביניש.

הגב לתגובה זו

ואיך אתה מתכוון לקבוע מהי המדיניות הראויה אם לא על בסיס נסיון העבר?

אולי אתה מסוגל לנחש את העתיד ולספר לכולנו מה נכון לעשות?

נשמע כמו טיעונים בינישיים- לא ענייני ולא מתייחס קונקרטית לטענות.

הגב לתגובה זו

א.לגבי - ''יעד לחיסול משפטי''! לא פחות!

אכן כן, ורבים (בעיקר בימין) התריעו על כך.
לגבי רובינשטיין - יתכן שבזמן אמת זה היה נוח לו מסיבות פוליטיות והיום או שהתחרט על כך או שהוא דואג לתדמיתו בהיסטוריה ...

ב. לגבי '' ... מסקנת הכותב שיש לפצל ... ''

אכן, אם התפקיד ייפוצל, הרי שקטנים מאוד הסיכויים שכתבי אישום מופרכים מיסודם ועילתם פוליטית באופן בוטה וגלוי, בכלל יוגשו.
פיצול תפקידים זה הו אומנם תנאי הכרחי אך לא מספיק.
דרושה רפורמה מקיפה במערכת המשפט ואני מקווה (אם כי לא בטוח לחלוטין) שפרופסור פרידמן הולך בכיוון הנכון.
כמו''כ דרושה רפורמה מקיפה לא פחות בתשקורת הישראלית.

הגב לתגובה זו

לא הבנת כלום

הגב לתגובה זו

ללמדך שרפורמה במערכת הרקובה הזו הינה הכרחית. לא יתכן שאדם יעבור כך סתם, ללא תקופת צינון, מתפקיד של תובע לתפקיד שופט, ואני לא מתכוון דווקא ליועץ המשפטי לממשלה, אלא לכל תובע אחר. היתה לי ההזדמנות המפוקפקת לראות שופטים שלא ''החליפו את הדיסקט'' יחד עם המעבר מהתביעה את כס השיפוט.

הגב לתגובה זו

בהפרדת (פיצול) תפקיד היוע''מ והתובע הכללי. הוא כלל לא קשר את תפקידי פרקליט המדינה מול תפקידי היועץ המשפטי.

הגב לתגובה זו

והוגדרה כקצינה כאינטלגנטית....
אם הייתה לוקה בשכלה רק אז אפשר היה להאשים בצדק רב אותו......

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

העניין הוא לא כשירותו או אי כשירותו
של רפאל איתן, אלא ההצעה
לפצל את תפקיד היועמ''ש לשני תפקידים.

הגב לתגובה זו

התוצאה היתה אחרת מאשר תחת פיקודו של הרמטכ''ל האינטלקטואל.
רפול היה לוחם ולמי שלא יודע גם איש ספר.

הגב לתגובה זו

אני מתנצל בפני רפול עליו השלום ,על טיפשותך וחוצפתך.

להבא שמור את טפשותך לעצמך ,והימנע מחשיפתה בפומבי ובכתב.

מסור להוריך שאני מצטער על התקלה שארעה להם.

רפול ז''ל היה אחד מאותם בודדים שישראל חייבת להם את קיומה ,אני מקווה שתזכור זאת היטב.

הגב לתגובה זו

בארבעים (40) השנים האחרונות היו הריפובליקאים בשלטון במשך 28 שנים-ורק בשנה האחרונה הפך בית המשפט העליון לשמרני..... טיבו של בית משפט עליון הוא שגישתו מקפידה על זכויות הפרט ושמירת החוקה מפני מניפולציות פוליטיות(אם יש חוקה)-ולכן בית המשפט הוא יותר ליברלי מהשלטון (אך גם מאזן חריגים קיצוניים מכל צד). האם ידעת שכל התיקונים לחוקה האמריקאית רק הרחיבו את זכויות הפרט?

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

רכן לצעריהן העיתונאים ברובם הגדול עוסקים בכתבותיהם בעיר בהבאת ובהבעת הדעה האישית הפרטית שלהם שהיא נוטה בצורה ברורה לכון השמאל ואולי אפילו לשמאל הקיצוני ,ואז מתרחש העיוות הראשון של הדמוקראטיה שלנו,מכל מקום מקרהו של רמון אינו דומה למקרה רפול ז''ל ונאמן שיבדל לחיים ארוכים,רמון הוא איש שמאל לפחות לפי דעותיו המוצהרות,הוא הובל לכס המשפט עקב טיפשותו האישית אך במפורש מתוך חשש העליונים כי הוא מסוגל שלא לאפשר את תהליכי היסוד של שיטת הסניוריטי לעבוד ובכך לא לאפשר לנשיאת בית המשפט דהיום הגב בינייש להיות נשיאה,זו מהות הדברים,קשר השתיקה מאז של ניצב גולן וכל האחרים ברור ,זהו חשש אמיתי ומוצדק לאור מה שרואות עיננו היום,איך יגדעו את ידהם של אלו שינסו רק להתקרב לעינין.לגבי רפול ללא ספק שהתיק נתפר למידותיו של רפול בידי היועץ לשעבר כיוון שהיה בשורה הימנית ולא השמאלית,גם לנאמן היתה אותה בעיה,אחרי כן לכו וראו את עמותות ברק ,שתיקת הכבשים של שר דהיום ,מכתבה של הגב גלאט ברקוביץ(רציתי להשפיעה ואולי צדקה אך זו לא היתה כוונתה המקורית ,המקור היה השורה הימנית של שרון מול השורה השמאלית החביבה על הפרקליטה....אחיי איש לא יכול לומר שאין קשר סימיביוטי בין תקשורת שרובה בשורה השמאלית,לבין הפרקליטות שרובה בשורה השמאלית,לבין הכל שפיט והאקטיביזם השיפוטי שיושב גם בשורה השמאלית...שיהא לכולם לבריאות אך לעם שרואה ומבין את השיטה של השורה השמאלית נמאס ,ולכן ברור שגם רובינשטיין מבין ביושבו בשורה השמאלית כי המים הגיעו עד נפש..חייבים לשנות ומהר...

הגב לתגובה זו

אמנם השמאל הקיצוני האנטי ציוני קורא לו ימני, אבל רובינשטיין היה תמיד שמאלן וקיבל מכל המערכות הקובעות יחס בהתאם.
כשראה שהיו עוולות כלפי ימניים לא שמענו שהרים קול.
חבל היה לו להסתכן ולחשוף את עצמו ליחס העוין מצד הקליקות והאליטות השמאלניות.
הוא ראה את העוולות ושתק.
אמנם כל הכבוד שהוא מגלה אומץ היום (שמאלנים אחרים הקוראים לעצמם ''נאורים'' ממשיכים לשתוק ולאמץ לעצמם עוד ועוד סופרלטיבים מזוייפים בלי כל בושה).
בכל אופן היום זו כבר לא חוכמה גדולה הראויה לציון מיוחד.

הגב לתגובה זו

פשוט בלתי ראוי.

הוא היה בלתי ראוי בהיותו יועץ משפחתי לממשלה.

הוא בלתי ראוי בעליל לשבת בבית המשפט/ח העליון.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגיע הזמן שהרבה אנשים בשמאל יפקחו עיניהם ויצאו מהעבדות האינטלקטואלית שלהם לקונצפציות
וסיסמאות שאין בינן לבין המציאות דבר.

הגב לתגובה זו

''תיקרת הזכוכית'' של הוועדות המסדרות'' שיוכלו להשתלט טוב יותר על מינוי אנשי שלומם השמאלנים.

מה שקרה לפרופ' רובינשטיין, לדעתי, הוא חוסר יכולת להתמיד בהעמדת הפנים כאילו הכל ''באמת בסדר''. מר רובינשטיין ביסודו הוא אדם ישר. בניגוד למגיב ה''כאילו ציוני'' שימשיך עם הצביעות עד יומו האחרון יש להניח.

הגב לתגובה זו

למיטב ידיעתי היה זה מיכאל בן-יאיר
חבל שרובינשטיין לא מציין השם
זוהי תופעה ישראלית לעטוף דברים באנונימיות

הגב לתגובה זו