יפה מאד מאד. באמת נראה שהבהמות שיתפו פעולה מלאה, והרבה בזכותם סלח אלוהים לנינווה, או שלפחות חיבב אותן מאד, ולא ממש רצה להופכן... (אולי אח''כ, מדיום, באיזה קורבן...).
יונה ביקש: ''והבהמה והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל האלוהים בחוזקה...'' (יונה, ג',ז',ח'), וכל ספר יונה מסתיים בהסבר של ה', את משל הקיקיון - את הסיבה שחס על נינווה, במילים: ''בהמה רבה'': ''ואני לא אחוס על העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה'' (יונה, ד',י''א).
אני מתנחמת מהרעיון שהקב''ה אכן חנון ורחום, וגם חובב חיות, ואולי כפי שחנן את נינווה, שכמונו, לא ידעו בין ימינם לשמאלם, ואת הבהמה הרבה, יסלח גם לנו, ולו רק בגלל שאנחנו חמודים, טעימים, וגם משתדלים, ואולי גם אנחנו יכולים לסלוח לעצמנו. שנת קבלה וחיוך.
הגב לתגובה זו