הייתי ממשיכה בשמחה, אבל בירוק נושך רוצים להקדיש יותר לנושאי איכות הסביבה. וזה לגיטימי. אני בטוחה שעוד ניפגש....

משום מה לא פרסמו את התגובה הקודמת שלי,
אולי כי העליתי סברה שהכותבות המוכשרות שעזבו, עשו כך כי משלמים להן גרושים אם בכלל.
מי שהנושא חשוב לו, קחו דקה ותכתבו לעורך אנארג'י. ספרו איך השפיעו אלפא ויעל על חייכם, איך חשוב כל כך להשמיע את קולם של החתולים.
אולי אני טועה ולא מדובר בשיקול כלכלי, אבל מכל מקום, אנארג'י הפכו מאתר חשוב בנושאים הללו, נושאים שיש להם כל כך מעט חשיפה, לעוד אתר, סתם אתר.

תחזירו את החתולאיות !!!

הכתבות שלך היו ממש מהנות ובזכותך החלטנו לאמץ חתול!!!
לא כל יום כתבים משפיעים כך על חיינו. אל תעזבי!

''קראנו לה תותי'', אמר השכן ומחה דמעה קטנה שהתגלגלה לו על לחיו. ''כל בוקר היא הייתה רצה לקראתי, קופצת לי על המושב של האופנוע ומחכה שאני אלטף אותה. כשהייתי חוזר מהעבודה הייתי צועק לאמא שלי 'תותי פה' והיא הייתה מכינה חתיכות של שניצלים בשביל לתת לה'''.
תותי שכבה על הדשא לידנו ונשמה בכבדות. ארבעה אנשים מבוגרים עמדו לידה, דומעים ורוטטים. מצאתי אותה ביום שישי בצהריים שוכבת על הדשא. מוזר. היא לא רצה לקראתי ומשהו כהה נח לה על בטנה. התקרבתי וגל של צמרמורות משתקות עבר לי בגוף. פלג הגוף התחתון שלה נקרע ממנה כמעט לגמרי והשחיר מריקבון. זבובים רחשו באיבריה החשופים, אבל זה לא הפריע לה ליילל אליי את השלום הקטן והמתוק שלה. ליטפתי את ראשה שעכשיו היה מלוכלך ומוזנח והבטתי לתוך עיניה שהפכו לבנות.
ארבעה אנשים מחכים למחלץ, שיבוא לפנות את תותי לווטרינר של ''תנו לחיות לחיות'' ברמת גן. את השכן ואמו שנתנו לה את השם, בכלל לא הכרתי קודם. גם אמא שלי, שמאכילה את תותי ואת אחיה האפור, לא הכירה אותם. כמה נעים לגלות אהבה משותפת. כמה עצוב לסעוד אותה ברגעיה האחרונים. במשך שעה וחצי עמדנו ארבעתנו וחלקנו סיפורים על תותי. איך היא עשתה, איך היא אהבה, איך היא נבעטה על ידי אנשים בלי לב, איך היא ליוותה את כולם ממקום למקום. מאחורינו התגנב האח האפור שלה ורחרח בזהירות את אחותו הגוססת. למרות הפחדנות הידועה שלו, הוא סירב לזוז ממנה, גם במחיר הקרבה המוגזמת אלינו, בני האדם.
פתאום תותי החליטה לזוז. היא גררה את עצמה בכוחות בלתי סבירים, פלג הגוף האחורי שלה נגרר אחריה, עצמות שבורות וחשופות מבצבצות ממנו. חוסר האונים והאימה מכריעים לבסוף את אמי והיא פורצת בבכי. אני מחבקת אותה וגועה בבכי. תותי נשכבת לבסוף תחת שיח. היא מוכנה למות. קשה שלא להזדהות איתה. מדי פעם אנחנו מתקרבים ומלטפים את ראשה והיא עדיין מודה לנו ביללה קטנה של זיהוי.
המחלץ הגיע. עכשיו היינו חמישה מבוגרים דומעים ורוטטים. הוא אסף אותה בעדינות מעורפה, ניסה להסתיר את האימה כשראה את מצבה ומיהר לייצב את פלג הגוף השסוע שלא יתלה באוויר ויתנתק מהגוף. תותי ייללה מפחד בתוך הכלוב ואנחנו ייללנו בעצב מחוצה לו.
חמישה אנשים זרים לוחצים ידיים וחולקים עצב חדש שלא היה שם קודם. כעבור חצי שעה המחלץ מתקשר ומעדכן אותי שאין ברירה, הריקבון גדול, המצב קשה ותותי תורדם. מתוך הדמעות והחושך השחור כמו בטן של חתולה לבנה הגיחה ההכרה. תותי אולי מתה, אבל לא לפני שהיא נכנסה עמוק-עמוק ללב של חמישה אנשים שאהבו אותה, וזה יותר ממה שהרבה מאיתנו יכולים להגיד.

(מוקדש באהבה לתותי)

אני רוצה לאמץ חתול פרסי(גור)
אבל לצערי אין לי כסף לשלם כל כך הרבה(ידוע לי שהם מאוד יקרים)
אולי למישהו יש מושג מאיפה אני יכול להשיג??תודה מראש

למרות שהמיטת ודלתות הארונות זזו והעירו אותנו.

קיבלנו אותו לפני חמש וחצי שנים במתנה מזוג צעיר עולים חדשים שגרו בר''ג ולא הסכימו לקחת כסף .הוא צ'ינצילה מעורב, חתול שקט, ורגוע למרות חבורת המשוגעים השעירים שמסביבו.

כנראה חושב שזה נושא לא מספיק חשוב אם שתיים כמו יעל ישראל ואלפא ביץ' עוזבות אותנו.
אני יודע גם שבתחום הזה משלמים גרושים. אם בכלל!!!
מי שנושא זה חשוב לו ורואה בכתיבה על חתולים למען החתולים ערך עליון, שיקח דקה מזמנו ויכתוב זאת לעורכי האתר.
NRG היה האתר בו חיי חתולי הרחוב קיבלו חשיפה מבורכת וחשובה מאין כמוה, בעיקר בזמנים כאלו, של רדיפת החתולים בשל בורות, והעזיבה של שתי כותבות כל כך חשובות זו תעודת עניות.

''..עוד אין לכם חתול?''

מה זותומרת אין לנו... החתול הוא לא רכוש !

יותר נכון: עוד לא אימץ אתכם חתול?
או: עוד לא פגשתם חתול שיחליט
להישאר איתכם?

אימצנו חתול לפני כשבוע ולא הבנו למה לא עשינו זאת לפני כן

חתולים מדהימים
כלבים מדהימים
הגב
לתגובה זאת

והכלבים
אוהבי החתולים

אמנם לא קראתי בעבר את הטור שלך (יש לי שלושה חתולים ושלושה כלבים), אבל אני חושב שהטור שלך הוא בעל ערך, וחבל שזה האחרון בסדרה. ראשית, חיות עושות נפלא לילד, ומניסיוני אני יכול להעיד ששני הילדים שלי הם אנשים הרבה יותר טובים בזכות חיות הבית שגידלנו. שנית, לאלו שלא חוו אף פעם גידול של חיות בית, הטור שלך הוא הזדמנות לגלות מה הם מפסידים.

למה לעזוב ?? זאת שליחות לשנים לא ככה?

אין על הפרוותיים האלה!

שליליים על חתולים שהם פשוט לא נכונים!
מי שמכיר אותם לא יכול שלא להתאהב בהם.

מה זו העזיבה ההמונית הזו? קודם אלפא ביץ' ועכשיו את. מחאה לנרג'.

חייבים לכתוב על הנושא הזה. עשית כאן עבודת קודש

גם אני יעל הייתי כמוך, שנים לא ראיתי אפילו חתולים למרות שהם תמיד מסביבנו ואנו מתעלמים. אני טיפוס של כלבים, כך חשבתי. כחצי שנה לפני שכלבי האהוב בוטש נפטר
מצאנו באחד הטיולים שלנו 2 גורי חתולים צווחים עד השמיים כי אימם כנראה נטשה אותם ואני מה לי ולחתולים אבל בכל זאת לקחתי אותם, ניקיתי אותם קצת ולאחר אוכל טוב ואהבה התגלו לי 2 חתולים יפים. הם כל כך אהבו לשחק עם בוטש וגם בוטש איתם. וכשבוטש שלי נפטר, לצערי בוטש היה אחד מ- 160 כלבים שהורעלו במזון נוטרא נגטס, ליבי פשוט נשבר כי אהבתי אותו בכל ליבי. היום כמעט שנתיים עברו ושני חתוליי משחקים ורצים ברחבי הבית שהענקתי להם ולאחר שחצר ביתי היה ריק מכלב פתאום הופיעו חתולי חצר שבהתחלה לא ידעתי מה לעשות איתם. לקחתי יוזמה ואני מידי יום שמה להם אוכל ומים בחצרי ודאגתי לסרס ולעקר אותם דרך העיריה המדהימה הרצליה שעושה הכל למען ההולכים על ארבע.
התוודעתי לטור שלך טיפה מאוחר אבל אני שמחה שהוא היה קיים.
לסיום אסיים במשפט מדהים אותו מצאתי כאן באתר האומר ''אם אתה יודע שאפיו דבר חי אחד קיים בזכות חייך שלך, פירוש שהצלחת''.

זאת נטישה סדרתית? מאוד חבל לי ועצוב לי על כך. אני מקווה שבכל זאת נזכה לשמוע ממך מידי פעם בטור אורח.

וד''ש לחבר'ה שלך, במיוחד לעבדה.

שני חתולים בבית!

בשבילם ובשבילנו. :)

טור מקסים וכל כך כל כך נכון, אבל למה אחרון?!
אני תמיד 'ראיתי' חתולים-- הסרטים של דיסני גידלו אותי לאהבת בעלי חיים, אבל גם אני בהחלט מחלקת את החיים שלי ללפני ואחרי. אני יכולה להעיד שהלפני הרגיש הרבה יותר בודד וריקני, ובאחרי, גם בימים רעים ותקופות של דיכאון, תמיד יש פרצוץ קטן ומצחיק שיכול לגרום לי לחייך ולרצות לקום מהמיטה.

חתול זה מתנת אלוהים
בבקשה תדאגו גם לחתולים הנפלאים הגרים ברחוב, אין גבול לאהבה שהם יחזירו לכם