הגב לתגובה זו

אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו ''מכל העמים''. השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה שֶל קוֹרְבְּנוֹת-שָוְוא וְחִינָם. בָּנִים אֲשֶר חֵרְפוּ נַפְשָם, הִקְרִיבוּ עַצְמָם וְנָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶה-הַרְפָּתְקָנִית-אוּמְלָלָה-נִמְהָרָה-אֲרוּרָה-רַשְלָנִית-מְטוּפֶּשֶת-פוֹשַעַת-נִמְנַעַת-כּוֹשֶלֶת-מרוּשֶלֶת-נִכְשֶלֶת-מְיוּתֶּרֶת. מִלְחֶמֶת הַרְפָּתְקָה פְּרִי רַשְלָנוּת מְדִינִית-פּוֹלִיטִית-צְבָאִית, הַפְקָרָת חָזִית ועוֹרֶף (איך... איך... איך... וכיצד יוצאים כך למלחמה ? כל-כך בלתי מוכנים ? כל-כך בלתי-ערוכים ? הֵן מבחינת אנדרלמוסיה עצוּמה, באלאגן נורא ותוֹהוּ ובוֹהוּ רב אשר שרר בחזית והן מבחינת הפקרתו הטוטאלית של העוֹרֶף), הֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה, נוֹרָאָה ופּוֹשַעַת שֶל ''הַנְהָגָה'' רַאַוְותָנִית-יְהִירָה-יוֹמְרָנִית-מְזַלְזֶלֶת, חַסְרַת-טִיפַּת תְבוּנָה, נֶעֱדֶרֶת שֶמֶץ נִיסְיוֹן, בּוּרָה בהֲבַנָת מַשְמָעוּתָם העָמוּקָה שֶל עֶרֶך חַיֵי-אָדָם. ''הַנְהָגָה'' שֶל מֶמְשָלָה עָלוּבָה-שַחְצָנִית-רַשְלָנִית-חוֹבְבָנִית-רַאֲוְותָנִית-גַאֲוְותָנִית-זַלְזְלָנִית-מִתְהַלֶלֶת-מִתְהַדֶרֶת-מִתְיימֶרֶת-מְבוּלְבֶּלֶת-מִתְפָּאֶרֶת-קִצְרַת-רוֹאִי-שְבֵעַת-רָצוֹן מְעַצְמָה וּמִמַחדָלֶיהָ. מֶמְשָלָה אֲשֶר אוּגְדוֹתֶיהָ מְאַגֶדֶת-אוֹגֶדֶת, בְּנַדְנֵדֶה מִתְנַדְנֶדֶת, במְלָאכְתָה-מְשִימָתָה-מִלְחַמְתָּה-מערכתה השְלוּמִיאֵלִית מעוֹלָם לא הַיתָה, באֱמֶת ובְּתָּמִים, מְרוּכֶּזֶת-מְמוּקֶדֶת. בהֵיעדֵר תכְנִית-מאוּרְגֶנֶת-מְסוּדֶרֶת-מְתוּכְנֶנֶת, בְּלִי-כל מַטָּרוֹת בְּרוּרוֹת בְּעַצְמָה-בְּעַמָה בּוגֶדֶת. בְּמֵי-מַדְמֵנָת-מֶחְדָּלֶיהֶ מִתְמוֹגֶגֶת-חוֹגֶגֶת. עֲבוֹדָתָה מְטַרְפֶדֶת. בָּנֶיהָ עוֹקָדֶת. עַל דָּמָם (בִּשְבִיעוּת רְצוֹנָה העַצְמִית) מְרַקֶדֶת-רוֹקֶדֶת-שוֹרֶדֶת.

בִּצְעוֹד נערינו אֱלי מִלְחֶמֶת חִינָם-שָוְוא-וְשוֹלָל
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו כַּאֲשֶר עוֹד הַיִינוּ עוֹלָל
אהבת אותנו ורצית בנו.

כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
הֵם לֹא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים...
הֵם לּא אָמְרוּ לְמִשְפַּחְתָם: אַל תַבִּיטוּ !
ְ
ורבה דאגה להישרדות-פוליטיקאים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
על אספלט, טְרָשִים וסְלָעִים יְקוּפְּדוּ !

עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ, האֵם, האָב, האָח, האָחוֹת, הַבֵּן והַבַּת,
אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ...
תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !

כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.

ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
ואתה תתבענו מִיְדֵי הרמטכ''ל דָן חָלוּץ
ומִיְדֵי אוֹלְמַרְט-לִבְנִי-פֶּרֶץ-פֶּרֶס-הנגבי-איתן-רמון
שוֹפְטֵי בג''ץ-וינוגרד ושְאָר פּוֹלִיטִיקָאִים
ומִיְדֵי הַשוֹתְקִים גַם יַחַד !


כמה עצוב, כמה נכון, כמה נורא! ל''ת ענת, 28/10/06 18:14

דמם של הנופלים במלחמה המיותרת על מצפונם של מנהיגינו ששלחו אותם למות ל''ת יוסקה, 28/10/06 14:53


. הכי עצוב שהקורבנות היו לחינם בגלל הנהגה איומה.שילכו כבר! ל''ת שילכו כבר!, מילואימניק, 28/10/06 14:56

הגב לתגובה זו

וגם הכי מוצלחים. ממש מנהיגים למופת. לתפארת מדינת ישראל.

הגב לתגובה זו

או שאתה כורדי משיחי.
ואין לך בעולמך,אלא,נקמת גוש עזה והיידה שרה.
ואתה אידיוט, בכל מקרה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש.''

''אני רצתי לפצועים.
אהוד לא ניגש.
היו שני פצועים שזה הרתיח אותם.
אני לא הסתכלתי עליו.
לא יודע מה הוא עשה.
אולי דבר בפלאפון,
אבל לא ניגש.
אולי היה בהלם''.

אלוף עמירם לוין בהתייחסו להתנהגותו ולהתנהלותו של הרמטכ''ל (האהוד הברק) באסון צאלים ב'.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

''חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו'' .

שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זכרונו לברכה, אשר יחד עם ארבעת חבריו ליחידה, לוחמי סיירת מטכ''ל, ערן ויכסלבאום זכרונו לברכה, שמרי שפרן זכרונו לברכה, אריק כהן זכרונו לברכה ושרון תמיר זכרונו לברכה, נהרגו באסון צאלים השני.

הגב לתגובה זו

ולא לדבר על פרץ שהיה קצין בצה''ל.
חוץ מזה כנראה שהיהודים אוהבים את הכסף יותר מהכל ולכן העבריין הרוסי נישא על כפיים.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

בלדה לחובש

הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
מנגד הנהר וגומא מרשרש.
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע !
אני כבר בא – ענה לו החובש.
עלינו על מוקש ! – צעק אז הפצוע,
אני כאן לצדך – ענה לו החובש.

ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע.
עזוב שטויות – ענה אז החובש.
תציל את עצמך – בקש אז הפצוע.
אני נשאר אתך – ענה לו החובש.

והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע.
אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה – מילמל אז הפצוע.
עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש.

האש כבדה, כבדה ! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש.
אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.

פתאום ענן-אבק, פתאום עלתה הרוח.
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו ! הם באים ! – יבב אז הפצוע,
אך לא שמע מלה מן החובש.
אחי, אחי שלי ! – יבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש.
אחי, אחי שלי,
אחי, אחי שלי,
אחי ! ! ! ....


מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר

הגב לתגובה זו

שאלה: ''אהוד ברק אמר בראיון לניסים משעל, כי הוא כלל לא שמע אותך צועק''
יעקב: ''את זה שמעתי בדו-שיח אתו שהיה בטלויזיה, איך הוא לא שמע אותי ? הוא היה שלושה מטרים ממני וצרחתי לכיוון שלו. הוא עמד שם בודד, בעמידה המפורסמת שלו עם הידיים משולבות על הכרס, הסתכל, ולא היתה לו שום תגובה, שום כלום. הוא הסתכל עלי, וממש צעקתי די הרבה. באו חבר'ה מהצד והתחילו להרגיע אותי: 'יעקב יהיה בסדר, אל תדאג'. ''זה שאמרו שברק דיבר בטלפון זה לא נכון.
הוא עמד שם עם פרצוף רציני והוא פשוט הסתכל. הסתכל איך שמטפלים, הסתכל על איך שמתרוצצים. הוא פשוט עמד ולא זז וממה שאני ראיתי הוא לא דיבר בפלאפון ולא בקשר. ממה שאני ראיתי הוא לא ניהל בפועל את פינוי הפצועים ולא פיקד על האירוע, וזה כשבעיקרון בעל הדרגה הבכירה באירועים כאלה הוא זה שצריך לפקד''.
שאלה: ברק יצר אתך קשר אחרי האירוע ?
יעקב: ''הוא לא יצר אתי קשר. עד כמה שאני יודע, גם כשאמרו לו לאחר מעשה שהיה חייל שצעק
עליו, הוא לא עשה בירור. ביחידה עשיתי אצלו תחקירים למבצעים ודברים כאלה, והוא לא
התייחס לעניין''.

יעקב, לוחם בסיירת מטכ''ל

הגב לתגובה זו