- 53.
- 52.
ב', 18/05/08 22:42
הזכרת לי את סבתא שלי, שפעם היא סיפרה לי סיפור על אהוב, שהוריה לא הרשו לה להתחתן איתו.
היום היא במוסד, ולא זוכרת אפילו את ילדיה.
ואני כל כך מתגעגעת אליה, ואל השיחות שהיו לנו.
IP: 85.250.186.56דווח על תגובה זו
- 51.
- 50.
- 49.
שמואל, 05/05/08 22:24
הרבה זמן לא קראתי כתבה כזאת , ואפילו עצבן אותי שאני עדיין מופתע מהכתיבה של עינת....
IP: 77.125.105.185דווח על תגובה זו
-
רעות, 18/05/08 00:03
צודק בהחלט הרבה זמן לא נכתבו דברים כאלה...........
IP: 79.177.238.77 דווח על תגובה זו
-
- 48.
מרציפאנה, 05/05/08 22:06
מעולם לא כתבתי תגובה, אבל הפעם מיוחד במיוחד: הכנות, השמחה הפשוטה , הגבורות האמיתיות הימיומיות שמעלות את החיים
IP: 77.124.92.29דווח על תגובה זו
- 47.
כתיבה איכותית וחושפנית הנובעת ממקצועניות (ל''ת)
מדהים, 04/05/08 14:53
IP: 80.179.113.82דווח על תגובה זו
-
קוגלהוף, 04/05/08 22:01
תודו שעכשיו הכי בא לכם לאכול עוגת שמרים
IP: 79.180.141.138 דווח על תגובה זו
-
- 46.
- 45.
אבל למה זה צריך לענין את כולנו ...?
ורדה, 04/05/08 03:54
לכל אחד יש את הסיפור המשפחתי שלו ...
IP: 96.237.53.56דווח על תגובה זו
-
מהמשפחה, 04/05/08 09:04
אמנם הסיפור נוגע לי אישית כי מדובר במשפחה שלי, אבל גם אם הייתי קוראת סיפור של משפחה אחרת הייתי מתרגשת.
לדעתי בלימוד השואה יש להתמקד בשני דברים. יש ללמוד את העובדות ההיסטוריות כדי שנדע בדיוק מה היה, וכך נוכל להתעמת עם מכחישי השואה.
דבר נוסף, חשוב לא פחות, זה שמיעת הסיפורים האישיים. כי גם אם נדע את העובדות ההיסטוריות לפרטי פרטים, זה לא מה שיעורר אצלינו (או לפחות אצלי) את הרגש. מה שנכנס לי ללב ומעורר את רגשותיי זה הסיפורים האישיים.
כולי תקווה שהדור השני והשלישי לניצולי השואה יתארו כל פיסת מידע ששמעו מהניצולים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענם ולמען אלה שנספו.
IP: 80.230.242.159 דווח על תגובה זו
-
לורדה ,זה צריך לענין אותך בתור יהודיה או רק ההווה ותן לחיות העברעצוב ממך, 04/05/08 13:39
של עמנו קטן עליך
IP: 80.179.113.82 דווח על תגובה זו
-
חיה, 05/05/08 07:47
אם לא שמת לב הרי רוב הסיפורים הינם חוויה פרטית......
במקרה דנן החוויה הפרטית מלמדת על הכלל, היא לעיתים סמל.
התובנות, הפילוסופיות על החיים, הם סה''כ הפרטים של של האדם היחיד עלי אדמות....
דווקא סיפור נהדר, מרתק, המוביל לחשיבה על בני אדם, על הגורל, על ההתייחסות שלנו לשואה ועוד....
IP: 89.139.58.51 דווח על תגובה זו
-
- 44.
- 43.
אחד מהחצופים..., 03/05/08 20:56
אני אמנם לא ירשתי את העיניים השחורות, אבל אהבה אחת של סבא, ירשתי גם ירשתי.
וכל פעם שתתחשק לך עוגת שמרים, ולא יהיה מקום על המדרגה (והמבין יבין...), קפצי אליי.
IP: 84.228.23.74דווח על תגובה זו
- 42.
הסיפור מקסים, אין כמו סבא וסבתא
מורדוכי היהוד, 03/05/08 14:51
מרומניה, למי שיש כאלה זכה בפיס
IP: 89.139.59.63דווח על תגובה זו
- 41.
אמיר, 02/05/08 19:55
תודה לך עינת שחלקת איתנו את זכרונותיך , אולי את ומי שעוד זוכר יהיה מוכן לחלוק איתנו,קצרי-הזיכרון או אותם נכדים שאיתם סבא שיתפ רק את חוש ההומור ולא הראה חולשות או אהבות נכזבות, את כל אותם סיפורים באופן יותר מפורט פרטי ונצחי כדי שישאר משהו גם אצלנו? נ.ב. מת עליך.
IP: 129.42.208.182דווח על תגובה זו
- 40.
- 39.
- 38.
קראתי הכתבה ומהתגובות אני בוכה יותר כי מוכר לי הכאב (ל''ת)
לעינת מאזרח, 02/05/08 13:10
IP: 84.228.75.106דווח על תגובה זו
- 37.
מהבית המיוחד שגדלת,למדת וחונכתם ל נתינה,ציונות,השכלה ועבודה ולכן
התשובה לאיכותך, 02/05/08 13:07
יש בכם קצינים,עו''ד,מהנדסים וכמובן נשות חינוך והעיקר מנש [בני אדם]טובים גאים בכם השכנים מקרית שמואל
IP: 84.228.75.106דווח על תגובה זו
- 36.
ירון, 02/05/08 11:13
כתבה יפה ונחמדה(לאלה שהיה להם מזל ונשאר להם סבא)
לסבא שלי היה קצת פחות מזל והוא לא שרד. וכן סבתא ודודה ודוד
הם נשארו שם בבירקנו ומיידאנק)
ומי ששרד הגיע לכאן ישר לפלמ''ח ולמלחמה למי היה זמן לאהבות נעורים?
IP: 89.1.16.168דווח על תגובה זו
- 35.
גאולה, 02/05/08 11:07
מרגש עד דמעות. ואת עוד לא יודעת
הרבה דברים על סבא איך שהוא התנהג עם הנכדים של אחותו.
IP: 83.130.167.59דווח על תגובה זו
- 34.
- 33.
מהמשפחה, 02/05/08 02:19
אני כותבת את התגובה ודמעות חונקות את גרוני.
את הסיפור על מותו של שמעון לייב הצדיק שנקבר עטוף בגווילי ספר תורה, שמעתי לראשונה מפיה של דודה אטל זצ''ל.
דודה אטל, אישה צדיקה ומיוחדת בפני עצמה, הגנה על סבך. היא סיפרה שחיילים נאצים רצו לקחתו, והתחרטו לאחר שצעקה עליהם.
הניצולים של משפחת ברוקר (סבך ואחיותיו אטל ושרה) עלו לארץ והקימו משפחות לתפארת. זהו הניצחון האמיתי על הנאצים.
IP: 84.229.128.5דווח על תגובה זו
- 32.
- 31.
- 30.
תלאות השואה לא גרעו מיראת השמים
המשך, 01/05/08 22:34
ושמו היה שמעון. הוא נקבר עטוף בגווילי ספר תורה,ונחשב לצדיק גדול.
גם במחנה לא אכל דבר כי הקפיד על כשרות ומת מרעב וטיפוס. לסבא היה קשה מאד לדבר עליו ובכל פעם שנזכר בו התעטף בעצבותגדולה.
הסיפור על הנערה היה כן ידוע לי במעורפל אלא שכפי שציינת בדקות , אבחנתך סבא סיפר לי על נערה יפה שהכיר והיא איבדה את רגלה,ללא קשר אליו.סבא אהב והעריץ את סבתא שלך..
IP: 80.230.93.124דווח על תגובה זו
- 29.
ס.ב., 01/05/08 22:24
ירשת מסבא שאהב אותך ואת כל נכדיו יותר מכל גם את הכשרון לספר
סיפורים.שערך השחור ועינייך הבורקות גם הם לא רק מהצד הספרדי..לסבא היה שער שחור עד גיל שבעים לפחות..ובקשר לפרטי הסיפור:סבא היה בטרנסניסטיה עם אמו ואחיותיו ועוד בני דודים רבים והם
שרדובזכות אמונה ואחדות.אחיו שנספה היה אחיו השני (לא הבכור)
IP: 80.230.93.124דווח על תגובה זו
- 28.
- 27.
שמרית, 01/05/08 17:46
אני כולי נרגשת ומלאת דמעות. בתור הנצר הצעיר ביותר מדרגת נכדים ראשונה, מעולם לא שמעתי על קורות העבר של סבא. תודה, עינת, שאת משתפת, מרגשת ונוגעת. אוהבים אותך.
IP: 81.5.28.94דווח על תגובה זו
-
- 26.
מוקי, 01/05/08 16:51
אני מצטט:
''לסבא שלי הייתה חולשה לשיער שחור, נשי, חלק.''
''תראי כמה סבתא אוהבת אותי!'' היה משוויץ באזניי. ''היא לא יכולה לחכות שאחזור מתפילת מנחה'' וסבתא שהייתה משכילה ואצילה ממנו אבל מאוהבת יותר, הקניטה אותו בהשלמה: ''הוא מתפאר באהבה שלי ולא באהבה שלו. את רואה, מאמעשיינע? תמיד כדאי להיות עם גבר שאוהב אותך קצת יותר ממה שאת אוהבת אותו''
''אהבות לא ממומשות ואהבות שנשאו פרי.''
''אני לא בטוחה בסיבה שבה הפקיד בידיי את הסיפור.''
IP: 199.203.92.86דווח על תגובה זו
- 25.
דמעות, 01/05/08 16:49
אחד מהדברים הכי מרגשים שקראתי. בעיקר הסוף של הסיפור.
IP: 89.1.148.124דווח על תגובה זו
- 24.
שרה, 01/05/08 16:27
שעת אחר-הצהריים
מביטה בשידורים כפליים
בכל משפט מסר
לכל מילה הנאמרת ועל המסך נראית נמצא קשר
בין לבין עשיתי השלמות
עת קבלתי ספור אוטנתי מהקריות.
קראתי בשקיקה
נהנית מהכתיבה
ספור שבאמת יסופר רק לנכדה
אשר עמו קשר ותקשורת יחודית יצרה.
בכתיבתך המיוחדת הנך מספרת
וכל זאת לא סתם כתיבה
אלא נכס יקר עדי-עד ,לדורות מזכרת.
עינת-היקרה
הוציאי מאתחתך עוד ספורים וזכרונות
כי אין לי ספק שזה רצונו של סבך היה ''לזכור ולא לשכח'' זה צו - השעה לכל הדורות.
IP: 84.229.255.48דווח על תגובה זו
- 23.
- 22.
- 21.
מה היה שמו המלא? גם סבי ממיהלן
אייל, 01/05/08 14:49
זה לא היה כזה מקום גדול והיהודים הכירו אחד את השני. הסיפור שלך יפה ומרגש ואם סבא שלי הכיר אותו אני בטוח שישמח אותו לקבל את הכתבה (מודפסת) עם שם מהעבר.
תודה
IP: 212.143.54.230דווח על תגובה זו
-
- 20.
שי, 01/05/08 14:38
עינת, סיפור מקסים. יישר כוחך.
IP: 132.65.151.26דווח על תגובה זו
- 19.
אחחח.... הייתי רוצה שהוא יהיה גם הסבא שלי (ל''ת)
ענת, 01/05/08 14:34
IP: 89.138.223.158דווח על תגובה זו
- 18.
א., 01/05/08 14:24
באמת לא שמענו את הסיפור, כי מה שמתביישים לספר לבנות לנכדות יותר קל, ביחוד לך , אהובתו.
תודה על המתנה הזו שלך ביום זה.
IP: 89.1.16.159דווח על תגובה זו
- 17.
- 16.
מדהים.15 תגובות ראשונות-וכולם חיוביות. לדעתי זה שיא גינס. (ל''ת)
ברוך, 01/05/08 13:25
IP: 79.183.131.51דווח על תגובה זו
-
מבקר, 01/05/08 18:06
לדעתי הכתיבה לוקה בהתיפיפות מיותרת- הסבא עצמו היה נהדר! לעומת זאת הכתיבה סטנדרטית...
IP: 194.90.146.130 דווח על תגובה זו
-
ללא, 01/05/08 22:52
רק רשע יכנה אהבה כנה של נכדה לסבה ''התיפיפות''
IP: 89.1.16.159 דווח על תגובה זו
-
-
מה מזכרון השואה לא לטעמך?זה מוזמן? תתביש (ל''ת)
רשע, 02/05/08 14:11
IP: 84.228.75.106 דווח על תגובה זו
-
- 15.
- 14.
מיכל, 01/05/08 12:26
גם סבתי היתה מכינה את העוגה עם ריבת משמש ושוקולד. המתכון המיוחד (והלא פשוט בכלל...) בידינו.
IP: 85.65.12.64דווח על תגובה זו
- 13.
דמעות,געגוע,צער,פשטות,אמונה,אהבה,חיים. - מפעים לב. (ל''ת)
עם ישראל חי, 01/05/08 12:02
IP: 79.179.157.17דווח על תגובה זו
- 12.
- 11.
אני בטוח שהיו גאים, סבא וסבתא..
נצר לברוקרים, 01/05/08 11:47
... אם היו קוראים את הטור הזה..
אגב, מעניין אם גם שם ''שומעים כמו
מחיפה''..... (והמבין יבין)
IP: 192.118.48.248דווח על תגובה זו
- 10.
- 9.
- 8.
- 7.
- 6.
- 5.
- 4.
עינת ברזילי;כישרון שטרם זכה להערכה הראויה . (ל''ת)
בתוך עמי אנוכי, 01/05/08 09:49
IP: 79.183.131.51דווח על תגובה זו
- 3.
ארץ אבודה, 01/05/08 09:49
כל הכבוד עינת!
IP: 199.203.55.52דווח על תגובה זו
- 2.
- 1.