אֵיך אַדְמַתֵנוּ מִדָּם בַּחוּרֵינוּ כַּיְאוֹר הֶאֱדִימָה
נזכור, לא נשכח,
בתודעה נצרוב, לא נסלח,
תקופה רעה-נוראה-איומה בראשות מפלגת 'קדימה'
איך אדמתנו מדם בחורינו כיאור האדימה.
איך וכיצד לישון השכיבה 'קדימה'
עם אדיש, עם ביש, עם מביש, עם מחריש,
עם שתקן, עם שאנן, עם מנומנם, מנוון, מדושן, עם נהנתן, עם תועלתן,
עם כסיל, עם אוויל, 'קדימה' לגמרי-לגמרי הרדימה.
איך חבורת פוליטיקאים עזי-מצח,
ניבזים-פוחזים-נלוזים, במקהלת פה-אחד, אך בכל-זאת בדד, שרה-השמיעה
הִמְנוֹן מירמה רעשני-קולני-תועלתני-אנוכי ל''קדימה'':
''נס ואבוקה הבה נרימה!''
איך על עם שלם, בניצול כוח-שררה, עריצות שלטונית, תרמית, אולפן-איפור, יחצ''נים ותדמית,
חוצפת-מנגנון-שלטון, עזות מצח,
הערימה 'קדימה'.
אֵיך זילזול, הֶפְקֵרוּת, רשלנות, אָטִימוּת לִבְלִי קֵץ, לבְלִי-גְבוּל, ללא-סוֹף ודַי
מפלגת ''קָדִימָה'' הִפְגִינָה.
חֵרֶף הַעוּבְדָה, כִּי בַּמִלְחָמָה, לִשְלוֹם בַּחוּרֵינוּ הִתְפַּלַלְנוּ, הַגִינוּ, פִּילַלְנוּ, יִיחַלְנוּ,
רָצִינוּ בְּכָּל-מְאודֶנוּ כָּל-כָּך לְהַאֲמִינָה,
מְלֵאֶי-תִקְוָוה, עִם כָּל הַלֵב, שַרְנוּ, הִמְהַמְנוּ : ''כָּל עוֹד בַּלֵבָב פְּנִימֶה''
לא היתה אוֹזֶן קַשֶבֶת-שוֹמַעַת ב''מַנְהִיגוּת'' מִפְלָגָה חֲלוּלָה, נְבוּבָה, עָלוּבָה,
רְקוּבָה, חֲרֵבָה, מְסוֹאָבָה, מַשְמִימָה
מִפְלָגָה אשר מְאוּמָה, כְּלוּם, שום טִיפַּת-עֵרֶך מלבד שררת-כוח-שלטון, תאבה,
לא חָרְתָה על דִגְלָה, דָבָר לַחֲלוּטִין לא הִפְנִימָה.
מִפְלָגָה אֲשֶר בְּחַיֵי חֲיילֵינוּ שִיחֲקָה,
שִיחֲקָה וחִייכָה, שִיחֲקָה וְצַחֲקָה, שִיחֲקָה וְשָתְקָה,
כְּמוֹ בְּמִשְחַק פַּנְטוֹמִימָה
מִפְלֶגֶת עִיוְורִים-אִילְמִים-חֵרְשִים-כְּסִילִים-אֱוִילִים-עֲרֵלִים-אַכְזָרִיִּים-נוֹרָאִיִים
אֲשֶר שְמָה הוֹלֵך לְפָנֶיה : ''קָדִימָה'' !
איך שלחו ''מנהיגינו'' את בנינו למוות, לתופת, להרג, לחזית, לשטח
בֵּן-אחר-בֵּן, פֶּרַח-אחר-פֶּרַח, מִשְפָּחָה-אַחַר-מִשְפָּחָה, פֶּלַח-אַחַר-פֶּלַח.
הִשְלִיכוּ אֶת בָּנֵינוּ בִּלְתִּי-מוּכָנִים כְּנֶגֶד צַר וְאוֹיֵב, כרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיה, כְּצאן לטֶבַח.
לא הוֹתִירוּ לבָּנֵינוּ כָּל קוֹרְטוב חַיִים, שֶמֶץ סִיכּוּי, שְבִיב תִקְוָה, צֵל שֶל אוֹר,
בִּשְעַת חֵירוּם, שעת מתח, שְעַת רֶתַח.
לא השאירו להם דרך מילוט, חילוץ, צוהר, סולם, חלון, פֶּתַּח.
ועוד זכו ''מנהיגינו'' אחרי-כן מנאמניהם-עמיתיהם
לשֶפַע אֲמִירוֹת רַהַב, לַהַג, קֶלֶס, פְּאֵר,
הַלֵל, זילזול בשכול, ביגון ובאבל, דִבְרֵי-הֶבֶל, עִיתוּרֵי שֶבַח !
לא זָכְרוּ, לא הִפְנִימוּ לא רָצוּ ''מנהיגינו'' לִזְכּוֹר,
כִּי כָּל אֶחָד מִבָּנֵינוּ בֵּן טָהוֹר, בֵּן צָחוֹר, בֵּן נָאוֹר, בֵּן חָפֵץ-אוֹר,
בֵּן מְלֵא-חַיִים, בֵּן שוֹאֵף דְרוֹר,
בן אוהב. מלח הארץ. בן במלוא תפארת פריחת-עלומיו. בן יקר. בן פרח.
וכמו להוסיף חֵטְא על פשע, בבחירות הבאות,
אשר כולנו תקווה כי ייערכו, מי ייתן, הלוואי, בעוד ירח
בשעטתם-דהרתם שוב לכוח שלטון הון ושררה,
הוֹאִיל ולא יסתפקו כמובן ''מנהיגינו'' אך בנתח
בהזכירם ''מנהיגותם'' בעת-מלחמה,
תקופה הרת-אסון,
שעה מלאת-ספוגת-רווית מתח
בהתעלמם מאי-התמצאותם
הבסיסית-אובדנית-אסונית-סופנית-חרבונית-חורבנית-גורלית
בה לעולם לא יודו ''מנהיגינו'' לבטח
אי-יכולתם, כישלונם, לקרוא מפת מציאות נכונה-הגיונית-אמיתית בשטח
ימים בהם שלחו,
ללא טיפת מחשבה, בלי היסוס,
למלחמה את בנינו, כעדר צאן לטבח.
עוד ינסו-יקוו-יבקשו וודאי ''מנהיגינו''
להפיק מכך (איך לא?) מירב ומלוא רווח.
הגב לתגובה זו