לירון תאני הביא את רדיו תל אביב להיות כל מה שגלצ היתה צריכה להיות אך כבר לא יכולה להיות - תחנה שמשדרת אל קהל יעד צעיר של חיילים,תיכוניסטים וסטודנטים.
החלטתו של בניהו שלא לטפח כוכבים במחלקת הקריינים ושלא לפתח תוכניות שמיועדות אל קהל היעד המקורי של גלצ ובמקום זאת להפוך את גלצ לתחנת חדשות ואקטואליה שאין לקהל היעד של גלצ עניין בה הביאה את התחנה לשפל שבו היא נמצאת.
מחד,אחוזי האזנה גבוהים בקרב קהלים מבוגרים ומנגד אחוזי האזנה נמוכים מאוד בקרב קהלים צעירים.
לא במקרה לא מתפרסמים נתוני האזנה של גלצ בקרב חיילי צהל.
טוניק האפרורי הולך בדרכו של בניהו ומנסה לשמר את הקיים הדלוח כאשר הניסיון להביא כוכב כזה או אחר הוא לא יותר מניסיון לייצר עלה תאנה רדיופוני.
גלצ היתה זקוקה לרפורמטור שיכיר בבעיות שנגרמו בשנות שלטונו של בניהו ויבין שהדרך היחידה לחלץ את התחנה ממצבה היא שינוי הקריטריונים של ועדות הקבלה.גלצ חייבת להתחיל בחיפוש אחר אנשים מיוחדים,יוצאי דופן,מוכשרים ביותר,נון קונפורמיסטים ובעיקר אוהבים אמיתיים של רדיו בקרב המבקשים להתקבל אליה.רק שינוי בדפוס המתקבלים לגלצ ישנה את מצבה.
ברם,כאשר מפקד התחנה בסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום לקראת תפקידיו הבאים (וגלצ היא הרי רק מקפצה ולא יותר מכך בעבור צמד מפקדיה האחרונים) אין סיכוי שבגלצ תתפתח יצירתיות ונועזות שכה איפיינו אותה פעם כאשר נוצר השילוב המנצח בין אנשים צעירים ומוכשרים שאהבו רדיו ובין מפקדים שהכירו בחשיבות היצירה המקורית ואיפשרו עשייה שלעיתים גם עיצבנה גורמים בממסד הצבאי והפוליטי.
חוששני שזה כבר לא יקרה ולכן אנו עדים לימיה האחרונים של התחנה.
לא רחוק היום שמקבלי ההחלטות יבינו שגלצ הבינונית והלא מעניינת איבדה מחשיבותה ואפשר לסגור אותה.