מאסונות של אחרים.
עצוב מאד שילד עובר התעללות מינית. אין ספק שהדברים הקשים שהוא עבר ילוו אותו במשך חייו. אבל אנשים עוברים דברים קשים ובכל זאת מצליחים להתמודד ולהשתקם ללא פסיכולוגיה. ילדים שעברו את השואה הפכו לבעלי משפחות ושיקמו את חייהם, ללא עזרת פסיכולוגים. אין זה אומר שהם לא סבלו, או שהם לא סובלים מהעבר אולם לפסיכולוגיה אין מונופול על השיקום שלהם.
באיזה יומרה פסיכולוגים קובעים כי 97 אחוז מנפגעי התעללות יצטרכו טיפול פסיכולוגי? בכך, הם הופכים כל קורבן, לנכה נפשית אשר אות קיין של ''פגום'' על מצחו, אלא אם כן הוא יעבור אצל פסיכולוגים וישאיר אצלהם את מיטב כספו. כמובן שאותו קורבן נמצא בקבוצת סיכון לקבלת אבחונים שונים ומשונים כמו הפרעת אישיות גבולית.
הפסיכולוגים מטפחים את הסטיגמה כי קורבן אלימות מינית הוא נכה נפשית. בכך, הם פוגעים בקורבן עוד יותר ממה שהוא כבר נפגע. מי ירצה/תרצה לספר כי היא קורבן אלימות מינית, כאשר מייד היא תיבחן במשקפיים של פסיכולוגים כאחת בקבוצת סיכון של 97 לראות פסיכולוג במקרה הטוב ולכינוי גנאי המכונים הפרעות נפשיות במקרה הרע?
פסיכולוגים, הניחו לקורבנות. הם נפגעו מספיק. אל תטפחו את הסטיגמה כי הם חייבים לבקר אצלכם אחרת חייהם לא יהיו טובים. טפלו רק באלו שבאים אליכם מרצונם. אל תכלילו לגבי אוכלוסיה שלמה. אתם רק מעודדים סטיגמות ופוגעים עוד יותר באלו שאתם מתיימרים לעזור להם.
הגב לתגובה זו