זרקתם אותי מהלימודים בגיל 15, לא כי הייתי אלים, לא כי הייתי מופרע, אלא פשוט בגלל שלא היו לי ציונים טובים. זרקתם אותי לכלבים בסוף כיתה ט' כי יכולתם לעשות את זה על פי החוק. אני זוכר כיצד אבי רץ איתי מבית ספר לבית ספר באותו חופש גדול, מקומות ציבוריים שממומנים מכספי המיסים שאבי שילם כל חייו - מנהלים/מזכירות ועוד -- כולכם צחקתם לו בפרצוף, הסתכלתם על התעודה שלי ואמרתם ''לא בבית ספרנו''. לא היו להורי האמצעים לשלוח אותי לבתי ספר פרטיים שרק החלו את דרכם אז וכך את כיתות י, י''א, וי''ב ביליתי בבית וברחובות, על פי החוק...
הצבא כמובן לא היה יכול שלא לשבץ אותי לתפקידים זוטרים ומטומטמים של נקיון ומטבחים, כי מי שרשום כבעל 9 שנות לימוד מוגדר מיידית כטעון טיפוח ומקבל קב''א של תת אדם. מיותר לציין שלא חיכה לי כלום אחרי הצבא.
ואז הגיע רעיון ובעקבותיו הישועה. עןד בצבא, בגיל 19 הוצאתי אזרחות אמריקאית דרך סבתי שהחזיקה באזרחות זו מלידה. אחרי הצבא עברתי להתגורר במדינת אילינויס אצל קרובי משפחה רחוקים. בשלווה וברוגע פתחתי ספרים וניסיתי לשקם את עצמי. הוצאתי מה שנקרא high school equivalency ובפעם הראשונה בחיי הבנתי שגם אני יכול ללמוד ושאולי אני לא כזה אדיוט כפי שמערכת החינוך סברה כשזרקה אותי לכלבים שנים לפני כן. נרשמתי ל community college בו עשיתי שנתיים ולאחר מכן עשיתי transfer לאוניברסיטת מדינה וסיימתי בהצטיינות תואר במדעי המחשב ולא הסתכלתי מאז אחורה.
זה היה לפני 15 שנה.
היום אני מנהל פיתוח בכיר בחברת תוכנה בצפון קליפורניה. מגיע לארץ מדי שנה לבקר ומודה לאל שאיני חי שם יותר. ילדי הולכים לבתי ספר ציבוריים מעולים בקופרטינו וגם אם לא ישיגו ציונים ראויים לשמם - איש לא יזרוק אותם לרחוב בגיל 15 - אתם מבינים - זה לא חוקי בארה''ב לעשות דבר כזה.
חבל שאתם מבינים שאולי לא צריך לזרוק בני 15 לרחוב רק עכשיו - וגם עכשיו - אתם מחילים את החוק הזה באופן מוגבל. יהודים לומדים לקח לאט אני מניח...