יותר גרוע שנים, והגיע הזמן שבשנות האלפיים יהיה פתרונות הומניים לקשיישים שאיכות החיים כבר לא קיימת וסובלים ומתענים ואיתם בני משפחותיהם בלי שום תקווה נראת לעין.
לא עוש השום הגיון שקשיש שלא מתקשר יושב בכסא גלגלים ומוזן בזונדה ימשיך את חייו . צריכה להיות התקדמות בחקיקה של המתת חסד. זה לא רצח אלא צדיקות.

ברור שזכותו המלאה להשתתף בלוויה

זה ממש לא היה ככה...

סבא שלי נפגע בתאונת דרכים ומאז 10 שנים הוא מרותק למיטה ולסה. לא זז בלי המטפל שלו ומיחל למוות של עצמו. כבר לפני שנים הוא ביקש שניתן לו ללכת, שהחיים שלו חרא ושהוא רוצה למות. ועכשיו הוא אפילו לא מצליח לדבר. הלוואי והיו לי הכוחות לעזור לו ללכת, אבל הפחד הזה משתק אותי.
מבינה ללבו של ראב.

לפעמים אדם שסובל מעדיף למות ולהגאל מיסוריו.