ב-15.1.1951. סעד הקולונל הבריטי מיינרצהאגן עם חבריו, ג'ורדן ואשתו ועם אורחיהם, קבלן לבנוני עשיר ואשתו. מיינרצהאגן מציין שהלבנוני הפגין את עשרו בארבע שורות יהלומים, שענדה אשתו על צווארה..
וכך מספר מיינרצהאגן ביומנו:
''... העירותי – 'אתם, הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל'? 'אלוה'ים אדירים' אמר, 'אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאת ברשותנו; הרי זה מכרה זהב'.
– אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת,
– 'הבלים' אמר, 'הם סתם אשפת אדם, אבל מכרה זהב מדיני'.
בלשון שונה כלשהו שמעתי דעות זהות מפי ערבים אחרים''.
זהו סוד נצחיותה של ''בעיית הפליטים'' הערבים, שהיו בינתיים ל ''עם הערבי הפלשתינאי'', במסגרת עבודות הפיתוח והשכלול של ''מכרה הזהב'' המדיני!
כשנתוודעה העתונאית האמריקנית , ג'ואן פיטרס, לוחמת נמרצת לזכויות האדם, לבעית ה''פליטים הערבים'' (מרכאות שלה..), כבר היתה הבעייה הזו מקובעת בתודעת כל העולם, וייחודית בנוכחותה המתמדת על סדר היום של הארגונים לזכויות האדם. עובדת היות הנושא הזה ראש וראשון על סדר היום ובכל זאת בלתי פתיר, עוררה את סקרנותה העתונאית של ג'ואן, שהחליטה לרדת לחקר התעלומה ולספר לעולם את הספור העצוב של הפליטים הפלשתינאים לפרטיו.
כבר בעמוד הראשון בספרה – מאז ומקדם - תוצאת מחקר, שנמשך שבע שנים, מאשימה פיטרס את הערבים את האו''ם ואת ... ארה''ב: ''שלילת זכויותיהם האנושיות של הפליטים הערבים והניצול הפוליטי של מצבם האומלל נעלמו מידיעתי, בפרט משום שנדמה היה כאילו מנגנון שמימונו בא לו במידה מכרעת מתרומות מארצות הברית האריך את צרתם....''.
אט אט נדלקו אצל פיטרס נורות אדומות, כשהגדולה נדלקה עקב למידתה את העובדה, שהאו''ם ראה לנכון לייחד ל''פליטים הערבים'' הגדרת ''פליט'' שונה מן ההגדרה המקובלת לפליטים בכל העולם. בעוד ההגדרה הרווחת מתייחסת לאנשים שנאלצו לעזוב בתים ''תמידיים'' או ''רגילים'', הרי לפליט הערבי הורחבה ההגדרה וכללה אנשים שישבו בארץ ישראל שנתיים בלבד, לפני המלחמה וזה זעק – דרשני...
פיטרס שאלה את עצמה מדוע עלה הצורך לקבוע הגדרה כוללנית כזו לבעיה קטנה של קומץ ערבים שהגיעו סמוך מאד למלחמה לארץ ישראל, אלא, אם מדובר ברובו של ציבור ה''פליטים'' האלה. אם האו''ם ראה צורך לייחד הגדרה כזו לפליטים הערבים, הרי, מן הסתם, מדובר בציבור גדול ומשמעותי, שהגיע לארץ ישראל סמוך למלחמה. ואם כך, איך זה מתיישב עם הטענה, עליה מתבססים הערבים, שה''פליטים'' הערבים הם בעלי ''זכויות לגיטימיות על מולדתם משך 'אלף אלפיים שנה'''?
הן השלטון העותמאני והן שלטונות המנדט הבריטי, שהעדיפו את הנחשלות הערבית על פני התושיה והחריצות של היהודים, למען הקל עליהם את השליטה בארץ, הגבילו מאד את כניסת היהודים ועודדו הגירה המונית של ערבים לארץ ישראל.