חגי אלון סימן את המטרות ועיצב את המציאות לפי מטרות אלה: מיגור העוני, ניהול מו''מ עם הפלשתינאים וכו', אלה הן מטרות ראויות, אבל המציאות מראה שהעולם האיסלמי אינו נכון להתפשר ומנהיגיו (השליטים וכהני הדת) אינם מראים נכונות מינימלית לחנך את עמיהם לטיפת סובלנות כלפי מי שאינו כמוהם. ישראל, מאז הסכמי אוסלו, מגישה בעקביות את הלחי השנייה אבל מצבינו הורע ללא קשר לאירועי אחד עשר בספטמבר. הסובלנות שגילה נשיא ארה''ב קלינטון לאלימות האיסלאמית ולמשטרים טוטליטריים כמו צפון קוריאה, וההנהגה הפלשטינאית, בכך שקידם איתם הסכמים, גרמו להרעת המצב הגלובלי והמקומי שלנו. צפון קוריאה, הונתה את ארה''ב, למרות ההסכמים, והמשיכה בפרוייקט הגרעין שלה. קלינטון התעלם כמעט לחלוטין מהטרור של בין לאדן, מהניסיון הראשון להריסת התאומים שאירע בתקופתו, ומאירועי טרור נוספים.
ומהצד שלנו: הסכמי אוסלו, הם אלה שהרעו את מצבינו המקומי ומסכנים עד היום את קיומינו. מה שהיה חשוב לנשיא האמריקני ולשמאל הישראלי הוא השגת הסכמים, ההתחיבות להם מהצד השני היתה פחות חשובה.
המאבק הוא בין תרבויות. וסובלנות כלפי פושעים המטיפים ארס מעל כל מדיה אפשרית חייבת להיות אפס. אני לא מטיף למלחמה כוללת בעולם המוסלמי, אבל ניתן לקדם שם זרמים דמוקרטיים ע''י הטפה נגדית, הקמת גופי תקשורת שיקעקעו את המשטרים החשוכים במדינות האיסלאם ויראו להמונים את מצבם האומלל לעומת ארצות המערב.