אתה וכל מפלגת קדימה צריכים ללכת ביום הכיפורים לבית הכנסת ולהגיד: ''חטאנו לפניך רחם עלינו''

כן ישר ואמון על כלל הציבור יחי , הגב' בייניש עלייך להסיק מסקנות ולאלתר תיתפרי ,

ככל שגבה ליבנו, כפי שמעידים הסקרים, הציבור בז לנו עוד לא מאוחר במשך שנים, קהל נכבד, אנו מכרסמים וחותרים תחת סמכויותיהם של נבחרים. הם קבעו שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. ואנו החלטנו שאנו מדינת ''הציבור הנאור''. כלומר, מדינה בצלמנו שלנו. לא רק שזלזלנו בסמכויות הנבחרים, והעברנו אותן לבלתי-נבחרים, אלא שגם קראנו לשיטה הזאת: חיזוק הדמוקרטיה. עד כדי-כך. ונדמה לי, קהל נכבד, שהגרוע מכל מצוי בכך שלא הבנו שאנו משרתי ציבור. הנה, השופט בדימוס מישאל חשין, הציג ברבים את קלוננו. זה הבית של אבא שלי ושלי, הוא אמר לציבור. אוי לנו שלכך הגענו. אין זו נחלה פרטית משפחת חשין, ואין זה ביתי שלי. זה הבית שלכם. זה הבית של מי שפונה אליו. זה הבית שבו החוק והצדק צריכים לשלוט, למען הפונים אליו, ולא למען היושבים בו.במקום להתייחס בכובד ראש לביקורת, בחרנו להפוך אטומים. על כל טענה רצינית, בחרנו בתשובה קבועה: מתנכלים לנו. וגם כאשר הביקורת הגיעה מאנשי אקדמיה, בישראל ובעולם, המשכנו באותה תשובה.הגיע זמן שינוי, קהל נכבד. הגיע הזמן לפתיחת פרק חדש. הגיע הזמן שבו נפנים את הביקורת ונשנה את דרכנו, משום שאנו ניצבים בפני תהום. איבדנו את אמון הציבור בגלל מעשינו. ומכאן ואילך אנו מבקשים את אמון הציבור, משום שנשנה את דרכנו. עד כאן, קוראות וקוראים נכבדים, הנאום שלא היה. במקום התמודדות עם טענות עובדתיות, קיבלנו בשבוע שעבר עוד נאום בלהות. עוד דברי רהב, שלפיהם כוחות החושך מנסים לחבל במלאכי עליון. והיום יושבת בייניש בראש הרכב שיקבע את גורלו של מזוז, שאמור לקבוע את גורלו של בעלה. אכן, שלטון החוק. חבל. כי היום שבו תחליט בייניש להודות רק במקצת מהטעויות, יהיה יום בשורה לשלטון החוק. זה עדיין לא מאוחר. שלטון החוק ממתין בסבלנות לפתיחה של פרק חדש. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

הנאום של בייניש כבר שנים ארוכות נמצאת מערכת המשפט בכלל, וביהמ''ש העליון בפרט, במוקד של ויכוחים ציבוריים סוערים. לא באתי אליכם היום כדי לחרף ולגדף את מבקרינו. לא באתי אליכם כדי לומר לכם שאני האפיפיור. שלעולם אינני טועה. באתי כדי לעשות חשבון נפש. באתי כדי לומר לכם: אכן, טעינו. במוסר כפול ובגבהות לב, באקטיביזם שהפך לאימפריאליזם, בביזוי השלטון בישראל, כאשר נטלנו לעצמנו סמכויות לא לנו. טעינו כאשר הטפנו לאחרים את אשר לא יישמנו בעצמנו. טעינו כאשר התיימרנו להיות אדוני האמת העליונה והיחידה, גם בעניינים שאין לנו כל הבנה בהם, ואין לנו לא סמכות לעסוק בהם.קהל נכבד, את השינוי אתחיל עם עצמי. רק לפני שבועות לא רבים ישבתי בוועדה למינוי שופטים שדנה במועמדותה של נאוה בן-אור. לא הבהרתי לחברי הוועדה שאני צריכה לפסול את עצמי, משום שבתי דניאלה, בשר מבשרי, עשתה התמחות אצל בן-אור. והרי על פחות מכך, רק לאחרונה, פסל את עצמו שר המשפטים, כאשר חברו הוצג כמועמד לביהמ''ש העליון. וכידוע לכם, אין זו טעות ראשונה שלנו בענייני מינויים. וכי צריכה אני לספר לכם שוב על נילי כהן, רות גביזון ועדנה ארבל? וכי צריכה אני לספר לכם את מי העדפנו ואת מי הכשלנו? אמשיך עם עצמי. עניינו של בעלי, יחזקאל בייניש, מצוי על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת שלו יכריע בעניין. והנה, מיניתי את עצמי לראשות ההרכב שידון בשיקול דעתו של היועץ בפרשת קצב. לא היתה לי כל כוונה להיות מושפעת מהעובדה שעניינו של בעלי מונח על שולחן היועץ. אבל הרי אנחנו אלה שהטפנו לאחרים על כך שהצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. ולכן, אני מודיעה בזאת על פרישתי מההרכב, כדי שנאה דורש יהפוך גם לנאה מקיים.והלוואי שאלה היו כל חטאינו. שופטים בביהמ''ש העליון החליטו שהחוק אינו נר לרגלם. הם קבעו לעצמם, למשל, שדעתם של שופטים חשובה ועליונה יותר מקביעות ברורות של המחוקקים. עטפנו זאת באמירות על ''פרשנות'', ''סבירות'' ו''מידתיות'', וכך מצאנו לעצמנו דרך להפוך למחוקקים. בזנו למחוקקים, אך זה לא הועיל לנו. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

מתוך כתבה ,בעת שנסתיימה החקירה הפלילית נגד יחזקאל בייניש- היתה עדנה ארבל פרקליטת המדינה. בתשובתה לטענות שהיא ''מייבשת את התיק'', ארבל טענה, שהיא חברה טובה של ביניש ויש לה ניגוד עניינים להכריע בו. מאז, מסיבות ברורות לאור הרכב הועדה לבחירת שופטים שבה יושבת ביניש- נמנעו כל פרקליטי המדינה והיועמ''שים מלהכריע בתיק הפלילי של בעלה. נראה שגם מזוז, לאחר שספג אש בכמה הזדמנויות מביניש- נרתע מלקבל החלטה*. כמה שנים נוספות עוד ייבשו את התיק הפלילי עד שהציבור ישכח את החשדות כנגד יחזקאל ביניש? פרקליט המדינה הבא יצטרך לקבל החלטה אמיצה בתיק הפלילי של יחזקאל ביניש- בעלה של נשיאת בית המשפט העליון- דורית ביניש. האם אין טעם לפגם בהרצת מועמד מטעמה של ביניש (שי ניצן) לתפקיד פרקליט המדינה, כאשר אותו פרקליט יצטרך לקבל החלטה אובייקטיבית בתיק של בעלה ? בפוסט שלי אני שואלת, האם מועמדותו של שי ניצן לא צריכה להפסל לאור העובדה שהוא חייב את כל הקריירה שלו לביניש ולחברתה הטובה ביותר- עדנה ארבל? האם העוזר לשעבר במשך 5 שנים של ביניש, שנהג להמשיך ולבקר את חברתו הטובה בלשכתה בבית המשפט העליון (ללא נוכחות צד שני ועל כך כבר נכתב) יכול לקבל החלטה אובייקטיבית בתיק של הבעל של חברתו הטובה שקידמה אותו רבות- ומריצה אותו בימים אלה לקידום נוסף ולתפקיד פרקליט המדינה? * הספין האחרון שבמהלכו השתלחה הנשיאה של בית המשפט העליון במזוז היה בבג''ץ בעניין קצב, בימים שבהם מזוז היה אמור לבחון את תיקו של בעלה של ביניש- קיבלנו דיון עם כותרות בעיתונים והשתלחות בפרקליטות תחת הנהגתו של מזוז. באופן לא מפתיע- מזוז עדין לא קיבל החלטה בתיקו של האזרח יחזקאל ביניש. אפא ואפא ,ביזיון? הפרופסור למשפטים השר דניאל פרידמן ראש הממשלה הבא שלי נקודה ,

בכלל מדובר בתופעה כללית, תומכי המועמד הימני\\מזרחי\\מסורתי הם אספסוף, הם מצביעים כגוש אחד בגלל שיוך שבטי משפחתי או בגלל שהרב אמר.
הם אף פעם לא מפעילים שיקול דעת, ולכן כולם מצביעים אותו דבר.

לעומת זאת, תומכי המועמד האשכנזי\\שמאלני\\חילוני תמיד פועלים על פי תבונתם הטהורה. אכן בטירה, או באשקלון, , או ברעננה או בצפון תל אביב, תשעים אחוז הצביעו ללבני. כל השבט וכל המשפחה הצביעו אותו דבר, אך לא בגלל קבלן הקולות, או השדרן המגויס בכל ערוצי הטלויזיה, אלא בגלל התבונה הטהורה שהוליכה אותם.

הלואי שהיה מדובר רק בעיתונאי כמו ירון דקל, אלא היתה התגייסות גדולה של עיתונאים רבים שסייעה לגב' ציפי להיבחר ואפשר להגיד שהם הכתירו אותה. זו דרכם של עיתונאי ישראל השמאלנים שדוחפים את אפם לכל מקום שאיננו מקומם ובאופן עקבי במשך שנים בכל מערכת בחירות הם עושים הכל על מנת ששהפוליטיקאי החפצים ביקרו ייבחר. אין להם שמץ של יושר אישי ויושרה אינטלקטואלית. חבל שהם לא מסוגלים להתעלות מעצמם ולא להתערב בבחירת מועמד במשך שנים רבות.

ם תיתן לחמאס מה שהם רוצים.

האיש הפך לקשיש.

ביניש מצפצפת על הציבור ועל מזוז מדוע התערבה ביניש במינוי זה, למרות ניגודי העניינים החמורים בהם היא מצויה? מדוע העזה לנצל לרעה את מעמדה ולפעול במסגרת הוועדה לבחירת שופטים, בניסיון לבצע את המינוי? מדוע לא פסלה את עצמה? התשובות לכך פשוטות בתכלית: ביניש מרגישה בטוחה מפני מיצוי הדין עימה. היא סבורה, בטעות, כי גם לאורך זמן היא מעל החוק. היא מצפצפת, פשוטו כמשמעו, הן על הציבור והן על היוהמ''ש. ויש לה, לביניש, מן הסתם, על מה לסמוך: איש לא העז, עדיין, למצות את הדין איתה ועם בני ביתה. גם כאשר אלה ביצעו מעשים בלתי חוקיים לכאורה - אנחנו כאן ב-Nfc אומנם חשפנו זאת ונוסיף עוד ועוד לחשוף, התביעה בישראל, ובראשה היועץ המשפטי לממשלה, נמנעו מלעשות את מלאכתם. לראיה, כדוגמא: תיק החקירה נגד עו''ד יחזקאל ביניש, שביצע עבירות חמורות על חוקי המס ועל חוק העונשין בפרשת התזמורת הסימפונית ירושלים, מוחזק בידי היועץ המשפטי לממשלה יותר משנה. התיק כולל חוות דעת של רשם העמותות, המצביע מפורשות על העבירות של ביניש. המדובר בתיק חמור, מורכב, שבו התגלו ראיות לכך שעו''ד ביניש קיבל כספים והוציא כספים בהיקף של מאות אלפי דולרים, ללא רישומים בספרי העמותה, וכן ביצע העדפת נושים (לטובתו הפרטית ולטובת הקופה המשפחתית, כן-כן, כולל של הנשיאה...). עו''ד ביניש סייע בנוסף, לאחרים, להתחמק מתשלום מיסים, ביצע רישומים כוזבים ועוד ועוד. למרות כל זאת, הטיפול בו מתעכב באופן חריג. התיק הקודם, ''הקטן'' – תיק הניכויים, הסתיים בגניזה, מה שגרם לביקורת קשה מצד כמה שופטים, שהתבקשו על-ידי התביעה להרשיע נאשמים בגין מעשים דומים. התיק העיקרי עדיין מונח בפני היוהמ''ש, להכרעתו. פניות חוזרות ונשנות אל מזוז נענות בתשובה השגרתית: ''התיק עדיין בטיפול''. מזוז מבין היטב את חומרת מעשיו של עו''ד יחזקאל ביניש, ומן הסתם הוא יודע להעריך היטב כי העמדת עו''ד ביניש לדין פלילי – כפי שצריך להיות, תעורר, וביתר שאת, את השאלה המובנת מאליה: האם בנסיבות אלה כשירה ביניש לכהן כנשיאת בית המשפט העליון. מזוז מתעכב ומהסס. אך ביניש – לא ולא. הנשיאה הכוחנית לא מחמיצה שום הזדמנות ''לעקוץ'' ולהפגין מי כאן בעל הבית. בעתירות נגד מזוז היא אינה פוסלת עצמה, למרות חובתה על-פי דין. בדיונים הפומביים היא לא מהססת להשמיע הערות נגד מזוז, מה שזוכה לכותרת לא קטנות. וכך נוצר מצב מוזר ביותר: שופטת בכירה בישראל, שיודעת היטב כי גורלו של בעלה (וגם שלה...) נתון בידי מזוז, יושבת כשופטת כאשר מזוז, כיועמ''ש, הוא צד להליך. בפועל, יוצר הדבר איום כלפי מזוז: היזהר, אחרת יבולע לך. האין בכך משום זילות בית המשפט? האין בכך פגיעה באינטרס הציבורי? מתי יסיקו מסקנות עמיתיה של השופטת ביניש, וייפעלו לעצירת התנהגות זאת. מר פרידמן היקר עד מתי יעלוזו מושחתים ... מערכת אכיפת החוק על מרכיביה הפכה לאויב הציבור במקום לאכוף מצפצפת/ים על החוק,לא נסבול מצב זה עוד שש שנים לסיום הקדנציה של הנשיאה ,

ככל שגבה ליבנו, כפי שמעידים הסקרים, הציבור בז לנו עוד לא מאוחר במשך שנים, קהל נכבד, אנו מכרסמים וחותרים תחת סמכויותיהם של נבחרים. הם קבעו שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. ואנו החלטנו שאנו מדינת ''הציבור הנאור''. כלומר, מדינה בצלמנו שלנו. לא רק שזלזלנו בסמכויות הנבחרים, והעברנו אותן לבלתי-נבחרים, אלא שגם קראנו לשיטה הזאת: חיזוק הדמוקרטיה. עד כדי-כך. ונדמה לי, קהל נכבד, שהגרוע מכל מצוי בכך שלא הבנו שאנו משרתי ציבור. הנה, השופט בדימוס מישאל חשין, הציג ברבים את קלוננו. זה הבית של אבא שלי ושלי, הוא אמר לציבור. אוי לנו שלכך הגענו. אין זו נחלה פרטית משפחת חשין, ואין זה ביתי שלי. זה הבית שלכם. זה הבית של מי שפונה אליו. זה הבית שבו החוק והצדק צריכים לשלוט, למען הפונים אליו, ולא למען היושבים בו.במקום להתייחס בכובד ראש לביקורת, בחרנו להפוך אטומים. על כל טענה רצינית, בחרנו בתשובה קבועה: מתנכלים לנו. וגם כאשר הביקורת הגיעה מאנשי אקדמיה, בישראל ובעולם, המשכנו באותה תשובה.הגיע זמן שינוי, קהל נכבד. הגיע הזמן לפתיחת פרק חדש. הגיע הזמן שבו נפנים את הביקורת ונשנה את דרכנו, משום שאנו ניצבים בפני תהום. איבדנו את אמון הציבור בגלל מעשינו. ומכאן ואילך אנו מבקשים את אמון הציבור, משום שנשנה את דרכנו. עד כאן, קוראות וקוראים נכבדים, הנאום שלא היה. במקום התמודדות עם טענות עובדתיות, קיבלנו בשבוע שעבר עוד נאום בלהות. עוד דברי רהב, שלפיהם כוחות החושך מנסים לחבל במלאכי עליון. והיום יושבת בייניש בראש הרכב שיקבע את גורלו של מזוז, שאמור לקבוע את גורלו של בעלה. אכן, שלטון החוק. חבל. כי היום שבו תחליט בייניש להודות רק במקצת מהטעויות, יהיה יום בשורה לשלטון החוק. זה עדיין לא מאוחר. שלטון החוק ממתין בסבלנות לפתיחה של פרק חדש. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

הנאום של בייניש כבר שנים ארוכות נמצאת מערכת המשפט בכלל, וביהמ''ש העליון בפרט, במוקד של ויכוחים ציבוריים סוערים. לא באתי אליכם היום כדי לחרף ולגדף את מבקרינו. לא באתי אליכם כדי לומר לכם שאני האפיפיור. שלעולם אינני טועה. באתי כדי לעשות חשבון נפש. באתי כדי לומר לכם: אכן, טעינו. במוסר כפול ובגבהות לב, באקטיביזם שהפך לאימפריאליזם, בביזוי השלטון בישראל, כאשר נטלנו לעצמנו סמכויות לא לנו. טעינו כאשר הטפנו לאחרים את אשר לא יישמנו בעצמנו. טעינו כאשר התיימרנו להיות אדוני האמת העליונה והיחידה, גם בעניינים שאין לנו כל הבנה בהם, ואין לנו לא סמכות לעסוק בהם.קהל נכבד, את השינוי אתחיל עם עצמי. רק לפני שבועות לא רבים ישבתי בוועדה למינוי שופטים שדנה במועמדותה של נאוה בן-אור. לא הבהרתי לחברי הוועדה שאני צריכה לפסול את עצמי, משום שבתי דניאלה, בשר מבשרי, עשתה התמחות אצל בן-אור. והרי על פחות מכך, רק לאחרונה, פסל את עצמו שר המשפטים, כאשר חברו הוצג כמועמד לביהמ''ש העליון. וכידוע לכם, אין זו טעות ראשונה שלנו בענייני מינויים. וכי צריכה אני לספר לכם שוב על נילי כהן, רות גביזון ועדנה ארבל? וכי צריכה אני לספר לכם את מי העדפנו ואת מי הכשלנו? אמשיך עם עצמי. עניינו של בעלי, יחזקאל בייניש, מצוי על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת שלו יכריע בעניין. והנה, מיניתי את עצמי לראשות ההרכב שידון בשיקול דעתו של היועץ בפרשת קצב. לא היתה לי כל כוונה להיות מושפעת מהעובדה שעניינו של בעלי מונח על שולחן היועץ. אבל הרי אנחנו אלה שהטפנו לאחרים על כך שהצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. ולכן, אני מודיעה בזאת על פרישתי מההרכב, כדי שנאה דורש יהפוך גם לנאה מקיים.והלוואי שאלה היו כל חטאינו. שופטים בביהמ''ש העליון החליטו שהחוק אינו נר לרגלם. הם קבעו לעצמם, למשל, שדעתם של שופטים חשובה ועליונה יותר מקביעות ברורות של המחוקקים. עטפנו זאת באמירות על ''פרשנות'', ''סבירות'' ו''מידתיות'', וכך מצאנו לעצמנו דרך להפוך למחוקקים. בזנו למחוקקים, אך זה לא הועיל לנו. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

כן ישר ואמון על כלל הציבור יחי ,

אי לכך רק לא ביבי.

כן ישר ואמון על כלל הציבור יחי ,

ככל שגבה ליבנו, כפי שמעידים הסקרים, הציבור בז לנו עוד לא מאוחר במשך שנים, קהל נכבד, אנו מכרסמים וחותרים תחת סמכויותיהם של נבחרים. הם קבעו שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. ואנו החלטנו שאנו מדינת ''הציבור הנאור''. כלומר, מדינה בצלמנו שלנו. לא רק שזלזלנו בסמכויות הנבחרים, והעברנו אותן לבלתי-נבחרים, אלא שגם קראנו לשיטה הזאת: חיזוק הדמוקרטיה. עד כדי-כך. ונדמה לי, קהל נכבד, שהגרוע מכל מצוי בכך שלא הבנו שאנו משרתי ציבור. הנה, השופט בדימוס מישאל חשין, הציג ברבים את קלוננו. זה הבית של אבא שלי ושלי, הוא אמר לציבור. אוי לנו שלכך הגענו. אין זו נחלה פרטית משפחת חשין, ואין זה ביתי שלי. זה הבית שלכם. זה הבית של מי שפונה אליו. זה הבית שבו החוק והצדק צריכים לשלוט, למען הפונים אליו, ולא למען היושבים בו.במקום להתייחס בכובד ראש לביקורת, בחרנו להפוך אטומים. על כל טענה רצינית, בחרנו בתשובה קבועה: מתנכלים לנו. וגם כאשר הביקורת הגיעה מאנשי אקדמיה, בישראל ובעולם, המשכנו באותה תשובה.הגיע זמן שינוי, קהל נכבד. הגיע הזמן לפתיחת פרק חדש. הגיע הזמן שבו נפנים את הביקורת ונשנה את דרכנו, משום שאנו ניצבים בפני תהום. איבדנו את אמון הציבור בגלל מעשינו. ומכאן ואילך אנו מבקשים את אמון הציבור, משום שנשנה את דרכנו. עד כאן, קוראות וקוראים נכבדים, הנאום שלא היה. במקום התמודדות עם טענות עובדתיות, קיבלנו בשבוע שעבר עוד נאום בלהות. עוד דברי רהב, שלפיהם כוחות החושך מנסים לחבל במלאכי עליון. והיום יושבת בייניש בראש הרכב שיקבע את גורלו של מזוז, שאמור לקבוע את גורלו של בעלה. אכן, שלטון החוק. חבל. כי היום שבו תחליט בייניש להודות רק במקצת מהטעויות, יהיה יום בשורה לשלטון החוק. זה עדיין לא מאוחר. שלטון החוק ממתין בסבלנות לפתיחה של פרק חדש. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

הנאום של בייניש כבר שנים ארוכות נמצאת מערכת המשפט בכלל, וביהמ''ש העליון בפרט, במוקד של ויכוחים ציבוריים סוערים. לא באתי אליכם היום כדי לחרף ולגדף את מבקרינו. לא באתי אליכם כדי לומר לכם שאני האפיפיור. שלעולם אינני טועה. באתי כדי לעשות חשבון נפש. באתי כדי לומר לכם: אכן, טעינו. במוסר כפול ובגבהות לב, באקטיביזם שהפך לאימפריאליזם, בביזוי השלטון בישראל, כאשר נטלנו לעצמנו סמכויות לא לנו. טעינו כאשר הטפנו לאחרים את אשר לא יישמנו בעצמנו. טעינו כאשר התיימרנו להיות אדוני האמת העליונה והיחידה, גם בעניינים שאין לנו כל הבנה בהם, ואין לנו לא סמכות לעסוק בהם.קהל נכבד, את השינוי אתחיל עם עצמי. רק לפני שבועות לא רבים ישבתי בוועדה למינוי שופטים שדנה במועמדותה של נאוה בן-אור. לא הבהרתי לחברי הוועדה שאני צריכה לפסול את עצמי, משום שבתי דניאלה, בשר מבשרי, עשתה התמחות אצל בן-אור. והרי על פחות מכך, רק לאחרונה, פסל את עצמו שר המשפטים, כאשר חברו הוצג כמועמד לביהמ''ש העליון. וכידוע לכם, אין זו טעות ראשונה שלנו בענייני מינויים. וכי צריכה אני לספר לכם שוב על נילי כהן, רות גביזון ועדנה ארבל? וכי צריכה אני לספר לכם את מי העדפנו ואת מי הכשלנו? אמשיך עם עצמי. עניינו של בעלי, יחזקאל בייניש, מצוי על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת שלו יכריע בעניין. והנה, מיניתי את עצמי לראשות ההרכב שידון בשיקול דעתו של היועץ בפרשת קצב. לא היתה לי כל כוונה להיות מושפעת מהעובדה שעניינו של בעלי מונח על שולחן היועץ. אבל הרי אנחנו אלה שהטפנו לאחרים על כך שהצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. ולכן, אני מודיעה בזאת על פרישתי מההרכב, כדי שנאה דורש יהפוך גם לנאה מקיים.והלוואי שאלה היו כל חטאינו. שופטים בביהמ''ש העליון החליטו שהחוק אינו נר לרגלם. הם קבעו לעצמם, למשל, שדעתם של שופטים חשובה ועליונה יותר מקביעות ברורות של המחוקקים. עטפנו זאת באמירות על ''פרשנות'', ''סבירות'' ו''מידתיות'', וכך מצאנו לעצמנו דרך להפוך למחוקקים. בזנו למחוקקים, אך זה לא הועיל לנו. הגב'בייניש אין סטירה וסליחה, נכשלת תתפטרי ,

ביניש מצפצפת על הציבור ועל מזוז מדוע התערבה ביניש במינוי זה, למרות ניגודי העניינים החמורים בהם היא מצויה? מדוע העזה לנצל לרעה את מעמדה ולפעול במסגרת הוועדה לבחירת שופטים, בניסיון לבצע את המינוי? מדוע לא פסלה את עצמה? התשובות לכך פשוטות בתכלית: ביניש מרגישה בטוחה מפני מיצוי הדין עימה. היא סבורה, בטעות, כי גם לאורך זמן היא מעל החוק. היא מצפצפת, פשוטו כמשמעו, הן על הציבור והן על היוהמ''ש. ויש לה, לביניש, מן הסתם, על מה לסמוך: איש לא העז, עדיין, למצות את הדין איתה ועם בני ביתה. גם כאשר אלה ביצעו מעשים בלתי חוקיים לכאורה - אנחנו כאן ב-Nfc אומנם חשפנו זאת ונוסיף עוד ועוד לחשוף, התביעה בישראל, ובראשה היועץ המשפטי לממשלה, נמנעו מלעשות את מלאכתם. לראיה, כדוגמא: תיק החקירה נגד עו''ד יחזקאל ביניש, שביצע עבירות חמורות על חוקי המס ועל חוק העונשין בפרשת התזמורת הסימפונית ירושלים, מוחזק בידי היועץ המשפטי לממשלה יותר משנה. התיק כולל חוות דעת של רשם העמותות, המצביע מפורשות על העבירות של ביניש. המדובר בתיק חמור, מורכב, שבו התגלו ראיות לכך שעו''ד ביניש קיבל כספים והוציא כספים בהיקף של מאות אלפי דולרים, ללא רישומים בספרי העמותה, וכן ביצע העדפת נושים (לטובתו הפרטית ולטובת הקופה המשפחתית, כן-כן, כולל של הנשיאה...). עו''ד ביניש סייע בנוסף, לאחרים, להתחמק מתשלום מיסים, ביצע רישומים כוזבים ועוד ועוד. למרות כל זאת, הטיפול בו מתעכב באופן חריג. התיק הקודם, ''הקטן'' – תיק הניכויים, הסתיים בגניזה, מה שגרם לביקורת קשה מצד כמה שופטים, שהתבקשו על-ידי התביעה להרשיע נאשמים בגין מעשים דומים. התיק העיקרי עדיין מונח בפני היוהמ''ש, להכרעתו. פניות חוזרות ונשנות אל מזוז נענות בתשובה השגרתית: ''התיק עדיין בטיפול''. מזוז מבין היטב את חומרת מעשיו של עו''ד יחזקאל ביניש, ומן הסתם הוא יודע להעריך היטב כי העמדת עו''ד ביניש לדין פלילי – כפי שצריך להיות, תעורר, וביתר שאת, את השאלה המובנת מאליה: האם בנסיבות אלה כשירה ביניש לכהן כנשיאת בית המשפט העליון. מזוז מתעכב ומהסס. אך ביניש – לא ולא. הנשיאה הכוחנית לא מחמיצה שום הזדמנות ''לעקוץ'' ולהפגין מי כאן בעל הבית. בעתירות נגד מזוז היא אינה פוסלת עצמה, למרות חובתה על-פי דין. בדיונים הפומביים היא לא מהססת להשמיע הערות נגד מזוז, מה שזוכה לכותרת לא קטנות. וכך נוצר מצב מוזר ביותר: שופטת בכירה בישראל, שיודעת היטב כי גורלו של בעלה (וגם שלה...) נתון בידי מזוז, יושבת כשופטת כאשר מזוז, כיועמ''ש, הוא צד להליך. בפועל, יוצר הדבר איום כלפי מזוז: היזהר, אחרת יבולע לך. האין בכך משום זילות בית המשפט? האין בכך פגיעה באינטרס הציבורי? מתי יסיקו מסקנות עמיתיה של השופטת ביניש, וייפעלו לעצירת התנהגות זאת. מר פרידמן היקר עד מתי יעלוזו מושחתים ... מערכת אכיפת החוק על מרכיביה הפכה לאויב הציבור במקום לאכוף מצפצפת/ים על החוק,לא נסבול מצב זה עוד שש שנים לסיום הקדנציה של הנשיאה ,