אולי לגביך הויכוח כבר לא קיים, אך כנראה שלתביעה בגרמניה יש עוד מה להגיד בנושא.
למיטב ידיעתי, הזיכוי שלו בבית-המשפט העליון בישראל היה מחמת הספק ולא מידיעה ברורה שהוא לא היה ''איוון האיום''.
העובדה ש''היו עשרות אלפים כמוהו שחיו טוב מאוד אחרי המלחמה'', כדבריך, היא אות קלון לאנושות, שלא הקיאה את האנשים האלה מתוכה, ואינה תירוץ לאי-עשיית מעשה כעת.
המעט שניתן לעשות כעת הוא להעמיד לדין את פושעי המלחמה הללו שעוד נותרו בחיים.
בשם כל אותם עשרים ותשעת אלף האנשים שככל הנראה נרצחו בסיועו ולא יכולים לזעוק את זעקתם, ראוי בהחלט שייעשה צדק גם אם זה צורם לך.
ולגבי המשפחה ה''אומללה'' שלו: אני לא יודע על אילו ערכים חונכת, אבל אני לא חושב שהייתי גאה כל-כך בבן-משפחתי אם הוא היה רוצח עשרים ותשעה אלף אנשים חפים מפשע. אני בהחלט חושב שהייתי מתבייש בו ומתנער ממנו.