האנשים האלה, שהפכו לנכים בעקבות הרצון שלהם לתרום למדינה ולסכן את החיים שלהם בשבילה, עוברים שבעה מדורי גהנום לפני שמשרד הבטחון מאשר להם איזשהם אחוזי נכות מינימליים שיאפשרו להם לטפל בעצמם ולהמשיך לנהל את החיים שלהם- לא כמו שהיו קודם, אבל חיים תוך הסתגלות מתמדת לשינויים העצומים שהם נאלצים לעבור: נכה צה''ל לא יכול לעבוד בעבודה שעבד בה קודם, אם בכלל, הוא זקוק לטיפולי פיזיותרפיה- במקרה הטוב- ולניתוחים. משרד הביטחון- שיש לו מספיק כסף כדי להשקיע בקמפיין תקשורתי להוקעת המשתמטים ולעידוד גיוס- מפנה את הגב לקצינים המצטיינים של צה''ל ברגע, אם הקצין הוא הופך לנכה ודורש את הזכויות שמגיעות לו. הוא נאלץ לעבור עשרות ועדות רפואיות ותביעות, לפני שמשרד הביטחון יסכים להכיר בו כנכה. זה עוד בלי לדבר על כך שבמקום לתת זכויות לנכי צה''ל, משרד הביטחון מעדיף לבזבז את הכסף על בלשים פרטיים שירגלו אחרי נכי צה''ל בתקווה שהם מזייפים את הנכות שלהם. לצה''ל יש מספיק אמון בחייליו כדי לשלוח אותם לקרב, אבל לא מספיק אמון כדי להעניק להם את האמצעים להשתקם אחרי הפציעה. אז לפני שתדבר על רויזיה בכל הקשור לנכי צה''ל- ממליצה לך ללוות נכה צה''ל בתהליך שהוא עובר. אנשים שלא מבינים מהם הייסורים שכרוכים בסטטוס הזה, ''נכה צה''ל'', במיוחד לאור הצורה שבה משרד הביטחון מפקיר אותם- לאנשים כאלה אין זכות דיבור בנושא הזה ובטח ובטח שאין להם זכות לטקבק בעילום שם באינטרנט.