כידוע לכל, מסרנו את כל רצועת עזה לרשות הפלסטינית באוגוסט 2005, לאחר פינוי כואב ביותר של כל יישובינו משם. הרשות לא הצליחה להשתלט על הרצועה ונתנה לה ליפול לידי החמאס הטרוריסטי, אשר החל לירות פצצות קטלניות על אזרחי המדינה המתגוררים סביב הרצועה. לפי החוק הבינלאומי, מדינה זכאית וחייבת לפעול נגד המתנכלים לחיי תושביה, היינו צריכים לעשות זאת מייד לאחר הירי הראשון אחרי ההתנתקות, וזה שפעלנו מאוחר אינו גורע כהוא זה מזכותנו וחובתנו האמורות, להיפך – זה רק מוכיח כי התנהגנו באיפוק רב (כנראה רב מדי).
למעשה ביצע החמאס פשע כפול נגד האנושות: פעם אחת כאשר במשך שמונה שנים, ובמיוחד במשך שלוש השנים לאחר שיצאנו מרצועת עזה לגמרי, הוא החזיק אוכלוסיה אזרחית גדולה בישראל הריבונית תחת טרור מתמיד ויום-יומי של ירי רקטות ופצצות קטלניות, ופעם שניה ע''י שימוש באזרחים הפלסטיניים שתחת אחריותו ברצועת עזה כמגן אנושי מפני התגובה הלגיטימית של ישראל נגד יורי הרקטות, אשר מבצעים את הירי מאתרים הנמצאים ליד ריכוזי אוכלוסיה אזרחית ומאחסנים את הרקטות במחסנים המצויים במסגדים, בתי-ספר, בתי-חולים ואפילו בבתים פרטיים, וכדברי מפקד אוגדת עזה – בעשותו כך החמאס למעשה הסיט את שדה הקרב אל קרבת אוכלוסיה אזרחית ובכך גרם לפגיעה קטלנית באזרחים חפים מפשע. היו גם מקרים שבתים פרטיים מולכדו בחומרי-נפץ כדי שאם צה''ל יפגע בהם, הם יתפוצצו על יושביהם וע''י כך תיפול האשמה, כביכול, על צה''ל. יש גם לציין את האזהרות הטלפוניות שצה''ל נתן לתושבי הבתים שאותם עמד לתקוף וגרם בכך להצלת חייהם.
לפיכך, כל מי שרוצה לשפוט אותנו חייב להתחשב בעובדות המוכחות המנויות לעיל ולהצדיק את פעולותינו הלגיטימיות בעזה, חריפות וקשות ככל שיהיו, ועובדה היא שאפילו הן לא הפסיקו את הירי על אזרחינו עד עצם היום הזה. יש גם לזכור כי החמאס, שידע לפרוץ את המצור הישראלי כדי להתחמש, לא דאג למגן את מיליון ורבע תושבי הרצועה מפני תגובה צבאית ישראלית אפשרית (ואפילו צפויה) על התגרויתיו בה, ואף השתמש באזרחי הרצועה שימוש נפשע כמגן אנושי וכחומר-גלם לתעמולתו הפרובוקטיבית. לכן – מי שאשם במצב שנוצר שם הוא החמאס התוקפן והמתגרה מחד והרשות הפלסטינית שאיפשרה את השתלטותו על הרצועה מאידך.
לסיום: אין להסתפק בהצבעה על האשמים, יש להמשיך בהסקת מסקנות אופרטיביות כדי לתקן את המצב, כמו: הצבת כוח שלום בינלאומי ברצועת ביטחון בגבול הרצועה, הפסקת הירי על ישראל והברחות האמל''ח לרצועה, בתמורה לפתיחת המצור עליה מצד ישראל, וזאת לתקופה בלתי מוגבלת (ישראל איננה צריכה לתת גושפנקא לחידוש הטרור נגדה). יש גם לנצל את שיקום ההרס ברצועה לביטול מחנות הפליטים הצפופים ורוויי הדלות והשנאה והפיכתם לערים משגשגות, בתמיכת ומימון גורמים בינלאומיים.
חשיבות מיוחדת נודעת לכך שמה שקורה ברצועה הוא תקדים למה שיקרה בשטחים שנפנה ביו''ש לצורך הקמת המדינה הפלסטינית, ויש להבהיר זאת היטב למנהיגי הרשות, ולהסביר להם שישראל איננה מתכוונת לאבד את עצמה לדעת.