זה החל בנבון שביזה את מוסד הנשיאות בכך שחזר לפוליטיקה לאחר כהונתו.
זה החמיר בהרצוג המנותק מהעם, שהדבר היחידי שנהג לעשות זה לשחק גולף בקיסריה.
המשיך עם עזר ויצמן המושחת עם פה - ג'ורה.
המשיך באנס הסדרתי ההוא.
והנורא מכל הוא החתרן הבלתי נלאה הנוכחי. האיש שבגלל הזיות אוסלו שלו רבים כל כך מתו.
פרס הוא אכן יוצא דופן, בגלל מעמדו וקשריו בעולם. אבל נסה להיזכר בנשיא אחר, כולל הסימפטיים שבהם מבחינה אישית (נבון למשל), שהביא איזושהי תועלת מעבר לעניין הייצוגי הסמלי. ובכך, קציר לא נפל מהם.