הרי איום ''הג'יהאד העולמי'' בעקבות פיגועי ה11 בספטמבר נראה הרבה יותר מסוכן וממשי מהיחסים בין ארה''ב לרוסיה (שבאותה תקופה עוד נחשבה לסוג של בעלת ברית). מצד שני, לא זכור לי שביל קלינטון מיקם את יחסיו עם ילצין בראש סדר העדיפיות של מדיניות החוץ שלו.
רוסיה מתוסכלת. זה נכון, אבל התסכול הזה הוא טבעי ולג'ורג' בוש אין שום סיבה להתנצל. אחרי 50 שנות הגמוניה, התפרקה בריה''מ ונכנסה למשברים כלכליים ופוליטיים, זה טבעי שמעמדה וחשיבותה יירדו משמעותית. לארה''ב יש דברים אחרים לדאוג להם.
התסכול הרוסי נובע מחולשתם והדרך שלהם להתמודד עם התסכול היא להפגין חוזק והתרסה מול ארצות הברית ללא יותר מדי מחשבה.
אפילו הרוסים עצמם לא מאמינים לזה שהטילים ההגנתיים (!) במזרח אירופה מאיימים על ביטחונם. הסיבה היחידה היא כמובן הרצון להרגיש את העוצמה של פעם. לכן הם ממשיכים לדבר על ''שטחי השפעה'', השאלה שלא נשאלת לרוב היא : איך בדיוק פולין,אוקראינה,גרוזיה, צ'כיה ורומניה הם שטחי השפעה של רוסיה, כשכל אחת מהמדינות הנ''ל עשו כל שביכולתן בסוף שנות ה80 על מנת להשתחרר מאחזירת הקרמלין, וכיום עושות כל שביכולתן להצטרף ל אירופה המודרנית. על פי בדיוק הרוסים רוצים להשפיע ?
בוש לא צריך להתנצל על התיסכולים של רוסיה.
רוסיה,לעומת זאת, דווקא כן צריכה להתנצל. ורשימת הסליחות שלה ארוכה מאוד. היא צריכה להתנצל בפני העולם על כך שהיא עושה כל שביכולתה להחזרת אווירת המלחמה הקרה, היא צריכה להתנצל בפני עמה על החלת המשטר הדיקטוטרי שלה, היא צריכה להתנצל בפני אלפי צ'צ'נים שנהרגו על ידה או על ידי בעלות בריתה על לא עוול בכפם, והיא צריכה להתנצל בפני משפחותיהם של מאות או אולי אלפי משפחותיהם של גולים, אסירים ונרצחים פוליטים.