עכשיו, לאחר שהצדדים לסכסוך הישראלי-הפלסטיני נחתו על קרקע המציאות, והם מסכימים סוף סוף על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים - מוטל על ממשל אובמה להדליק את אורות המסלול המתאים בעבור שני היריבים המשוכנעים כל אחד, כי הכדור נמצא במגרשו של האחר.

מחמוד עבאס, הדורש להמשיך את המו''מ בנקודה שבה הופסק, חושש כי בנימין נתניהו מבקש להעבירו ב''וויה דולורוזה'', המתחילה במפת ''האינטרסים החיוניים'', זו ששירטט נתניהו לפני 11 שנה, ועל פיה ייוותרו לפלסטינים 40% מהגדה. נתניהו, לעומת זאת, מסרב להתחיל את המו''מ בנקודה שכבר חצתה את ''הקו האדום'' שלו. הצעה אמריקאית, המציגה פרמטרים ברורים לכל הסוגיות, תוכל לצמצם את הפערים ולהפגיש את הצדדים למו''מ אפקטיווי, שייתמך על ידי תהליכים קיימים ועתידיים.

כדי למצות כראוי את השנתיים שקצב אובמה לתהליך יש להתחיל במו''מ אינטנסיווי על הצעה שעיקריה: חילופי שטחים של עד 4.5%, ביחס כמותי של 1:1, המאפשרים השארתם של 80% מהמתנחלים תחת ריבונות ישראל; העברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, ויצירת משטר מיוחד באגן הקדוש בירושלים. בעניין הפליטים יידונו האופציות של פיצויים, שיבתם למדינת פלסטין, הישארותם במקומות מושבם, או קליטתם במדינה שלישית. מדינת פלסטין תהיה מפורזת מצבא ומנשק כבד, ובעלת כוחות ביטחון המיועדים למלחמה בטרור.

את המו''מ יש ללוות בארבעה תהליכים מקבילים: המשך מדורג של בנייתה של המדינה הפלסטינית על פי המודל של ''תוכנית ג'נין'', תוך שימת דגש על הקמת כוחות ביטחון בעלי יכולת מוכחת לאכוף את החוק והסדר; פינוי המאחזים הלא מורשים, בנייה ישראלית המוגבלת לקו הבנוי, הסרת מחסומים, ומימוש של פרויקטים כלכליים פלסטיניים מאושרים; יישום צעדי ''נורמליזציה'' מצד מדינות ערב ביחס לישראל, בכפוף להתקדמות במו''מ; שימור הפסקת האש בעזה וחיזוקה, תוך כדי השלמת עסקת שליט והנהגת פיקוח יעיל של הרשות ומנגנונים בינלאומיים במעברים.

תהליכים אלה אמורים ליצור את התנאים והאווירה הנדרשים לקיום מו''מ מוצלח, ולצמצם את פער הזמנים הרגיש שבין החתימה על ההסכם לבין יישומו. היישום יותנה באופן טבעי בגורמים אובייקטיוויים וסובייקטיוויים. הראשונים כוללים את הזמן הנדרש לשרטוט הגבול החדש, להיערכות צה''ל, לבניית המסדרון בין עזה לגדה, להכנות לפינוי חלק מהמתנחלים ולקיומן של שתי בירות במרחב ירושלים, ועוד. האחרונים אמורים להסיר את חששות הצדדים ממימוש חלקי שיפגע באינטרסים שלהם. ישראל לא תעביר שטחים לעזה במסגרת חילופי השטחים ולא תפתח את המסדרון בין עזה לגדה, בטרם תיכון שליטה פלסטינית מלאה על שני חלקי המדינה; כמו כן, היא לא תעביר את השליטה במעברים הבינלאומיים ולא תיסוג מבקעת הירדן לפני פריסתו של הכוח הרב-לאומי בהם. מנגד, אונרוו''א לא תפסיק לטפל בפליטים בטרם יכונן המנגנון הבינלאומי לפתרון בעייתם.

למרות מורכבותן של הבעיות, העדר האמון בין הצדדים והתלות בגורמים אזוריים כמו איראן וסוריה - מחובתם של הקוורטט וארה''ב ''לבשל'' את התנאים המתאימים לקראת התכנסותה של הוועידה הצפויה במוסקווה, העשויה לשמש אבן דרך משמעותית בקידום התהליך.

יש לנו עסק עים גויים שרוצים לאכול אותנו ..
ורוצים לנהל לך ולי איך נחייה במדינה שלנו
אתה מוכן שמשהו יכנס לבית שלך וישבור קיר או יזיז משהו ..חומר למחשבה

אם כל מה שהפריע לפריצת השלום זה ''השטחים הכבושים'', אז היו מקבלים אותם בשלמותם (או בחלופי שטחים) כשברק היה ראש ממשלה או אולמרט...

הבעיה שמעכבת באמת היא חוסר ההכרה במדינת הלאום היהודית - דהיינו: זכות השיבה למדינת כל אזרחיה (לשעבר ישראל...)

בימי רבין כבר החזרנו להם חלק גדול מ''השטחים הכבושים'' - ונאלצנו לכבוש אותם בחזרה במבצע ''חומת מגן''. (בטחון...)

בימי שרון פינינו את כל ''השטחים הכבושים'' ברצועת עזה - ולא מזמן יצאנו למבצע ''עופרת יצוקה'' נגד מדינת הטרור שנוסדה שם, ועוד נחזור לשם...

אגב, מעניין למה אתה מגדיר את ''השטחים הכבושים'' כ:''השטחים שלא היו בידינו ביום פרוץ מלחמת ששת הימים'',מה בדיוק ההבדל מבחינתם (ואפילו מבחינתינו...)בין שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים או בשטחים שנכבשו 19 שנה קודם (במלחמת העצמאות) ???

למה גם שם לא צריך להקפיא עד...

לך ותתבכיין ותיילל אצל הביבי שלך ושל חבריך הנלהמים. רק קח בחשבון ששני היצורים התח'מנים האלה הם חברים ובחדרי חדרים עושים דילים מבלי שאיש יודע על מה הם זוממים אל תתפלא על העובדה שהביבי הפנטי הימני שלכם הוא יותר שמאלן מאהוד ברק רק כדי להסוות זאת הוא משתמש בו לבצע את מדיניותו התואמת ליוסי ביילין.