אצל אנשים דתיים נסובות האובססיות לעתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה. אצל חילוניים בולטות יותר אובססיות סביב נושאים של היגיינה או מחלות.

מעריכים שאחוז או שניים מהאוכלוסייה יפתחו טורדנות כפייתית במהלך חייהם, ונראה שבשיעור זה אין שוני בין תרבותי גדול. יש סיבה להניח שלבעיה נפשית זו יש גורמים גנטיים. בסריקות מוח נמצא, כי אזורים האחראים על דחפים "פרימיטיביים" במוח (בעיקר דחפים הקשורים באיתור סכנות, התגוננות בפניהן וכיוצא באלה), פעילים יותר אצל הסובלים מטורדנות כפייתית. משערים כי תופעה זו קשורה בהפרשה מופחתת או בלתי-מאוזנת של סרוטונין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) מרכזי הקשור לוויסות מצב הרוח, וקשור גם להפרעות חרדה אחרות ולדיכאון. הרמות הנמוכות של סרוטונין גורמות לנטייה לחרדה ולדיכאון, ולפיכך מעצימות בעיות נפשיות שאצל רוב בני האדם לא היו מפריעות לתפקוד, ולא היו גורמות להתנהגות חריגה. כיום סבורים רוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים כי טיפול יעיל במחלה כולל גם שימוש בתרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית, וגם טיפול פסיכולוגי (בפרט טיפול קוגניטיבי התנהגותי) שמלמד את החולה לשלוט בתסמיני המחלה (למשל איך להימנע מהפעולות הטקסיות תוך צמצום תחושת החרדה). הן הטיפול התרופתי, והן הטיפול ההתנהגותי מצליחים לא רק להקל על חיי החולה, אלא גם לחולל שינויים בתמונה שמפיקה סריקת המוח.

זיגמונד פרויד תיאר את המחלה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907). בספר זה, שנחשב לאחד החיבורים החשובים בחקר הדת ובפסיכולוגיה המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.

על פי התאוריה הפסיכואנליטית, אובססיה נובעת מדחפים מודחקים אשר מופיעים בדרך מוסווית. המרפא טמון בהוצאתם לאור העולם ובפתרון הקונפליקט המתחולל סביבם. פרויד הציע טיפול פסיכואנליטי שיעלה את הסיבות המודחקות לאובססיות למודעות החולה, וכך יעזור לו לפתור את הקונפליקטים שגורמים להן. הסבר זה שנוי במחלוקת, ויישומיותו הטיפולית אינה גבוהה. במהלך החצי השני של המאה העשרים התגלה כי למחלה יש מרכיב פיזיולוגי משמעותי מאוד.


[עריכה] בקולנוע ובטלוויזיה
דוגמה לחולה טורדנות כפייתית הובאה בסרט הקולנוע "הכי טוב שיש". בסרט זה מגלם ג'ק ניקולסון חולה שמנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה שאותה מגלמת הלן האנט. דוגמה נוספת הובאה בסרט הקולנוע "הטייס", בו מגלם לאונרדו דיקפריו את הטייס והמיליארדר הווארד יוז, שנודע בין השאר במנהגיו האובססיביים.

סדרת הטלוויזיה "מונק" עוסקת בבלש הסובל מהפרעה זו ובדרכי התמודדותו עם חיי היומיום.

בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "סקראבס" מופיע השחקן מייקל ג'יי פוקס במספר פרקים בתפקיד אורח של רופא ("ד"ר קייסי") הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. בסדרה מוצג ד"ר קייסי כמי שהגיע להישגים רבים כרופא דווקא בזכות מחלתו (למשל, על ידי קריאה חוזרת ונשנית של ספרי הלימוד).

לפתע הגיעה אשה שעשתה עצמה כאילו אינה רואה אותי ונכנסה לחדר, היא ניסתה לפתח שיחה עם בתי בת ה-16, שזה כשלעצמו מעורר
תהיה על שלא פנתה אלי - ככל הנראה רצתה להכשילה בלשונה כדי למצוא עילה להתגולל עלינו בעלילת רשע.

כשהבנתי את המצב, נגשתי אלייה מיידית ושאלתיה לרצונה, ומי שלח אתוה, היא הבינה כנראה שקלטתי את מגמתם החצופה, והחלה לגבב
דברים שטותיים, שאלתי אתוה על החוצפה באשר להמתנת שעה וחצי לרופאה על חתימה לשחרור בתי, היא ענתה שזה לא בסדר
והיא הולכת לרופאים.

בשעה 10:00 לערך הגיעה הרופאה כדי לחתום על תעודת השחרור ואמרה שתכתוב בתעודה על הסיפור של העובדת הסוציאלית, מחיתי
בפניה על החוצפה, והיא אמרה שהיא הולכת לדבר עם הרופא על כך, ותשנה את הנוסח. אמרתי לה שמצידי אין צורך לשנות מאומה, ויכתבו
שם ככל העולה על רוחו של הרופא יורם בן יהודה, אני מבין מה מסתתר מאחורי הפניית העובדת הסוציאלית ואיני מפחד ממנו כלל. הבהרתי
שאעביר את המקרה לעדה החרדית.

כשראתה הרופאה (שדרך אגב התנהגה בכל הפרשה כראוי) את עוז רוחי ואי פחדי מהם, רצה לטלפון לדבר עם הופא הנ"ל ומיד שינו את
הפרוטוקול, שכאילו שלחו לי עובדת סוציאלית נאחר ואשתי עברה ניתוח ואולי יוכלו לשלוח סיוע לביתי.

בכבוד רב,
ד.ט.

נ.ב. אני מצטער על איחור שליחת הדברים מאחר שכל השבוע אני נסער מהפרשה של האם הצדקת ובעלה, שזכיתי לבכירם בבית החולים
לאחר שאשתי ילדה שם והדבר הסתבל בזיהום קשה מאוד (עד כדי סכנת נפשות ממש) ושהיתי בגלל כן כ-3 שבועות בבית החולים.

אגב: יש לי לתמוה על עך שהרופאים האשמים בשחרור אשתי עם זיהום קשה אחרי לידה, תחת להעמידם לדין על כך, מסתובבים
חופשי ללא כל נתינת דין על מעשיהם, ולא כאן המקום להאריך על כך.

אוי לבושתו של העם היהודי שזה טייפ הגיבוי שלו ושל תרבותו במקרה ונפוץ שוב לכל עבר.
אגד גנטי משריש של אוהבי בטלה ומכורים לעוני, צרי אופק ואפלים כשבט פאגאני . איזה עם עתיד לצמוח מקיבוץ מעוות כזה שאין בינו ובין אבותינו לא כלום.
ואיך שאלוהים מסב פניו מהם בשאט-נפש, הוא החנון נתן להם חוקים שיחיו לפיהם, והם הפחדנים והחנפנים יושבים דורות על דורות ומתפלפלים בחוקיו במקום לצאת ולחיות אותם. הוא בחוכמתו נתן להם תורה שבעל-פה להעביר מאב לבנו ולהוסיף עליה חוכמת כל דור, ןהם בכסילותם כלאוה בכתוב , שורשיה ניכבלו בכרכיהם ומסכותיהם ועלעליה יבשו וענפיה חדלו מלצמוח. הוא באהבתו נתן להם חיים וחושים ומחשבות ורגשות והם מדכאים כל גילוי אנושיות ורק חוזרים וממלמלים את הטקסטים שכתבו לעצמם ומעיזים לחשוב כי הוא שמח בכך.

הריון זה לא מחלה. היא החולה המדומה.שתפסיק לעשות ילדים ולהתעלל בהם

גם הוא יהודי וכלל לא בטוח שהוא שמאלן. זה שנדפק לו משהו בראש לא אומר שהגברת החסודה נרדפת על לא עוול בכפה. פרט לכך מה הקשר בין דתה לחקירותיה במשטרה? האם כל מי שדתי הוא צדיק?

לך לחמאס או לאירן, שם יקבלו אותך ודיעותיך הגזעניות

בשבלב זה היא "חשודה בהרעבה".