אפילו אתה עופר בלי להרגיש אולי
השתמשת במילים ''מכובסות'' של הכיבוש
1.הוקפצו... לרמאללה, ל''טיפול בהפרות סדר''.
סדר של מי? מה הפלשתינים מחוייבים שמור ה''סדר'' של הכיבוש?
2.צריך להוריד לו סטירה, אמר אחד הצוערים, שכולם ילמדו לקח ויהיה שקט. ובהמשך: ...ויותר אף אחד לא זרק אבנים...
האמנם יותר לא זרקו אבנים? ומה עם אינתיפדת האבן ונזכור גם את שרון שחיסל את הטרור בעזה ב-1970
מאיפה באה לך היציאה הזו?

ישוע הנוצרי לימד את עדת מאמיניו להושיט את הלחי השניה כאשר מכים אותם. אני איני נמנה על המאמינים בו כמשיח ועל כן פטור מעניין זה. יתר על כן, כפי שההיסטוריה מלמדת, גם מאמיניו לא הלכו בדרך כלל בדרכו זו. לא אנו בחרנו באויבינו ולא בשיטות הלחימה שלהם הכוללת שליחה של ילדים להלחם בחיילים. וגם לא תמיד ניתן היה להשאיר את המלחמה ''המלוכלכת'' למג''ב. גם אניני נפש מיחידות עלית נאלצו ונאלצים לקחת בה חלק.עדיף מלהושיט את הלחי השניה, עדיף מאשר להיות קרבן לאלו ששולחים ילדים להלחם בחיילים.

וכך המשיכה ההתדרדרות, התקרנפות... והגענו לכך שחלק די נכבד מהחיילים שהשתתפו ב''עופרת יצוקה'' היו פושעי מלחמה.

ועד מתיישבי בנימין נתניהו, ליד אריאל [שרון] : אל תטיפו לנו מוסר - התיזו עלינו יין!

נכתב ושום דבר לא נאמר. כן כאשר יש להשליט שלט על אוכלוסיה שאינה רוצה בך אז אין מנוס בסוף זה קורה. אין אפשרות אחרת. אנחנו האזרחים צריכים להודות לחיילים שעושים את העבודה המלוכלכת עבורנו כי אם הם לא יעשו את זה אנחנו לא נוכל לחיות פה.
פה לא מדובר בשטחים מעבר לקו הירוק אלא החיים שלנו כאן בתוך הקו הירוק.
השאר היתממות.

או לפרק אותו במכות זה לא מוסרי?

(אגב - 14 זה כבר גבר)

אפילו שלח הודה שזה הוריד את כמות האלימות לאחר מכן. לא לשכוח. הילד זרק אבן על החיילים. גם עליך שלח. לתת לו מכות וללמד אותו לקח זה היה דבר מוסרי לחלוטין. עדיף מלא לעשות כלום ולתת לו ולכל הכפר לגדול להיות מחבלים שיהרגו ישראלים בעתיד.

לפי הסיפור- אם האלוף הנכבד העביר את הנער למג''ב מה הרוויח מכך ? גם בהיבט המוסרי
אולי עדיף היה לחלק לו שתי כאפות ולגמור את העניין במינימום מכות ומקסימום תפוקה.
כשמגזימים לכוון אחר יוצאות תוצאות גרועות יותר בכיוון השני

מבלי לתת פרטים.

האיש ביסודו איש טוב! נהדר! מוסרי לעילא!
בעל רגש חם. ומסור.

אך לא מתאים להיות מפקד בצה''ל.
הוא לא עשוי מאותו חומר .

ובתור פקוד שלו די התאכזבתי מהבוקיות שלו
מחוסר התמרון.

הגם אתה שלח... בשליחות המערכת הצבאית
זה מספיק שמערכת השיפוט הצבאית נרתמה לעניין והשופטת לא נתנה לעו''ד שמי כהן לעשות את עבודתו ולחקור את האלוף כפי שמתבקש מחקירת עד במשפט. לא נוראא אנו לא נותר ונגיע גם לבג''ץ שלא תחיו באשליה את כל כספנו נוציא כדי לטהר את שמו של אדם הוא לא יהפוך לשעיר לעזאזל של המערכת

על הטיוח במשפט של הקצין המכה...

אם זה לא היה עצוב, היה אפשר לצחוק.

לפני שנים בעזה בקבוצת פקודות לקבלת הקו אמר לנו קצין סדיר ,סגן אלוף,''מי שיירהישאר לבד''אלו הפנים המכוערות של הקצונה הבכירה,זה הגיבוי הניתן ללוחמים.גדי שמני לא לבד .

בזיון!!
תושבי גוש קטיף וצפון השומרון הם אזרחים נאמנים למדינתם שחירפו נפשם למענה וזרקו אותם מביתם ומאדמתם! פעילות צה,ל ביו''ש היא מול אוכלוסיה עויינת שרוצה ומנסה להשמיד את מדינת ישראל ואזרחיו ללא הפסקה וללא כחל ושרק!

לפני ולפני חיילי צה''ל האחרים שכינית פושעי מלחמה ורוצחים במבצע עופרת יצוקה על סמך בדיות מצוצות מן האצבע?
עד שלא תעשה את זה אין לך זכות דיבור!

ועוד משהו.. אל תסלף את העובדות ותחמיא לחברך
כששמני נהייה אלוף הפיקוד הטרור ביו''ש כבר נשבר והוכנע, לייחס לו את זה יכול להיות אחד השקרים המונפצים ביותר ששמעתי עד כה.

ראשית עפר, אני לא מבין- אתה מתגאה במה שעשיתם? שלא הייתם מסוגלים לבצע משהו הכרחי לדעתכם אז פשוט זרקתם את זה על מישהו אחר?
ועוד בתור קצינים?- רק על זה הייתם צריכים להזרק מהצבא אבל לצערי הרב חלקכם-שמני כמובן אפילו הצליח להגיע לדרגות גבוהות.
בתור לוחם לשעבר, בחיים לא הייתי יוצא איתכם אם הייתי מודע להתרחשות כזו וגם לא הייתי מהסס לזרוק לכם את זה בפנים- איך אני אמור לצפות ממכם לקבל החלטות מכריעות באמת? אם יהיה מצב שבו אחד מהמחלקה יצטרך להקריב את חייו- גם אז תפיל את זה על מישהו אחר, מה תעשה במקרה שתצטרך להקריב כיתה- תחכה לכפיר בשביל להציל את חבריך הצנחנים?
שנית, תפסיקו כבר לבכות, הייתי 3 שנים בשטחים, מעצרים לילה לילה, ולא שריטה ולא בטיח, וכך גם כל הצוות שלי, נמאס כבר מהתבכיינויות, אם אתה לא חזק מספיק נפשית בשביל להיות לוחם אל תלך לשם מלתכילה, אנשים במלחמות נאלצו לקבל החלטות קשות בהרבה ולחיות עם מראות קשים בהרבה. משום מה לא ראיתי שריטות המוניות בצבא רוסיה אחרי מלחמת העולם השנייה, דור שלם גדל בצל מלחמה מהנוראיות ולא שמתי לב שהם מתפרקים, שרוטים או מושחטים מהכיבוש.

הרי האלימות בתוך הקו הירוק בליווי חוקים ''האגודות למען האזרח'' ובג''ץ שמאלני הובילו לאלימות ואנרכיה דווקא ביהודה ושומרון הטהרנים השמלנים קופצים בגלל שני כאפות נו באמת.כנראה שהמצב ביהודה ושומרון הרבה יןתר טוב .דדי צוקר ומרץ התחילו לפני יותא מעשןר בחוקים שפגעו באזרח ועזרו לפושע והטרוריסט בשאיפותיו,מאיפה הבאתם את הקשקשן שלח הזה

אנשים כמו שמני ושלח הם סכנה לקיומה
של המדינה.
יש ציבור מטומטם ושטוף מוח שהפיטוי
להיות בצד הנאור והיפה מעביר
אותו על דעתו.
איך לדעתכם צבאות ארה'ב ואנגליה בעירק
מיגרו(או הורידו משמעותית) את הטרור ?

צה''ל ותיפקודו – אין אנו נידרשים לתפקודו של סגן אדם מלול מפאת שהלה אינו הבעיה בסיפור המקומם, הקפקאי שלפנינו, כלל המערכת הצה''לית ויחסיה עם המערכת האזרחית היא הבעיה.
אך מעטים יחלקו על כי בעקרון, חייל צה''ל מנוע מלהפעיל שימוש בכוח שאינו מידתי כנגד חשוד / אויב / טרוריסט פלשתיני במידה והנסיבות אינן מצדיקות זאת. חייבת להיות הלימת-התנהלות הקרובה ככל האפשר לאופי הארוע ומכאן,תגובת הצבא אליו.
מאידך-גיסא, היוצא מכך הוא כי על חייל צה''ל להפעיל כח סביר, מידתי כנגד חשוד בטרור במדה והנסיבות המבצעיות-האובייקטביות מחייבות זאת.

איננו יודעים לאשורו מהן הנסיבות בהן פעל סגן מלול, אפשר שהיתה הצדקה לשתי ה''כאפות'' שהעתיר על הפלשתיני ואפשר שלא. אך, נאמנה עלינו עדותו של קצין מנוסה, מהמנוסים במצבים דומים שהעמיד צה''ל, אלוף משנה איתי וירוב, אשר נשא דבריו בבית המשפט ללא חת והעיד כי להבנתו וניסיונו, סגן אדם פעל כשורה.
גם כליאתו הממושכת של סגן מלול בת החודשיים, עד משפט, שוברת כל מוסכמה מידתית. חובתו של בית המשפט היא ליצור הלימה בין נסיבות והשתלשלות הארוע לחומרת העונש. בכך שלא עשה כן סביר להניח כי בית המשפט העניש את סגן מלול ללא משפט וכך, פעל מטעמים פוליטים מוטי אג'נדה שאינם עניניים ומידתיים.

איננו יודעים דבר לאשורו אך, הרשו לנו לחשוד באלוף הפיקוד שמני הכמה לשמן את גבם התחתון של אישים במערכת המשפטית מוכת האג'נדה החד-צדדית (והרי כך בדיוק נהג במקרה מר רמון), כי דחף היכן שדחף, מילמל היכן שמילמל והיכשיר את דעת השופטים למעשה העוולה המשפטי הזועק לשמים שהללו ביצעו כנגד לוחם וחייל נאמן לצה''ל ומטרותיו הנאותות, סגן אדם מלול. לאלו בינינו הבקיאים בהתנהלות הצהלית, הנוספת לעברו הבעיתי של שמני, הסבירות כי כך נהג הינה גבוהה ביותר.

אך זו רק ההתחלה. כבר שנים שפרטים במערכת המשפט מוטת האגנדה, הבה ונדייק כאן—המדובר בפרקליטות המדינה ובית המשפט העליון-- נושאים עיניהם למשרות מתגמלות בשרות הציבורי והפרטי, כמו גם למישרות נחשקות אצל שוטמי ישראל מעבר לים. מערכת זו ככלל והגופים הניזכרים בה בפרט, רודפת את קציני צה''ל עד חורמה מתוך כוונה, אשר אינה כלל וכלל ניסתרת, להחליש את כוחו של צה''ל על מנת להביאו על בירכיו ולאלצו לקבל את תנאי הפלסתינים ועוזריהם בתוככי ישראל, בעודו עקוד על מזבח אג'נדתם החד צדדית.
מערכת זו אינה מוכנה להכיר, מהטעמים לעיל, במצבים בעלי נסיבות משתנות הדורשים פעולות עוקבות משתנות. מערכת זו בורשת בבוז מצבי לחץ ודחק בשדה הקרב הגורמים לטעויות מובנות, בילתי נימנעות, הנעשות ברובם המכריע של המיקרים בתום לב. זו אותה המערכת הסלחנית להדהים בעבור אותם הפוליטיקאים ואנשי שלומם המבצעים פשעים חמורים כפל-כפלים וממשיכים בשיגרת יומם כאילו ולא אירע דבר.
זו אותה המערכת הכולאת ומונעת את זכויות הקטין הבסיסיות של ילדות בגיל טיפש-עשרה למשך חודשים אך משום שהעזו לתרגל את זכותן הדמוקרטית להבעת דעה דרך מחאה לגיטימית. זו מערכת משפטית מושחתת (ויסלחו לנו אותם מתי מעט—אכן הם קיימים-- שאינם עונים לתאורים אלו), המסרבת בגבהות לב פרנואידית לתקן עצמה וממשיכה דרכה בבוץ השחיתות והמשפח תחת מטרית ההגנה הצינית, האנטי-דמוקרטית של בית המשפט העליון הישראלי.

אז מה היה לנו כאן?
נתחיל מאלוף הפיקוד גד שמני - שמו של זה יצא לשמצה זה מכבר. תיפקודו כאלוף פיקוד הינו כישלון מתמשך אחד ארוך. בזמנו כאלוף פיקוד המרכז, נוצרו סיכסוכים רבי עוצמה בינו לבין ציבור המתישבים ביהודה ושומרון. הוא הואשם פעם אחר פעם בנקיטת עמדה המצדדת בפלשתינים וכנגד בני עמו היהודים גם כאשר לא היתה סיבה סבירה לכך וגם כאשר היה ברור לכל בר-בי-רב כי התלונות הפלשתיניות מצוצות מהאצבע ובאות להכפיש את המתישבים על לא עוול בכפם. שמני לעומת זאת ידע תמיד למצוא את פורעי העוולה בין המתישבים בעודו מעמיד את המתלוננים הפלשתינים, אנשי ה''פאליווד'', במעמד של צדיקי הדור.
ניראה כי שמני, אשר בעברו מוערך כקצין קרבי בתפקידים שונים ומגוונים ועובדה זו כמובן שעומדת לזכותו, היגיע זה מכבר ל''דרג חוסר הכישרון'' שלו וידוע כקצין הפוליטי ביותר במעמד אלוף פיקוד מאז ומעולם (שני אך לאריאל שרון מטיבו). מינויו של שמני לאלוף פיקוד היה תאונה מצערת בשיקולי שר הביטחון והרמטכ''ל והוכח כשגוי מעיקרו. מירב פועלו של שמני התמצה במציאת חן בעיני דרגים פוליטים מסוימים בעלי אג'נדה קיצונית ברורה ומוגדרת. כך אין פועל קצין בצה''ל, כך פועל קצין המקעקע את אושיות קיומו וצידוקו של צה''ל מבפנים.
לא היינו נידרשים לתאורי פועלו המעוות של שמני לולי העמיד זה עצמו כאדם פוליטי, מוטה אג'נדה, וכך ובדין, חושף הוא עצמו לביקורת ככל פוליטיקאי מהזן הנחות.
גם בשמשו כיועץ הצבאי לראשי הממשלה שרון ואולמרט, ''הצטיין שמני בפעולות ''הכסת''ח'' (והמבין יבין), בנושא ''פושע המין'' המסוכן (רחמנא ליצלן), חיים רמון, בעודו דוחף את כלל המערכת הפוליטית להשתלח בפוליטיקאי אשר מחבר מאמר זה אמנם התנגד ומתנגד נחרצות לדעותיו הפוליטיות אך קשה היה להשלים עם אי הצדק הבולט והעונש החמור, הבילתי מידתי שהושת על רמון עקב ''פרשת הנשיקה''. גד שמני יזכר לדראון בקרב חוגים נירחבים במקומותינו עקב פעילותו ושיתוף הפעולה מצידו בתופירת התיק לשר המשפטים מר רמון. ללא ספק היה מר רמון לצנינים בעיני מערכת הפרקליטות ובית המשפט העליון וסילוקו היווה צו השעה עבורם. גד שמני הפוליטיקאי שימן את דרכו לפוליטיקה העתידית על גבי עתידו של האדם חיים רמון.
התאור לעיל מותיר ספק קלוש בלבד באשר לפועלו כעת של האלוף שמני. אדם זה לא יעניק גיבוי לפקודו וישמור ידיו יבשות וזאת משום שאין צה''ל ותיפקודו יקרים לו אלא גד שמני וקידומו יקרים לו. הלה נימנה על חלקים מחבורות הפיקוד הבכיר הצה''לי, בעבר ובהווה, אשר הוציאו שם רע ולא ביכדי לכלל הצבא ותיפקודו בעיקר משך מלחמת לבנון השניה אך לא רק בה.
אין באמור לעיל להצדיק גיבוי של מפקד לפקודו, בכל תחום של חיינו, בעבור פעילות הפקוד אשר דגל שחור מתנופף מעליה. מאידך-גיסא, גיבוי המפקד חייב להנתן, ללא עוררין במדה ופעולת הפקוד שנויה במחלוקת והמפקד מצידו מאמין בכל ליבו בצדקת פקודו. פעולות סגן אדם מזוז ואלוף משנה איתי וירוב שנויות במחלוקת ובכל מקרה אין דגל שחור מתנוסס מעליהן ובכך כשל שמני קשות בשיקולים פיקודיים ובהטיה פוליטית בזויה.

בתוכניתו האחרונה של יאיר לפיד ''יומן שישי'' מתאריך 28 אוגוסט 2009 , הובא סיפורו של אלוף משנה איתי וירוב אשר התבטאותו ''הלא תקינה פוליטית'' בבית המשפט הביאה לרישום הערה פיקודית בתיקו, לסילוקו למעשה מפיקוד על חטיבת ''כפיר'' ועצירת קידומו הצבאי.
חטיבת ''כפיר'' הינה חטיבת בט''ש (ביטחון שוטף) יהודה ושומרון. כלאמר זוהי המסגרת הצבאית אשר יעודה הראשי הוא שמירת ביטחון אזרחי מדינת ישראל מפני פעולות טרור העלולות לצאת משטחי איו''ש. חיילי חטיבה זו נימצאים יום-יום ובעיקר לילה-לילה בחזית המלחמה בטרור תוך פעילות צבאית שוחקת מוטיבציה. חיילי החטיבה נימצאים תחת עומס פיזי ונפשי אשר מעטים בצה''ל עומדים בפניו בימי רגיעה. עבור החיילים המשרתים בחטיבה המושג ''ימי רגיעה'' אינו קיים, מלחמת חורמה סיזיפית להבטחת ביטחוננו הוא לחם חוקם.

לפני למעלה מחודשיים נעצר סגן אדם מלול הנימנה על חיילי חטיבת כפיר והואשם ביחס בילתי הולם כלפי עציר פלסתיני תוך כדי פעילות מבצעית ב'כפר קדום' בכך שנקט כנגד העציר פעולה אלימה מינורית, שאינה מסכנת חיים, כחלק מפעילות יחידתו לעצירת הטרור הפלסתיני. סגן מלול אינו מואשם בהתעללות או בפציעתו של הפלשתיני. כל שנאשם הוא בו הינן שתי ''כאפות'' שהעתיר על העציר.
בעבור זה הורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים כנגד סגן מלול וכתוצאה, היה הקצין עצור משך 64 ימים כאחרון הפושעים. התביעה הצבאית היגדילה עשות והיכתירה את סגן מלול כמסוכן לציבור (איזה ציבור בדיוק?), וכך עליו להיכלא עד תום ההליכים.
העובדה כי סגן מלול נעצר כמחצית השנה לאחר ארוע ''הכאפות'' (כלאמר, הוא אינו מסוכן לציבור הפלסתיני), ועמד להשתחרר משרות צבאי ארבעה ימים לפני מעצרו לא שינתה לבית המשפט דבר, עבור השופטים היווה סגן מלול חיה מסוכנת שיש לכלאה בכלוב.
גם מפקדו של אלוף-משנה איתי וירוב, מפקד חטיבת 'כפיר', האלוף גדי שמני—אלוף פיקוד המרכז-- יוצא רע באופן חריג לשלילה. במקום להעניק גיבוי לפקודו, מפקד החטיבה, בחר לנזוף בקצין המצטיין ולהעבירו במשתמע מתפקידו.

וכמובן, אני מסכים איתך שהפעילות אליה נדרש צה''ל בשטחים אינה יכולה לאפשר לחיילים להיות מוסריים. עצוב ככל שזה נשמע.
מצד שני, אף אחד לא חשב לשלוח את יחידת כפיר לדכא את מהומות החרדים בירושלים. בראש ובראשונה, כי זה לא תפקידו של צבא, להילחם באזרחים ובאימהותם.לכן יש משטרה.

אם אסור להפעיל כוח אז חמה שוחים לפעילות חיילים. אפשר במקום לשלוח את ארגון אמהות עובדות שהם יעשו את העבודה שלא צריך להפעיל בה כוח.

סיפורו של שלח רק מעיד על אופיו של שמני שאין לו בעיה שמג''ב יכסחו את מיידה האבנים, ובלבד שהוא ישאר נקי שלא יפגע חלילה הקידום. לפי אותה תפיסה הוא התנהג השבוע בבית המשפט כשלא גיבה את הקצין.
עוד פוליטיקאי שמאלני שבדרך, שרוצה להשאר צחור כשלג.

אפשר לכתוב מאמרי תהילה על שמני אבל האדם רצה לבנות דברים על ארוע לא נכון ועל האדם הלא נכון ובכך הפך חטיבה שלמה לפושעים כשהוא אינו מבין שכל הרפש כולל האחריות תחזור אליו.
איך אפשר לנהל פעילות אם על כל כאפה ילכו לבתי המשפט.איך יכול מישהו בכלל לפעול בשטח אם ידע שכל פעולה שלו תביא עליו מאסר, בושה ,והוצאות עו''ד.
מזל שהמגד והמחט הצילו את רוח הרעות והגיבוי שבלעדיהם אין צבא.

כבר הרבה זמן שאני עוקבת אחרי הקול של עופר שלח וכל פעם משתכנעת מחדש שהקול הזה קלוש מדי. ואולי טוב עשה עם חיבר אותו לקולותיהם של אחרים הדומים לו. צריך להגיד בפשטות:כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש.ואנחנו כפרטים וכחברה משלמים על כך מחיר ענק. נולד דור שלא הכיר מציאות אחרת אז הכל נורא מובן לו ומקובל עליו. ואפשר להגיד שזהו כבר הדור השני כמעט.ולך עופר שלח אני רק מאחלת שיהיה לך מספיק כוח להרים את קולך ברמה ןלהמשיך והשמיע את הדברים האלה.

הגיע הזמן שכולנו נכיר במחיר המוסרי האמיתי שנדרש לביצוע משימות. ונחבק את החיילים שאנחנו שולחים כדי לבצע את המשימות האלה.

השאלה היא איך למנוע אלימות מעבר למה שהמשימות דורשות (ולא מדובר על המקרה הזה). לי נראה שלקיחת אחריות בדרגים הגבוהים היא הדרך הנכונה. צהל יודע לאכוף משמעת כשנדרש. הדרגים הגבוהים נותנים את המוטיווציה. גם כאן צריך תמיד לזכור שלא מדובר בכפר סבא אלא ברמאללה, והאזרחים שם במידה רבה הם האויב.

גם מי שמאמין כמוני שרובם המכריע של ההתנחלויות פוגע במדינת ישראל, לא יכול לעצום עיניים למול המציאות. גם ללא התנחלויות נצטרך להתמודד עם אוכלוסיה אזרחית, ראה ערך עזה. יש לנו צבא אחד שמתפקד במציאות פוליטית נתונה (מבחינתו). הצבא היחיד הזה, מגן עלינו מכליה שתגיע ביןם שלא יהיה חזק דיו.

למרות זאת אני מקווה שתקבל פעם אבן בראש מילד בן 14 אם תמות או תהיה נכה לכל החיים אני מודה ומתוודה שאני לא ארחם עליך הרי זה רק אבן ורק ילד בן 14

עופר שלח מביא לנו קול שפוי ממקום של תובנות מעמיקות, ועל כך אני מודה לך, עופר ומקווה,שכל המקללים אותך - הקללות חוזרות אליהם.
כפי שהדברים נראים כרגע, כבר אין לנו הרבה סיכויים לחזור לחיים שלפני שנת 67,אשר בהם עוד היתה לנו לפחות תקווה, ואולי אפילו סיכוי לחיים של שלום עם הפלסטינים.
במו ידינו וקוצר הבנתנו (אני מתכוונת - של
מנהיגותנו חסרת התבונה) הבאנו את המצב אל
הפאזה הנוכחית.
כיצד יפתר הפלונטר הקיים כרגע - אין לדעת.
אז בואו לא נטמון את ראשינו בחול ובל ניתן
את מבטחינו בפילוסופים מטעם שבאים לכסות על
הנבלה שאליה נגררים בנינו בשם ''הצבא המוסרי
בעולם''. אין דבר כזה ''צבא מוסרי''. צבא מעצם
מהותו אמור גם לבצע מעשים שאינם מוסריים, לפחות בתוצאותיהם כלפי הפרטים שנפגעים מהם, ואף יותר מכך
אבל יש דבר כזה מנהיגות כושלת ו''מנהיגים'' רדופי פחדים ורוויי אגו, אשר סוחפים את עמיהם (במקרה הזה - אותנו) אל עברי פי-פחת.
אז נכון - לפעמים ''התקשורת אשמה'', כפי שאנו אוהבים להגיד, אבל זו אינה כל האמת.
בעצם - בכלל לא האמת. התקשורת רק מתקשה להשמיע קול אחר וקוהרנטי לאורך זמן.
אני סבורה שבדבר הזה עופר שלח שונה

אלמלא ראיון רדיו בו ביבי נתניהו פירסם שרזי ברקאי היה המ''כ שלו בטירונות - לא היינו יודעים זאת. ברקאי כנראה לא רץ לספר לחבר'ה.

כל המאמר הזה מקדם דבר אחד ויחיד, ששלח היה יכול להיות היום קצין בכיר, אולי אלוף. עובדה - הוא היה בקק''ץ יחד עם שמני. שאר הסיפור כנראה לא היה ולא נברא.

הפינוק הגדול של צהל מאז 1973 שקציניו מעולם לא חזו מלחמה
בהתשה ויום כיפור לא היה זמן לחשוב
החיילים בהתשה נלחמו מול צבא מצריים
וביום כיפור מול צבאות מצריים סוריה וירדן
מאז המלחמות הפכו לצבא מול חלטורות
מזלו שך צהל שבזמנו לא היו קציני טפלון כשימני
החוכמולוגיה שלו הייתה גורמת לחיילים לההרד ולבטח לא ללכת אחריו
שימני הוא הפנים המכוערות של צהל היום

תעשו את מה שצריך כדי שאני אוכל לשמור על רמת החיים שלי, כולל הכל. רק מה? אל תספרו לי על זה, כדי שאוכל לתפוס פוזה מיופיפת של אדם מוסרי. ומה עוד? אל תיתפסו, כי אם תיתפסו אל תיבנו עלי. אתם לנפשכם.

אלוף שמעיד נגד קצין שלו ש''הביא''כפה לחשוד טרור במהלך מעצר ביודעו אל נכון מה קורה בשטח אבל מתייפייף כדי לשרת את האגו שלו.המוסריות הסלקטיבית שלו שנועדה להעצים דמותו כאיש מוסר כביכל באה לביטוי בפרשת רמון שבה כפה -ממש כפה-יחד עם החוקרת המהוללת מירי גולן (
שהתמוטטה על דוכן העדים)על הקצינה הקוקטית להגיש תלונה נגד רמון ששומו שמיים נענה ברוב סיכלותו לחיזוריה ונשק לה.
איש שהמוסר מהסוג הירוד הזה הוא נר רגליו לא היה מקבל עליו תפקיד של אלוף פיקוד ביודעו אל נכון שלפעמים ''מביאים''כפות ודברים אחרים.

הגיע הזמן להפסיק להיות צבועים, אין דבר כזה מוסרי או לא מוסרי, טוב או רע. אלו תארים שייכים לספרי אגדות, כאלה שלא אמורים להתפרסם בעיתוני סופשבוע.

קיימת מציאות, במציאות עלינו להחליט ל א ן אנחנו רוצים להגיע, בהתאם למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע אנחנו בוחרים בדרך שלנו. כלומר אם נרצה להגיע לסן חוזה, נפעל בדרך אחרת ממצב שבו נרצה להגיע לסן דייגו.  

עכשיו מישהו צריך כבר להחליט לאחר 42 שנה לאן אנחנו רוצים להגיע?? אם אנחנו רוצים לספח את השטחים המוחזקים יש דרך פעולה אחת, אם אנחנו רוצים לגרש את האוכלוסייה הערבית יש דרך פעולה אחרת, אם אנחנו רוצים להחזיק בשטחים ולהחזיק באוכלוסייה המקומית ללא כל זכויות, יש דרך שלישית. בשביל להקים מדינה פלסטינית יש דרך רביעית.

אבל המצב המצחיק הזה שבו אנחנו לא החלטנו מה אנחנו רוצים מעצמנו חייב להסתיים.

יכולים יותר להרשות לעצמנו את העיוות המוסרי הנוראי שהכיבוש יוצר.