ב 1982 באמת הייתה חשיבות כלשהי למלחמת הברירה בביירות. בעולם גלובלי עם איומים מרובים ייחתך גורל ישראל והחוסן הלאומי בעורף. הצורה בה תכין את ישראל למלחמה הבאה חשובה יותר מכל תפקיד או חוויה קרבית. שום דבר לא מכין אדם לזה. בטח שלא להתרוצץ בשדה התעופה של ביירות ומבואות חי א סאלום. לכן נדרש ממך הבנה עמוקה של החברה, מודיעין חדש על תרחישי האיום ולבנות מערך סביר. ההסיטוריה עשוייה לשפוט אותך יותר בחומרה או לחיוב מאשר כל אלוף אחר אשר יביא לישראל הישג מקומי או יגרום לכשלון כזה או אחר. מעל לכל עלייך להיאבק למען שימור ההכרה בחשיבות העורף ומניעת התפוגגות התחושה שנוצרה לאחר מלחמת לבנון לפיה אין אנו מוכנים. אם לא תשיג הכרה, משאבים ותכין את הארגון לעתיד. אני מקווה כי אינך רואה בפיקוד העורף תחנה כי היסטורית הוא מקום יותר חשוב ומעניין מאלוף פיקוד מרכז המתרוצץ אחרי משוגעים או אפילו ראש אמ''ן. המשימה של בניין פיקוד העורף קשה אולי גדולה מדי , אולם בארבעים מיליון שקל ואפילו פחות אפשר לעשות קסמים. יש לך שוליים לבטל יחידות שאינך זקוק להם וכוח אדם מיותר. אנחנו במל''ח ורח''ל פוליטיים ועייפים מדי. יאיר הכל עלייך.

מהתקופה הזו זכור לי במיוחד המחסור החמור באוכל. תוך כדי לחימה חיזרנו על פתחי הטנקים של כוחותינו לבקש עוד קופסאות שימורים.

זהו משפט מתוך הכתבה

האם זה הלקח הנלמד במלחמת לבנון השניה שהייתה מוצפת באוכל ומיים ללוחמים?

תענה לי כאלוף בצה''ל

חייל סדיר בקושי מתגלח ונמצא במלחמה .
אין דבר שמחשל אותך יותר מהצבא ואין דבר יותר מלוחם אם לוחם קרבי ואם לוחם שיריון .
לוחמים צהל יצטרך לעד כי אין לנו ארץ אחרת.