אני חולה במחלת נפש מזה עשרים שנה. אני מוגדר כחולה בעל אישיות פרנואידית עם תסמינים של פוסט טראומה הקרובים מאוד למצב של סכיזופרניה. חויתי במשך השנים הרבות הללו התקפים פסיכוטיים מדי יום ביומו, אפילו עכשיו ברגע זה שאני כותב אני בעיצומו של התקף פסיכוטי, ועכשיו העיקר:
לא משנה מהי עוצמתו של ההתקף הפסיכוטי ולא משנה באיזה עוצמה התפיסה הפרנואידית חזקה, אתה תמיד יכול לדעת מה טוב ומה רע.
הקלות הבלתי נסבלת שבה פסיכאטרים שלא חוו מעולם את ההתקפים הללו נוטים לפטור מאחריות את כל הנבלות הללו עושה לי צמרמורת באיזו קלות אדם יכול לרצוח בטענה שהוא לא שפוי.
גם אני לא שפוי במושגים של הפסיכיאטרים ואני מודיע לכם חגיגית שכל התקף פסיכוטי כמה שהוא קשה עדיין אפשר לדעת מה טוב ומה רע.
תחשבו על זה...