שני הגופים האלו, באמצעות נהלים המנוגדים לחוק ובאמצעי טרטור והתשה, עושקים ומרמים את הציבור הנזקק להם. כך, הם אלו שיוצרים את ''משפחות המצוקה''. במשפחות מצוקה יש ''ילדים בסיכון''. את הילדים שמוציאים מביתם שמים בםנימיות שעולות כ 16,000 ש''ח כל חודש לילד אחד, על חשבון כספי המדינה כמובן. אילו היו משקיעים ולו חלקיקו של הכסף במניעה/שיקום המצוקה (כן- ביטוח לאומי ומשרד השיכון) הרי שהיה נחסך סבל רב להורים ולילדיהם וגם היה נחסך כסף רב למשלם המסים. מישהו מרוויח מהשיטה הזו.

האם באמת ההורים הישראלים כל כך גרועים, יותר גרועים משאר מדינות העולם? למעשה מדובר בקמפיין כלכלי ליצירת פרנסה לבעלי מקצוע, לפקידות סעד, עובדות סוציאליות, מאבחנים, פסיכולוגים, מטפלים, בעלי פנימיות וכל מיני עמותות מזויפות ל"שלום הילד", שבעליהן גוזרים משכורות עתק מהתרומות. על מנת לספק תעסוקה לכל העלוקות הללו, פקידות הסעד מחפשות בטירוף ילדים כדי להדביק להם את תגית ה"ילד בסיכון". זה יכול לקרות להורים בגירושין שפקידות הסעד מדרבנות את שהי ההורים להטיל מומים זה בזו על חשבון בילדים, וזה יכול לקרות לאימהות חלשות כלכלית, שמהם קל להוציא את הילדים, כי אין להם משאבים לשכור עורך דין.

אינני רואה את פעולותיהם של פקידיה של מדינת ישראל, המתיימרים לדאוג לעניני האזרח בישראל, כנכונים, הגונים וצודקים מבחינה מוסרית או הגיונית. למעשה, ברור לי כי תהיה זו טעות קשה (אם לא כזב מחפיר) מצד אזרחיה של המדינה להתייחס לכל נושאי התפקידים של מי שפועל בשורות הממסד הישראלי כאל בני אדם מכובדים – ולו רק מכיוון שהם מבססים את רוב פעולותיהם בשירות האזרח על משאבי משלם המסים הישראלי אשר הוצאו מידו בחוזק יד, נגד רצונו ומבלי לבדוק עימו באם מה שנעשה בכספו מקובל עליו.

בכל מקרה, אני אינני רואה – ואני סבור שגם שאר אזרחי המדינה צריכים להכיר בכך – את המוני משרתי הציבור המתיימרים לייצגני מבחינה ערכית כאנשי אמת. בנושא זה רואה אני את האחריות לפשע הגדול הנעשה במדינת ישראל כמתחילה בפקיד-העל הנמצא בראש הפירמידה של השלטון: ראש הממשלה.

השקפתי לגבי היותם של ראשי ממשלת ישראל בני אדם שאינם מסוגלים לייצג אותי נכונה הלכה והתעצמה עם השנים, תוך כדי ראייתי את פעולתם, המנוגדת לערכי כאדם, כיהודי וכאזרח, אשר הסבה נזקים קשים לכל יושבי הארץ ומובילה לאסונות גדולים בהווה ובעתיד.



מדינת ישראל, אשר היוותה מאז ימיה הראשו

זה פה בישראל לא סליחה בעירק של סאדם חוסן
מה פתאום זה הישראל הנה תראה שם קבר רחל אימנו סתכל סתכל הנה ציון הרשבי והנה קבר דויד המלך והכי חשוב הבט טוב וקרא את שמות
המצבות האומרות נפל על הגנת המולדת
משפחת חביבי לורי וכל המשפחות העשקות
בוודאי יש לכם כאן איזה סבא אבא דוד בן דוד שכן או חבר ילדות שנפל על הגנתכם אבל לא פחות גם על הגנת פקידות הסעד שלא מכירות תודה הרצחת וגם ירשתה קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה מאנה להינחם מנעי קולך מבכי וענייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם נאום ה יש לעשות רעש כזה שכל המדינה תרעד הורים נרדפים ברחו לשגרריות הזרות ובקשו מיקלט ולכם הרווחה ועובדיה יבוא יום ותתנו את הדין לפני בן דויד

מהיכן הנתונים ההזויים האלו?!
איך הגעת למספר הזה? חוץ מזה
רוב המכריע של הילדים יוצאים ע''פ בקשת ההורים עצמם !
והעקר מאיפה הרעיון של המכסות?המכסות זהו המספר המקסימלי של הילדים שאפשר להוציא ותמיד זה לא מספיק!תמיד יש עוד ילדים שזקוקים.ואי אפשר להוציאם.

מי ייתן ויהיה לכם הכוח לשנות .

מדובר במודל עיסקי של עמותות הרוצות לעשות כסף קל. לעמותות אלו קשרים טובים עם פקידי רווחה, מחוקקים, ופקידי סעד.
נוצר מצב מופקר שבו פקיד עירייה (פקיד סעד), מחליט על קריעת ילד ממשפחתו וביתו ללא צורך בראיות או הוכחות כלשהן. לילד ומשפחתו אין זכויות. הילד נשלח בד''כ למסגרות השמה חוץ ביתית והוא ומשפחתו עוברים מסכת השפלות והכפשות של עובדים סוציאליים ''מומחים'' למיניהם.
אם הילד מתנגד או אינו משתף פעולה הוא גם יטופל בסמים פסיכיאטריים קטלניים.
שופטי משפחה ונוער הם חותמת גומי.
השחיתות וההפקרות בהתגלמותן.

ברוב המקרים הינם ילדים מטופלים ומטופחים להפליא. במתקני החרום / במוסדות / בפנימיות הרווחה, ההידרדרות של הילדים מזעזעת ומחרידה.

שימת לב הקוראים, כי רוב עבריינות הנוער הינה של ילדי פנימיות, שגדלים ללא מוסריות, ללא חינוך ערכי, כשכל ילד יודע שהוא צריך לדאוג לעצמו.

לפקידי סעד כח אדיר בלתי מוגבל, והינם שולטים במערכות החינוך, במשטרת ישראל ובפרקליטות.

חובה על כל הורה שפקיד סעד נקלע בדרכו, להקליט את פקיד הסעד, זה ישמש כראיה ועלול להציל את חיי משפחתו.

לורי שם טוב
עמותה לזכויות ילדים והורים - ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג

אינני בטוחה בדבר הקונספיראציה הכלכלית. בוודאי יש משהו בעניין התקציבים אך חסרים שני דברים מהותיים:
התערבות מונעת במשפחה....הדרכה להורות, סיוע, תנאי חיים סבירים הקשורים כמובן ברמת חיים. עדיין נמשך הדיון בשאלה מהי רמת חיים שפוגעת בכבוד האדם...כלומר, כמה נמוך אפשר לרדת במשכורות ובתנאי הדיור ... ומעבר לפגיעה בכבוד האדם אפשר בקלות להוסיף את הפגיעה בהתפתחות הילד. אפשר לדעת שרמת חיים נמוכה מביאה את האימהות לחוסר תפקוד מחמת המתח והתסכול.
המדינה מתוקף מחויבות לאמנת זכויות הילד - צריכה להתערב להבטחת התפתחותו התקינה של כל ילד.
עניין נוסף: שיקום: משמתגלה מקרה ש''רוצים להוציא ילד מהבית - אנא, עצרו! נסו כל דבר אחר לפני הוצאה מהבית. הכניסו יועצת למשפחה לוו את המשפחה והדריכו אותה בניהול נכון של חייהם.
רינה יצחקי

יישר כוח לרוני על כתיבת המאמר ועל הניתוח. יש טעות אחת מהותית בניתוח: יצחק הרצוג הוא פוליטיקאי, כמו כל שרי הרווחה לפניו, שיודע היטב על איזה צד מרוחה החמאה ובמי הוא תלוי לבחירתו מחדש. כל שרי הרווחה, למעט שלמה בניזרי, הבינו שאם הם רוצים עתיד בפוליטיקה עליהם להימנע מלהרגיז את ביורוקרטיית הרווחה שכוחה הוא בלתי נתפש, במונחים של תקציבים כוח אדם, חיבורים אישיים וארגוניים וכיוב'. בניגוד לבניזרי שגילה אומץ לב חברתי וציבורי נדיר, הרצוג הוא פוליטיקאי מהזן המצוי, הדואג להישרדותו הפוליטית ולכן אין סיכוי שהוא ישנה משהו בשיטה אלא אם הוא יבין שהוא עשוי להרויח מכך פוליטית. ודבר זה לא יקרה כל עוד המשפחות הרבות מהן נלקחים ילדים הן אוכולוסיה מוחלשת ללא ייצוג פוליטי.