אני מסכימה שבמצבי סיכון עדיף להוציא ילד מביתו, אך לצערי ראיתי לא פעם שכתוצאה מעומס במטופלים, היעדר תקנים ולפעמים סתם חוסר מקצועיות (גם זה קורה), ילדים מוצאים עצמם במסגרות זמניות לתקופות ארוכות. אח''כ מהיעדר מקומות פנויים מגיעים למסגרות שאינן מתאימות להם, או למשפחות אומנה שלא נבדקו באופן ראוי. לא רק שלעיתים הילד ''מתגלגל'' ממקום למקום בתוך המערכת, אלא אף נדיר שמתקיים קשר טיפולי קבוע עם ההורים תוך מטרה עתידית להשיב את הילד לביתו. חוסר היציבות שאתה מזכיר במדינות אחרות, קיים גם אצלנו, כך שבאופן בו המהלך נעשה, ברבים מן המקרים עולה הנזק על התועלת.''אילוצי המערכת'' יוצרים עבור הילדים מצב בו פתרון נכון הופך לכישלון. צריך וחשוב לבחון את התהליך משלב ההיכרות עם המשפחה ועד בחינת אפשרויות ההשמה, התאמתן ומעקב אחר הילד לאורך שנים. כל זה לא קורה היום כאשר לעובד רווחה אחד יש 250 משפחות ב''טיפול''.